החלטה בתיק בש 744/05

1.       בפני ערר על החלטתו של בית המשפט השלום בחדרה, (סגן הנשיא כב' השופט ס. מוחסן), מיום 30.1.05 שניתן בתיק בש 819/05, בת.פ. 1089/05, לפיו הורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בתנאים מגבילים.  

2.       נגד המשיב הוגש כתב אישום לבית משפט קמא, המיחס לו עבירה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי ס' 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

על פי הנטען בכתב האישום, בביתו שבאום אל פחם, תקף המשיב ביום 24.1.05 סמוך לשעה 12:30, את המתלוננת, אישתו, שלפני שבועיים ילדה, בכך שהלם בפניה במספר מכות אגרוף, סטר לה מספר פעמים בפניה, משך אותה בידיה אל חדר הישיבה, שם הצמידה אל הקיר והכה בה בפניה ובחלקי גופה השונים. בהמשך, כך נטען בכתב האישום, הפיל המשיב את המתלוננת על המזרון בחדר, התישב עליה והכה בה בחלקי גופה השונים. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלוננת החבלות הבאות: שבר בשן קדמית, דימומים בפניה, חבלה בשפה העליונה בפה, המטומה ונפיחות מתחת לעין, וסימן כחול-אדום בכתף שמאל.

          המשיב  מכחיש את טענות המתלוננת וטוען כי היא זו שתקפה אותו בסכין, וכי הוא התגונן מפני התקפתה.

3.       ב"כ העוררת הציג בפני את תיק החקירה. עיינתי בתיק החקירה, ממנו עולה כי מהמתלוננת נגבו שתי הודעות במשטרה. בהודעה הראשונה ביום 24.1.05 בשעה 14.00 בה פירטה את המעשים של המשיב, אך סירבה ללכת לבדיקה רפואית ואף  בהצטלם, מהנימוק כי היא אם לתינוקת ומתביישת להצטלם. בהודעה השניה שמסרה בשעה 18.00 באותו היום, ביקשה המתלוננת לחזור בה מהתלונה, וטענה כי "בעלי לא הרביץ לי עם הסכין אלא הסכין היתה סתם שם", עוד הוסיפה בהודעה זו "כי אני חושבת שבלאל בגלל לא נגע בסכין ואמרתי שהוא הרביץ לי איתה כי חשבתי כי הוא עצבני מאוד ואני בכיתי מהמכות ובכלל שהתינוקת לא ישנה כל הלילה. עוד הוסיפה המתלוננת בהודעה השניה כי היתה מאוד מבולבלת וכי זו הפעם הראשונה שהמשיב מרביץ לה. עוד ציינה המתלוננת כי פעם הזמינה משטרה אבל היו אז רק מילים. עוד יש לציין על פי מזכרים של השוטרים כי הם ראו חלק מהפגיעות במתלוננת ואחד השוטרים אף שמע אותו אומר למתלוננת כי הוא רוצה לגרש אותה, ויביא רכב על מנת לקחת את חפציה מהבית.

4.       בית משפט קמא קבע כי יש ראיות לכאורה וקיימת מסוכנות של המשיב. יחד עם זאת, ועל פי מצוות החוק, הורה לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. בית המשפט קמא קבע כי יש גירסה מול גירסה ובשלב זה של הדיון אין צורך להכריע בין הגירסאות, אך לדעתו יש ראיות לכאורה המספיקות אם נתקיימה עילת מעצר. עוד קבע בית משפט קמא כי יש ראיות נסיביתית התומכות יותר בגירסת המתלוננת והוסיף כי קיימת עילת מעצר סטטוטורית על פי ס' 21(א)(1)(ג)(5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה, מעצרים), התשנ"ו - 1996, וזאת משום שמדובר באלימות במשפחה.

5.       אודה כי התלבטתי מאוד אם להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא או רק להסתפק בקביעת תנאים מכבידים יותר על המשיב. גדר ההתלבטות שלי היא שאין ספק שהמעשים שיוחסו לנאשם הם חמורים ביותר, אך על פי מצוות חוק המעצרים והפסיקה בעניין, גם במקרים החמורים יש חובה לשקול חלופת מעצר, כשהמבחן הוא מסוכנותו של הנאשם והחשש שהוא יחזור על מעשיו. המשיב ציין בפני שהוא מתחייב לא לחזור על מעשיו, אין לו עבר פלילי, יליד 1979. מדובר במשפחה צעירה, עם תינוקת ראשונה, שנולדה לפני שבועיים. לדעתי, שליחתו של המשיב למעצר עד תום ההליכים עשויה להביא להריסתו של התא המשפחתי החדש. לא התעלמתי מהפסיקה אליה הפנה ב"כ העוררת עיינתי בפסיקה זו ולדעתי ניתן לאבחן אותה מהמקרה שבפני: בבש"פ 1961/03 פלוני נ. מדינת ישראל, מעשי האלימות, הפיזית והמילולית, נמשכו על פני מספר חודשים, וגרמו למתלוננת נזק גופני ונפשי ואילו בתיק השני, בש"פ 11276/02, פלוני נ. מדינת ישראל, שם מדובר על תקיפת בן זוג בנסיבות מחמירות אשר הצריך את המתלוננת לקבל טיפול רפואי ותפרים. מעשי האלימות הפיזי והמילולי המיוחסות לנאשם שם, היו מן החמורות ביותר.

6.       ב"כ העוררת סבור שבית המשפט קמא טעה בקובעו תנאים מגבילים כפי שקבע. במיוחד ציין ב"כ העוררת את קירבת המקום בו ישהה המשיב במעצר בית למקום מגוריה של המתלוננת.

7.       כאמור, לאחר ששקלתי את טענות באי כח הצדדים, ועיינתי בחומר הראיות ולאחר התלבטות לא קלה, החלטתי לקבל את הערר באופן חלקי, כפי שיפורט בהמשך,  אך אקדים ואציין, שהמרחק בין כפר ערערה לאום אל פחם אומנם מרחק קצר, אך אין בכך כדי לפסול את עצם שהייתו של המשיב במעצר בית בכפר ערערה.

אני מבטל את תנאי השחרור בערובה שקבע בית המשפט קמא ובמקומם ישוחרר המשיב בתנאים המפורטים להלן:

1)     המשיב ישהה במעצר בית מלא, למשך 24 שעות, שלא יצא מפתח ביתו, אלא לצורך קבלת טיפול רפואי, יחזור למעצר הבית, לאחר סיום הטיפול, וימציא אישור רפואי על כך למשטרה. מעצר הבית המלא יהיה בבית דודתו שבכפר ערערה, הגב' מרעי ח'אלדיה ת.ז. 058109415 , ובעלה מרעי קנאדי, ת.ז. 058596628,  וזאת עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בת.פ. 1089/05 של בית משפט השלום בחדרה.

2)     המשיב יחתום על התחייבות אישית, ע"ס של 30,000 ש"ח, ובנוסף יפקיד בקופת בית המשפט סכום של 10,000 ש"ח לשם הבטחת קיום תנאי השחרור לחלופת המעצר. כמו כן דודתו של המשיב ובעלה יחתמו, כל אחד מהם,  על התחייבות כספית ע"ס 30,000 ש"ח ויפקידו ביחד בקופת בית המשפט סכום של 10,000 ש"ח לשם הבטחת מילוי תנאי השחרור לחלופת מעצר.

3)     אני אוסר על המשיב להיכנס לעיר אום אל פחם, בלי קבלת אישור מיוחד מבית המשפט וכל עוד ההליכים הפליליים מתנהלים נגדו ו/או ליצור קשר כלשהו עם המתלוננת, בין קשר ישיר ובין קשר עקיף.

4)     ניתן בזה צו עיכוב יציאה מהארץ. המשיב יפקיד את דרכונו במזכירות בית המשפט, אם יש לו דרכון.

5)     המשטרה רשאית לבקר בבית בו ישהה המשיב בכל זמן סביר, כדי לוודא אם הוא מקיים את תנאי מעצר הבית.

6)     אם לא ימלא המשיב אחרי תנאי השחרור כמפורט לעיל, ייעצר עד תום ההליכים או עד שימלא אחר התנאים שלא מולאו.

7)     אם יפר המשיב אחד מהתנאים הנ"ל, ייעצר ויובא בפני שופט.

ניתנה היום כ"א בשבט, תשס"ה (31 בינואר 2005) במעמד ב"כ הצדדים והמשיב.

ר. ג'רג'ורה, שופט

ב"כ העוררת: