החלטה בתיק בש 7197/04

בקשה לעיון חוזר

1.         כתב האישום שהוגש כנגד המבקש מחזיק שני אישומים: האישום הראשון מייחס למבקש עבירת חבלה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 335 (א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), והאישום השני מייחס למבקש עבירה של איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק. ע"פ הנטען בכתב האישום דקר המבקש באמצעות סכין אדם אחר בבטנו התחתונה וגרם לו לפגיעה בכבד. הדקירה הנטענת התרחשה במרכז לחלוקת תחליף הסם מתדון, זאת באשר לאישום הראשון. באשר לאישום השני, נטען כי לאחר אירועי האישום הראשון איים המבקש על אשת הנדקר כי ידקור אותה כפי שדקר את בעלה.

בעניין זה נדונה לפני בקשה למעצרו של המבקש עד לתום ההליכים, וביום 11.11.04 ניתנה החלטה לפיה נעצר המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, בקשר עם האישומים המיוחסים לו, כמפורט לעיל.

ערר שהגיש המבקש לבית המשפט העליון בקשר עם ההחלטה הנ"ל נדחה, זאת כמפורט בהחלטה מיום 12.12.04, בבש"פ 11124/04.

2.         עוד לא יבשה הדיו על החלטתו של בית המשפט העליון, הגיש המבקש בקשה דחופה לעיון חוזר. הנימוק העיקרי לבקשה הנו כי נחשף חומר חקירה חדש הגורם, לשיטת המבקש, ל "כרסום של ממש בראיות התביעה במידה המובילה למסקנה כי אין בנמצא ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המבקש, ולחלופין אין בנמצא ראיות לכאורה בעוצמה אשר מצדיקה את המשך מעצרו ממש" (סעיף 9 לבקשה). "חומר חקירה" חדש זה בא בדמות הודעתה של הגב' רינת חנוכה, אשר נכחה בזירת האירוע בשעת האירוע. הגב' חנוכה מציינת בהודעתה כי בשעת האירוע היא עמדה ודיברה עם אשתו של הנדקר (היא המתלוננת באישום השני) כאשר המרחק ביניהן לבין מקום האירוע "היה עצום" (שורה 3 בעמ' 1 להודעתה). ולפיכך אמרה: "לא ראינו ולא שמענו". כאשר עומתה הגב' חנוכה (בחקירתה במשטרה) עם דברי אשת הנדקר לפיהם אשת הנדקר אמרה כי היא עמדה בסמוך וראתה את האירוע, השיבה הגב' חנוכה: "היא שקרנית, היא לא ראתה כלום ולא שמעה כלום כמו שאני לא ראיתי ולא שמעתי". הגב' חנוכה היא האישה הנזכרת בהודעתה של אשת המתלונן כאותה אישה אשר פנתה אליה, אף שלא היתה מוכרת לה, ואמרה לה שהנדקר מסכסך בינה לבין החבר שלה (הוא המבקש). בשלב זה יש לציין כי משפטו של המבקש מתנהל ואף נשמעו בו ראיות הגנה, ובין היתר הוגשה הודעתה של הגב' חנוכה אשר לא העידה בבית המשפט.

3.         דיון:

            גרסתה של הגב' חנוכה, כמפורט בהודעתה, עומדת בסתירה חזיתית לעדותה של המתלוננת אשר פירטה בהודעתה, כיצד ראתה, מהמקום בו עמדה, את המבקש: "מחזיק סכין ביד ומכניס ליחזקאל את הסכין לבטן".  בהודעתה של הגב' חנוכה אין חדש ועדות זו אינה שונה, באופן מהותי, מהכחשתו של המבקש עצמו את האישומים המיוחסים לו. מהות הבקשה, הלכה למעשה, פירושה בקשה להעברת זירת ההכרעה ממסגרת ההליך העיקרי לשלב זה של עיון חוזר, כאשר המבקש עותר, כבר בשלב זה, בטרם מתן הכרעת הדין, להעדפת גרסת הגב' חנוכה על פני גרסתה של המתלוננת כאשר העדפה זו תעשה ע"י מותב אשר לא שמע איש מהעדים בכלל, ושתי עדות אלה, בפרט (בין אם הודעתה של הגב' הוגשה שהעידה בהליך העיקרי ובין אם לאו). הערכת העדויות, משקלן, ומהימנותן, תבחן על ידי בית המשפט הדן בהליך העיקרי, ואין מקום לעיון חוזר כל אימת שנטען כי עד מסוים העיד בנוגע עם פרט כלשהו, באופן השונה מעדותו של עד מעדי התביעה. ואכן, לאחר שבאו בקשות לעיון חוזר מהטעם שחל כרסום בראיות, נקבע כי כרסום בראיות בעל משקל ונפקות אשר יהא בו להניע את הליך העיון החוזר הנו כרסום המוביל למצב בו: "התקעקע מכלול הראיות כך שלא ניתן היה מלכתחילה לצוות על מעצרו של הנאשם על פיו". זו הגישה המקילה. לעומתה, קיימת גישה מחמירה יותר לפיה המבחן ההולם הנו המבחן לפיו: "הסיכויים לזיכויו עולים על הסיכונים להרשעתו"  (ראה בש"פ  4326/04 מדינת ישראל נ' שניר מקייטן,  תק'-על'  2004 (2) 2696). בעניין דידן, הראיות לא קועקעו, לא ע"פ המבחן המקל, ולא כל שכן, ע"פ המבחן המחמיר יותר. הבסיס לראיות הלכאוריות בקשר עם שני האישומים מקורו, בעיקר, בעדותה של המתלוננת, ובעדות זו לא חל כל שינוי וכל כרסום. מטעם זה דין הבקשה להידחות. לא מצאתי לנכון להתייחס לתצהיר אותו הגיש המבקש בקשר עם גרסה מסוימת באשר לאישום השני, הקשור לעבירת האיומים, שכן מדובר בגרסה העומדת בסתירה לגרסת המתלוננת בנוגע לאירועי האישום השני, וכאמור לא זה השלב ולא זה המקום להעדיף גרסה זו על פני הגרסה אותה העלתה המתלוננת בהודעתה, מה עוד, שלא נטען כי המתלוננת חזרה בה בעדותה בהליך העיקרי, מדבריה בהודעתה, לחלוטין או בפרט מהותי. באשר לטענותיו של המבקש בקשר עם חומר חקירה - אין בהן כדי להוות עילה לבקשה לעיון חוזר.

כאמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום 23.1.05, במעמד הצדדים.

קלדנית: מאיה כהו התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: