החלטה בתיק בש 7232/08

1.         בקשה להורות על מעצרו של נאיף קיאן, (להלן, "המשיב" או "נאיף") עד תום ההליכים נגדו בת.פ. 3685/08 של בית-משפט זה. בכתב האישום בת.פ. 3685/08 הנ"ל הואשם המשיב, כי ביום 30.7.06 בסמוך לשעה 10:42 החזיק ברכבו אקדח יריחו, שנגנב ביום 22.9.05 מדירה בראשון-לציון, ומחסנית, ובה 14 כדורי אקדח 9 מ"מ, ללא רשות על-פי דין. בשל כך הואשם המשיב בשתי עבירות בנשק ובהחזקת נכס החשוד כגנוב.

2.         אין חולק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת הנטען בכתב האישום. המחלוקת היא לעניין קיומה של עילת מעצר או העדרה. ספציפית המבקשת מכה והמשיב מכה תומכים את טיעוניהם בהחלטת כב' השופט בך ב - ב.ש. 625/82 אבו מוך נ' מדינת ישראל, פ"ד ל"ז (3) 668, 671 (מול האות "ג"), שהיא נכס צאן ברזל בפסיקה על מעצרים בשל החזקת נשק שלא כדין. שם ניסה (כלשון כב' השופט בך) בית-המשפט לסווג את קטיגוריות ההחזקה בנשק בקובעו:

"אלך מהכבד אל הקל מבחינת חומרתן של העבירות:

א) החזקת הנשק לשם ביצוע מעשים, המיועדים לפגוע בביטחון המדינה או בבטחון הציבור.  

ב) החזקת הנשק לשם ביצוע עבירה פלילית ספציפית כגון רצח, שוד, התפרצות, תקיפה, וכו'.

ג) החזקת הנשק "לעת מצוא" כדי לאפשר פעילות פלילית אפשרית בעתיד.

ד)            צבירת נשק על-ידי קבוצה פוליטית עדתית או אידיאולוגית, במטרה לחזק בדרך זו את כוחה כנגד קבוצות יריבות.

ה)            החזקת הנשק לצורך הגנה עצמית או לצורך הגנה על הציבור, המשפחה או "החמולה", אליהם הנאשם משתייך.

ו) החזקת כלי הנשק לצורך ספורט, ציד או שעשוע.

ז) החקת כלי נשק על-ידי נאשם בתור מזכרת או כאספן של כלים כאלה.

ח) החזקת כלי הנשק, שפג תוקף רישיונו, והנאשם נמנע מלחדש את הרישיון בעתו.

אמנם, לא ניתן לקבוע מסמרות בעניין, אך נראה לי, כי אפשר לקבוע בתור קו מנחה, שהעבירות המבוצעות בנסיבות המנויות בסוגים א-ד לעיל מגיעות בחומרתן לדרגה, שיש בה כדי להצדיק, במקרים המתאימים, מתן צו מעצר עד תום ההליכים. מאידך גיסא, לא הייתי רואה, בדרך כלל, מקום למתן צו זה במקרים המנויים בסוגים ה-ח דלעיל".

בעידנא דנא אין אנו דנים עוד בחומרת העבירה במסגרת הליכי המעצר, אך התביעה וההגנה גם יחד ראו ברשימה זו עוגן לדיון בנושא מידת המסוכנות לבטחון הציבור, הדרושה על מנת להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו בשל קיום עילת מעצר בגין אותה המסוכנות.

3.         בבש"פ 597/93 מדינת ישראל נ' צ' אבוטבול, ואח', פ"ד מ"ז (1) 340, 343-344 קבע כב' השופט בך, שלמרות, שאין להרבות בה, קיימת לתביעה (וגם להגנה) האפשרות בדין להגיש חומר חסוי לבית-המשפט בהליכי המעצר המתנהלים גם לאחר הגשת כתב האישום. ברם, ככל שמדובר בחומר חסוי מטעם התביעה מחוייבת התביעה להצטמצם לחומר, הרלוונטי למעצר, אך שאינו בא להוכיח את ביצוע העבירה. עוד קבע כב' השופט בך בהחלטתו הנ"ל, שבקובעו את משקלו הראייתי של החומר החסוי, ייקח בית המשפט בחשבון, שלא ניתנה האפשרות להגנה להתייחס למידע זה ולנסות להפריכו. 

            לענייננו, המסמך החסוי מתקבל ומסומן מב/1 (מהיום).

4.         טוען הסניגור המלומד, שהמשיב החזיק באקדח נשוא כתב האישום, כדי להגן על עצמו ועל משפחתו. זאת על רקע הסכסוך בין משפחת אבו סבית למשפחת אבו אלקיעאן, אשר דנו בהיבטיו המשפטיים בחמישה דיוני מעצרים שונים בשבוע האחרון, שנסבו על תקרית הירי, שארעה ביום 24.7.08 בצומת תל-שבע. טענת הסניגור המלומד, שהחזיק מרשו בנשק להגנה עצמית (לרבות הגנת משפחתו) נסמכת על אמירתו הספונטנית בעת מציאת הנשק ברכבו, שנרשמה על-ידי השוטרת התר לוי בדו"ח הפעולה שלה מיום 30.7.08: "מה אתם רוצים שאני יעשה (כך!) יש למשפחה שלנו סכסוך מה אתה רוצה שיהרגו אותי?"

לעומת זאת, המבקשת מאפיינת את החזקתו של נאיף באקדח כהחזקה, שקרובה לדרגה א' (כפי ביטויו של התובע המלומד בעת הדיון) במיון המצוי ב-ב.ש. 625/82 הנ"ל.

עיינתי בכל חומר החקירה ובמב/1, בייחוד בסעיף קטן "ג" בו. זאת תוך ייחוס המשקל למב/1, המבטא, בין היתר, את העובדה, שהמסמך הנ"ל בהיותו חסוי לא הועבר דרך כור ההיתוך של ההליך האדברסרי. מסקנתי היא, שקמה עילת מעצר בגין מסוכנותו של המשיב למשפחה היריבה.

5.         סבורני, כי מוטב לבית-המשפט להתקדם בזהירות בטרם יחליט, אם ניתן לאיין את מסוכנותו של המשיב ולהשיג את מטרת המעצר באמצעים, הפוגעים פחות בחירותו. לשם כך, לאחר הפסקה ברצף הדיון, בהסכמת המשיב, תידחה הישיבה לצורך קבלת תסקיר מעצר. כמו כן, בעת הדיון הבא יוגש לבית-המשפט על-ידי התביעה כל החומר הגולמי, עליו מבוסס המסמך מב/1 (מהיום).