החלטה בתיק בש 8181/06

רקע

לפניי תשע בקשות לביטול צווי הריסה שיפוטיים שניתנו, במעמד צד אחד, כנגד מבנים שונים המצויים באיזור מגוריו של שבט אבו טראש.

הצווים ניתנו מכוח הסמכות הנתונה לבית המשפט בסעיף 212 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), אשר זו לשונו:

"212.        נעברה עבירה בבנין לפי פרק זה, ואילו הורשע עליה אדם היה בית המשפט רשאי לצוות כאמור בסעיף 205, רשאי הוא לצוות כן אף ללא הרשעה, ובלבד שחלה אחת הנסיבות האלה:

(1) אין למצוא את האדם שביצע את העבירה;

(2) אי-אפשר או בלתי מעשי הוא למסור לו הזמנה לדין;

(3) מי שהיה בעל הבנין בשעת ביצוע העבירה וביצע אותה איננו בעל הבנין עוד;

(4) אין להוכיח מי ביצע את העבירה;

(5) מי שביצע את העבירה מת או אינו בר-עונשין מסיבות שאין בהן כדי לעשות את פעולתו חוקית."

בבקשות למתן צווי ההריסה לא נרשמו משיבים, ונטען בהן כי במהלך סיור ביום 8.6.06 נכחו במקום בו קיימים המבנים פקחים של המשיבה, יחד עם כוח משטרה, ו "אנשים שנכחו במקום סרבו לשתף פעולה". נרשם בבקשה כי באותו המעמד, הודבקה התראה/הזמנה בשפה העברית והערבית להתייצב ולהיחקר במשרדי המבקשת בחשד לביצוע עבירת בנייה, אך איש לא נענה להזמנה. בנסיבות אלה, בהן לא היה בידי המפקחים פרטים לגבי זהות בעלי המבנים, לא נותרה בידי המבקשת הברירה אלא להגיש את הבקשות למתן צוווי הריסה במעמד צד אחד, כך נכתב בבקשות.

לבקשות צורפו תצהירים מטעם מפקחים שנכחו באותו הסיור, בהם נרשם כי המפקחים הגיעו למקום יחד עם שוטרים וכי אנשים שנכחו במקום סרבו לשתף פעולה. התצהירים חוזרים על האמור בבקשה, דהיינו, כי בנסיבות אלה לא עלה בידי המשיבה לגלות את זהות בעלי המבנים או האחראים על ביצוע עבירות הבנייה. עוד נרשם בתצהירים כי במבנים נעשה שימוש למגורים, שעה שהתכנית החלה על מקום מייעדת את השטח ל "שטח בעל חשיבות למטרופולין".

צווי ההריסה ניתנו בימים שונים בסוף שנת 2006.

לאחר שהודע למבקשים כי בכוונת המשיבה להרוס את המבנים, הם הגישו בקשות לביטול צווי ההריסה.

הבקשות נידונו בפניי, המצהירים מטעם המבקשים, הם המבקשים עצמם, נחקרו על תצהיריהם, ובאי כוח הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. ב"כ המבקשים ויתר על חיקרתם הנגדית של מצהירי המשיבה.

להן תמצית טענות ב"כ המבקשים כנגד צווי ההריסה:

1. המבנים משמשים למגורי המבקשים ובני משפחותיהם, ואין להם מקום מגורים אחר.
2. המבנים נבנו לפני שנים רבות ואין בידי המבקשים היתרי בנייה.
3. המשיבה יכלה לדעת מי גר בכל מבנה. על כן, לא התקיימו התנאים שבסעיף 212 לחוק, ולא היה מקום לבקש מתן צווי הריסה במעמד צד אחד בלבד.
4. אין המדובר בקרקע ציבורית, באשר למבקשים תביעת בעלות על הקרקע, והזכויות בה נתונות במחלוקת.
5. למבקשים זכויות שביושר על הקרקע.