החלטה בתיק בש 767/05

1.       בפני ערר על החלטתו של בית משפט השלום בחדרה,  (כב' השופט אביהו גופמן), מיום 31.1.05 בתיק ב"ש 7177/04, לפיה החליט לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בתנאים מגבילים, להלן: "ההחלטה".

          ב"כ העוררת חולקת על מסקנתו וקביעתו של בית המשפט קמא והגישה ערר על ההחלטה.

אסקור להלן את השתלשלות העניינים, טענות ב"כ הצדדים, והפסיקה אליה הפנו. ההדגשות בהחלטה הן שלי אלא אם נאמר אחרת.

2.       נגד המשיב הוגש כתב אישום בבית משפט קמא ביום 15.8.04 (ת.פ. 2722/04), המייחס לו עבירות של: תקיפת בת זוג, לפי ס' 379+382(ב)(1), הסגת גבול, לפי ס' 447(א)(1), תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי ס' 380+382(ג), איומים לפי ס' 192, ועבירה של הדחה בחקירה, לפי ס' 245(ב), והכל לפי חוק העונשין, התשל"ז - 1977, להלן: "חוק העונשין".

בכתב האישום יש 6 אישומים בהם נטען כי בתקופה בין ה -10 ליולי 2004 עד 10 לאוגוסט 2004, במועדים שונים, תקף המשיב את בת זוגתו, נתן לה מכות, משך בשערות ראשה, נתן לה מכות אגרוף בעינה הימנית וגרם לה שטף דם, זרק בקבוק שמפו בתוך מחבת ובתוכו שמן רותח וכתוצאה מכך ניתז שמן רותח על ידה של בת זוגתו וגרם לה כוויות באצבעות יד ימין. עוד נטען בכתב האישום כי המשיב סטר על פניה של בת זוגתו, לקח ממנה את הפלאפון וזרק אותו לרצפה. בנוסף, כשהלכה בת הזוג עם חברתה, רדף אחריה, תפס אותה וצעק עליה, משך בשערותיה, בעט ברגלה, היכה בכתף שמאל, ונשך אותה בגב. כמו כן נתן לה מכות אגרוף בפניה, בלחי, וגרם לה לסימן כחול ונפיחות, בעט בה והמשיך לבעוט בגופה לאחר שהתיישבה.

באישום השישי נטען כי המשיב התקשר לבת זוגתו ואיים להרוג אותה מאחר והזמינה משטרה.

יחד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים. בית המשפט נעתר לבקשה ביום 20.8.04 והורה לעצור את המשיב עד תום ההליכים.

הערר שהוגש לבית המשפט המחוזי, נדחה, בהחלטת כב' השופטת וסרקרוג מיום 31.8.04.

3.       ביום 13.12.04 הגיש ב"כ המשיב בקשה לעיון חוזר. הבקשה הובאה בפני כב' השופט גופמן, אשר הורה ביום 6.1.05 על הגשת תסקיר מעצר, להלן: "התסקיר". לאחר שנתקבל התסקיר ועל אף ההמלצה השלילית בתסקיר, החליט בית המשפט ביום 31.1.05, לשחרר את המשיב למעצר בית בתנאים מגבילים, בבית הוריו בכפר ערערה.

על החלטה זו הוגש הערר שבפני.

4.       ב"כ העוררת טוענת, כי בית המשפט קמא טעה עת החליט לשחרר את המשיב לחלופת מעצר וזאת על אף שמדובר במקרה חמור בנסיבות כמפורט בכתב האישום, מה גם ולחובתו של המשיב הרשעות קודמות מרובות גם בעבירות אלימות והוא ריצה עונשי מאסר בגין עבירות אלה ולחובתו מאסר על תנאי תקף כשהעבירות בוצעו תקופה קצרה לאחר שחרורו של המשיב ממעצר.

ב"כ העוררת טען עוד כי בית המשפט קמא התעלם מהאמור בתסקיר, אשר לא המליץ על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. לסיכום טענה העוררת כי המעשים המיוחסים למשיב מצביעים על מסוכנות גבוהה הן כלפי החברה, והן כלפי בת זוגתו.

על טענותיה אלה חזרה ב"כ העוררת בפני והגישה פסיקה, בש"פ 145/01, גרבש נ. מ"י, ב"ש 5484/01, אפטנדין נ. מ"י, בש"פ 3455/03, מ"י נ. פלוני, וכן בש"פ 3674/03, אברמנטו נ. מ"י, לפיה נקבע כי בעבירות מסוג אלה המיוחסות למשיב, צריך לעצור אותו עד תום ההליכים, ואין מקום לחלופת מעצר.

5.       המשיב מכחיש את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום. בית המשפט קמא, (כב' השופטת דיאנה סלע), החל לשמוע את הראיות, התקיימו ארבע ישיבות אליהן זומנה בת הזוג להעיד ומלבד ישיבה אחת בה  הופיעה אך עזבה לפני מתן העדות, היא לא התייצבה לדיון בכלל. לטענת הסניגור, אי הופעתה של המתלוננת למתן עדות מהווה כירסום בחומר הראיות לכאורה נגד המשיב.

ששמעתי מב"כ המשיב כי עומדת להתקיים ישיבה נוספת ביום 9.2.05, הוריתי להמציא לבית המשפט העתק מהפרוטוקול מהישיבה שתתקיים באותו יום. הפרוטוקול הומצא לתיק וממנו עולה כי המתלוננת לא הופיעה לדיון. בנסיבות אלה החליטה כב' השופטת סלע לדחות את שמיעת הראיות ליום 30.3.05, חרף התנגדותו של הסניגור ובקשתו לזכות את המשיב. בהחלטתה ציינה כב' השופטת סלע שהדחייה המבוקשת היא כדי לאפשר לעוררת לאתר את בת הזוג שנגדה הוצאה פקודת הבאה ללא שחרור אך לא אותרה, בתואנה שירדה לאילת.

ב"כ העוררת טען כי נעשו מאמצים לאתר את העדה ובלשונו, בע' 24 ש' 10-13 (פרוטוקול בית משפט קמא):

"אתמול בשעה 15.00 טילפנתי לבית ההורים של המתלוננת ושוחחתי איתה אישית בטלפון שלהם. לאחר דין ודברים היא מסרה לי במילים מפורשות שהיא לא מתכוונת לבוא לביהמ"ש. היא טענה שבעבר הוצא נגדה צו הבאה והיא שילמה אותו ובזה היא מסיימת. לשאלת ביהמ"ש היא לא אמרה מדוע לא תבוא לביהמ"ש. היא אף טענה שמעבר לכך שלא בוצע נגדה צו הבאה נוסף".

כב' השופטת סלע דחתה את בקשת הסניגור לזכות את המשיב ובס' 5 להחלטה קבעה:

"בנסיבות העניין, אינני רואה מנוס מלדחות את הדיון פעם נוספת. כדי לאזן בין האינטרס הציבורי לבין זכויות היסוד של הנאשם, ניתן לשחררו בתנאים מגבילים, ולחפש בתקופה זו את המתלוננת. אני מועדת לבקשת הסניגור לדחות את הדיון לתקופה קצרה ביותר, ואולם אין טעם לדחייה קצרה מאחר שהמתלוננת  אינה מאותר, ויש לאפשר למשטרה לבצע פעולות איתור משמעותיות. זה הטעם להמלצתו של בימ"ש זה לשחרר את הנאשם בתנאים מגבילים, על מנת שהחיפוש ייערך בצורה יסודית, מבלי שייגרם בתקופה זו עיוות דין מיותר לנאשם".