החלטה בתיק בש 8036/06

1.                 נגד המשיב הוגש כתב אישום ובו מיוחסות לו שלוש עבירות: תקיפה בנסיבות מחמירות, איומים וכליאת שווא.

העבירות מתייחסות לשלושה אירועי תקיפה שונים - האחד אירע ביום 09/09/06 (להלן: "אירוע התקיפה"), השני כשבועיים עובר לארוע התקיפה (להלן:" האירוע השני") והשלישי כחודש לפניו (להלן:"האירוע הראשון").

ע"פ הנטען בכתב האישום תקף המשיב את אשתו, עת היה בגילופין, בכך שתפס אותה בשיער ראשה, הכה ראשה בברכו מספר פעמים, הכה אגרופים בבטנה, וזרק שולחן לעברה (מבלי שפגע), כל זאת תוך כדי איומים לפגיעה בגופה. בסמוך לאחר מכן, כלא המשיב שלא כדין את אישתו יחד עם חברתה (להלן: "החברה"), ויצא את הדירה הנעולה. עם הגיעו לתחנת המשטרה, חזר המשיב על איומיו כלפי אשתו, באמרו: "אני את אמא שלך עוד אהרוג וגם אותך בדרך איתה".

עוד נטען כי באירוע השני, תקף המשיב את אשתו, תוך שהכה באגרופו באפה, וגרם לה חבלות של ממש, נפיחות ודימום, ובאירוע הראשון, תקף אותה תוך שהכה באגרופו בכתפה, והותיר בה חבלה של ממש.

2.                   יחד עם כתב האישום הוגשה בקשה לעצור המשיב עד לסיום ההליכים.

בדיון בבקשה טענו ב"כ הצדדים הן לתשתית הראייתית והן לחלופה הראויה, אם יקבע כי יש תשתית, מתוך הנחה כי קיימת עילת מעצר.

ב"כ המבקשת טען כי בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת אשמת המשיב.

אשר לאירוע הראשון קיימת הודעת החברה, לפיה משהבחינה בסימן חבלה על כתפה של אשת המשיב, שאלה לפשרו וזו סיפרה לה על התקיפה. אשר לאירוע הכליאה  קיימת הודעת החברה אשר נכלאה יחד עם אשת המשיב בדירתם וחזתה בכל הנעשה, ואף ניסתה להפריד ביניהם, ואשר לאירוע השלישי הנה לגביו קיימת הודעת אם החברה, לפיה סיפרה לה אשת המשיב אודות התקיפה, אחר ששאלה לפשר החבלה באפה. בנוסף לאלה, מצויות התמונות שצולמו בתחנת המשטרה, המתעדות החבלות על גוף אשת המשיב.

ב"כ המשיב טען מנגד לכרסום של ממש בראיות לכאורה עד להעדרן כלל, בעיקר לפי הכחשתה המוחלטת של אשת המשיב גבי תקיפתו אותה ולפי שלטענתו חברתה של האישה בדתה הסיפור, אחר שחשד בה בגניבת כספים מביתם.

לציין כי אשת המשיב לא התלוננה - אך כפי שנאמר פעמים רבות, אין ליחס משמעות רבה להעדר התלונה בנסיבותיה.

3.               אחר עיון בחומר הראיות, כמו גם בטענות ב"כ המשיב, אני מוצאת כי קמה תשתית ראייתית שיש בה די לצורך הבקשה בפני. כאמור מעלה, חברתה של אשת המשיב היא שהזמינה המשטרה, אשר עם הגעתה נשמעו צעקות הנשים הכלואות בדירה, ולא מצאתי מתוך מה שהובא בפניי להטיל בהודעתה דופי, במיוחד בהצטרפה לעדויות השוטרים שנכחו במקום.

כידוע, שלב זה של דיון משקלן ומהימנותן של הראיות אינו עומד לבחינה ושיקול (ראה בבש"פ 5980/01 רמזי קאסם נ' מד"י, פד"י נו(1)433 וכן  בב"ש 2260/06 מד"י נ' כנעאן ואח' (טרם פורסם)), ולפיכך איני נזקקת שלב זה לטענת המשיב גבי אמינות העדה והאינטרס המיוחס לה לכאורה, ודי לי לעת הזו במה שהובא בפניי כדי לקבוע כי קיימת תשתית ראייתית.

אשר להכחשתה של אשת המשיב, הרי ידועה כאמור לעיל ומוכרת תסמונת "הנשים המוכות", שמפחדן מבן זוגן, כמו גם מתלותן הכלכלית בו (כפי שאכן הוברר בענייננו מהודעת האישה גבי היות המשיב מפרנס יחיד), נמנעות הן מלהתלונן גבי האלימות הננקטת כלפיהן -  לפיכך איני נותנת משקל יתר להכחשה זו.

 אשר למסוכנות - עבירות אלימות במשפחה, הפכו, למרבה הצער, לחזון נפוץ במקומותינו, ואין עוד צורך להכביר אודות נפסדותן והסכנה הטמונה בהן, ולא בכדי קבע המחוקק חזקת מסוכנות גביהן (ר' סעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו- 1996; וכן בבש"פ 5773/03 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם)).

לפיכך, משקבעתי כי קיימות ראיות לכאורה, ונוכח אופי האירועים  המיוחסים למשיב וחומרתם, כמו גם בהתחשב באיומי המשיב, לא נסתרה החזקה הקבועה בחוק  - ועילת מעצר קמה.

4.                               כידוע הרי גם אם קמה עילה למעצר, הנה שומה על ביהמ"ש לבחון אם ניתן להורות על שחרורו של המשיב בחלופת מעצר, כאשר על הפרק לא חומרתן או שפלותן של העבירות כשלעצמן, אלא המסוכנות הנובעת מהן, והיכולת להפיגה לעת הזאת. ואכן, בדיון בפניי טען ב"כ המשיב לחלופת מעצר, לפיה ישהה המשיב במעצר בית מלא אצל אימו, תוך שיותר לו להמשיך בעבודתו.

אחר עיון ושיקול, מתוך שלמשיב אין כל עבר פלילי, מתוך שמועסק הוא בעבודה מסודרת, מתוך הקושי הצפוי בדיון בתיק העיקרי, הן בשל אי רצון האישה להתלונן, גם הכחשתה, גם הטענה כנגד מי שהתלוננה, ומתוך שברי כי מסוכנותו של המשיב מתנקזת לעת הזו אך כלפי אשתו, ומתוך שהתרשמתי כי יש בחלופה שהוצעה כדי לספק המענה הדרוש לשם הגנה על בטחון אשתו - אני מורה על שחרורו בתנאים הבאים:

1.       המשיב ישהה במעצר בית עד לסיום ההליכים אצל אימו, הגב'  רחמנין לידיה, ת.ז.  323514844 ברח' רחבת מולדת 16/12 באר-שבע, כל יום בין השעות 18:00 ועד 07:00 בבוקר למחרת, ויהיה רשאי לצאת את מעצר הבית לצרכי עבודתו ולצורך התייצבות בבית המשפט ע"פ הזמנה.

      המשיב ילווה על ידי אימו, הגב' רחמנין - הערבה, למקום עבודתו וממנו, ויהא תחת פיקוחה  בעת מעצר הבית.