החלטה בתיק בש 794/08

המשיב עומד לדין בפני בית משפט זה באשמות של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין התשל"ז-1977, ועבירות בנשק - נשיאה והחזקה, עבירה על סעיף 144(א)(ב) לחוק העונשין.

לאחר סיום ראיות שני הצדדים, ולאחר שהוריתי בהחלטה מיום 29.4.08 על הגשת סיכומי טענות בכתב, הגישה המאשימה את הבקשה דנן ולפיה היא מבקשת להתיר לה השמעתם של שני עדי תביעה, נוספים והם השוטר פלאח עבדאללה והשוטר צהל שמו שגבו הודעות מעד התביעה קונסטנט דניאל מולדובן, אשר במהלך עדותו הראשית הוכרז כעד עויין. יצויין כי העד צהל שמו מופיע ברשימת עדי התביעה שבכתב האישום והוא אף העיד בבית המשפט ועדותו נרשמה בפרוטוקול הדיון, עמ' 8 עד 15. הצורך לשוב ולהעיד את עד התביעה צהל שמו, עלה בעקבות הכרזתו של עד התביעה מולדובן כעד עויין וכוונת התביעה לעשות שימוש בהודעותיו של עד זה, בהתאם לסעיף 10 א' לפקודת הראיות.

על פי הנטען בבקשה, ב"כ התביעה לא זימנה את שני העדים הנ"ל במסגרת שמיעת ראיותיה, מתוך שכחה. ב"כ המבקשת מציינת כי מדובר בטעות אנוש מצידה ומצביעה על דבריה כפי שנרשמו בעמ' 19 לפרוטוקול הדיון; שם ביקשה להגיש את הודעתיו של העד מולדובן על מנת שבעתיד תטען לקבלתם בהתאם לסעיף 10 א' לפי פקודת הראיות. שאחד מהתנאים המצטברים והדרושים ע"מ להכשיר שימוש כזה הוא שהתביעה תוכיח שההודעות אכן נגבו ואת נסיבות גבייתן, והדרך לעשות זאת היא להעיד את גובי ההודעות. עוד היא מציינת כי בישיבת יום 20.1.08 הצהירה במפורש כי היא צריכה לזמן שוב את העד צהל שמו, אולם כאמור בהמשך נשכח הדבר ממנה והעד לא זומן כלל וכלל.

ב"כ המבקשת הצביעה על סעיף 167 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב-1982, כמסגרת הנורמטיבית הנותנת בידי בית המשפט את הסמכות להורות על הזמנת עד, בין אם ביוזמתו ובין אם לבקשת בעל דין, לאחר תום שמיעת הראיות ע"פ הסדר הרגיל.

לטענת ב"כ המאשימה, האינטרס הציבורי מחייב כי במקום בו טעתה התביעה, יש לאפשר, במקרים המתאימים, את תיקון הטעות אפילו בשלב מתקדם של הגשת סיכומים והפנתה בעניין זה לע"פ 951/80 קניר נ' מדינת ישראל, פד"י לה(3) 505, שם נקבע:

"היה כאן מקרה של משגה מצד התביעה, ואחרי שהתובעת עמדה על כך, שדעתו של השופט בעניין נטל ההוכחה היא שלא כדעתה, יפה עשתה, כשביקשה לתקן את המשגה, וטוב עשה השופט, כשנעתר לבקשתה... במקרה כמו זה שלפנינו יש הצדקה מלאה להרשות הבאת ראיה נוספת, וזה על-אף העובדה, שלולא הובאה אותה ראיה, היה המערער יוצא זכאי".

מנגד, הסניגור מתנגד לבקשה וטוען כי אין פרוצדורה כזו בחוק המאפשרת הבאת עדים לאחר סיום פרשת התביעה ופרשת ההגנה, לטענתו סעיף 167 לחסד"פ מאפשר הבאת ראיות כאשר מדובר ב"ראיות אחרות", בעוד שבמקרה שבפנינו המדובר בשני עדים שאין בפיהם "ראיות אחרות" כדי להוסיף לבית המשפט, מדובר בעדים שהיו בידיעה ובשליטה של המבקשת, שהיתה יכולה להביא אותם בסיום חקירתו של עד התביעה מולדובן ומשזה לא נעשה, אין כל הצדקה להתיר העדתם בשלב מאורח זה.

שקלתי את טענותיהם של שני הצדדים ואת כלל הנסיבות, ובאתי לידיעה כי דין הבקשה להתקבל. סעיף 167 לחסד"פ, שכותרתו "ראיות מטעם בית המשפט" קובע:

"סיימו בעלי הדין הבאת ראיותיהם, רשאי בית המשפט, אם ראה צורך בכך, להורות על הזמנת עד - ואפילו כבר נשמעה עדותו בפני בית המשפט - ועל הבאת ראיות אחרות, אם לבקשת בעלי דין ואם מיזמת בית המשפט."

מטענותיו של הסניגור עולה כי על מנת שבית המשפט יעשה שימוש בסמכות הנתונה לו לפי סעיף 167, הראיות אותן מבקש צד להביא או שבית המשפט מיוזמתו רואה לנכון לזמנם, צריכות להיות ראיות אחרות שאינן מוזכרות בכתב האישום, ולא היו בשליטתו של מי שמבקש להביאן. אין בידי לקבל טיעון זה, הסמכות שניתנה לבית המשפט על פי סעיף זה, נועדה גם למקרים בהם צד טועה טעות כנה ואינו מזמן עד מטעמו והטעות מתגלה בשלב מאוחר שלאחר תום שמיעת הראיות.

נכון כי הכלל הוא שכל צד מצווה להביא את ראיותיו "בחבילה אחת", דהיינו התביעה בשלב התביעה וההגנה בשלב ההגנה. עם זאת בנסיבות מיוחדות וכאשר קיים טעם ענייני המצדיק זאת, וכאשר בית המשפט סבור שאין בכך כדי לקפח בעל דין, רשאי בית המשפט להתיר סטיה מן הסדר האמור. (ראה יעקב קדמי, על סדר הדין הפלילי, חלק שלישי עמ' 1127 ו- 1128).

במספר פסקי דין שניתנו על ידי בית המשפט העליון, הודגש הצורך לנהוג בזהירות במתן רשות להביא ראיות נוספות, אחרי שנסתיימו ראיות בעלי הדין לפי הסדר הרגיל הקבוע בחוק. יחד עם זאת מסתמנת בפסיקת בית המשפט העליון מגמה ברורה שיש למנוע עוות דין העלול להיגרם בין אם לנאשם ובין אם לאינטרס הציבורי העלול להפגע מזיכויו של עבריין, עקב משגה של התובע. (ראה ע"פ  951/80הנ"ל).

בענייננו ברור כי אי השמעתם של שני העדים אלה על ידי התביעה במהלך פרשת התביעה, נבע מטעות שנפלה בתום לב, שמקורה בשכחה של ב"כ המאשימה, אשר הצהירה כפי שצויין לעיל, על רצונה לעשות שימוש בהודעותיו של העד מולדובן לפי סעיף 10 א', ועל כוונתה לזמן את השוטר צהל שמו, שגבה אחת משתי הודעותיו.

שקלתי זה אל מול זה, האינטרס של הנאשם והסכנה  שהתרת השמעתם של שני השוטרים שגבו את הודעותיו של עד התביעה העויין, מולדובן, תפגע בהגנתו, אל מול האינטרס הציבורי, העלול להפגע באם כתוצאה מאי השמעתם של שני עדים אלה, יזוכה הנאשם, ובאתי לדיעה כי האיזון הנכון בין שני אינטרסים מנוגדים אלה, מחייב העדפת האינטרס הציבורי, והתרת השמעת שני עדים אלה.

בשולי ההחלטה אציין, כי הסניגור עצמו לא טען כי שמיעת עדויותיהם של שני העדים בשלב זה תפגע בהגנת הנאשם בצורה כלשהיא, לא כל שכן הוא לא הצביע על פגיעה כלשהיא בהגנה של הנאשם, קשה כקלה.

אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, אני מקבל את הבקשה ומתיר לתביעה להעיד מטעמה את השוטר פלאח עבדאללה והשוטר צהל שמו, שגבו את הודעותיו של עדת התביעה מולדובן.

ככל שהנאשם ירצה בהבאת ראיות נוספות מטעמו לענין גביית הודעותיו של העד מולדובן, ונסיבות גבייתן, ניתנת לו הרשות לעשות כן.

ניתנה והודעה היום, כ"ח באייר, תשס"ח (2 ביוני 2008) במעמד ב"כ המבקשת, ב"כ המשיב, והמשיב בעצמו.