החלטה בתיק בש 7112/06

א. רקע

בקשה למעצר עד תום ההליכים המוגשת על רקע כתב אישום שהוגש בעניינו של המשיב, ולפיו מואשם הוא בעבירות של החזקת נשק שלא כדין, והוא 2 רימוני יד עשן ו - 274 כדורי רוס"ר M-16.

ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ומיקד טענותיו לעניין עילת המעצר. יחד עם זאת טען כי לדעתו לא מהוים רימוני העשן "נשק", כהגדרתו בחוק העונשין, שכן נועד מטבע מהותו למטרות סימון. לעניין זה היפנה להחלטת כב' השופטת ו. מרוז (בש 20989/04 מיום 18.8.04), בו קבעה, כי ספק אם רימוני הלם מהווים נשק עפ"י ההגדרה ומכח קל וחומר, מבקש הוא ללמוד למקרה שבפנינו. 

מכל מקום לעניין עילת המעצר, הרי שהמדובר במשיב בן 24, העובד כטרקטוריסט, נורמטיבי וללא עבר פלילי, למעט שני רישומים ישנים בעבירות רכוש מתקופת היותו קטין. בד בבד עם טיעון זה הציע ב"כ המשיב חלופת מעצר.

ב. ראיות לכאורה והגדרת הנשק

על רקע הסכמתו של ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה, לא היה צורך לכאורה לעסוק עוד בנקודה זו, ואולם, על מנת להתרשם באופן בלתי אמצעי מנסיבות העניין, זאת ביחס לשאלת העילה והצורך במעצר, ביקשתי וקיבלתי לעיוני את חומר הראיות. עם זאת אעיר, כי לדעתי מהווה אכן רימון עשן, נשק כהגדרתו בחוק, זאת עפ"י החלופה השניה והשלישית בסעיף 144 (ג) לחוק העונשין תשל"ז - 1977, שכן מטבע מהותו הינו, " כלי המסוגל לפלוט חומר הנועד להזיק לאדם...או מכל המכיל או שמסוגל להכיל חומר כאמור" ובודאי הינו " חפץ נפיץ אחר שבכוחו להמית אדם או להזיק לו...". בעניין זה לא זו בלבד שקיימת בתיק חוות דעת מומחה ששימוש בלתי מושכל ברימוני העשן יש בו כדי לגרום לפגיעה גופנית, אלא שכמעט כל מי שמשרת בשירות סדיר או מילואים בצה"ל, יודע בוודאות את הנזק שעלול להגרם משימוש ברימונים מסוג זה. לפיכך, אף אם החומר שברימון העשן לא " נועד" להזיק לאדם ועל כן ספק אם נכלל בהגדרת החלופה השניה, הרי שודאי נכנס הוא לגדר החלופה השלישית. מכל מקום,  הואיל ונמצאו גם 274 כדורי רוס"רM-16 והואיל ואין מחלוקת לקיומן של ראיות לכאורה, ניתן להשאיר סוגיה זו בצריך עיון, לדיון רחב יותר בעתיד.

ג. עילת מעצר

בין הצדדים מחלוקת לעניין תכליתו האפשרית של החומר החסוי בתיק, אשר הוצג לעיוני. עיון בו מעלה כי נוגע הוא לשאלת עילת המעצר הנטענת וכי יש בו לכאורה כדי לתמוך בהתקיימותה. ואולם גם ללא החומר האמור, הרי משקיימות ראיות לכאורה, ממילא מתקיימת עילת המעצר סטטוטורית. בהתאם לסעיף 21 (א) (1) (ג) (2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו - 1996, מוגדרת עבירת בטחון כמשמעותה בסעיף 35 לחוק הנ"ל כמקימה עילת מעצר. בהתאם לסעיף 35 (ב) (1) לחוק הנ"ל, מוגדרת עבירה לפי סעיף 144 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 היא העבירה נשוא ענייננו, כעבירת בטחון המגלמת בתוכה מסוכנות.  לאור האמור, קמה כאמור לכאורה גם עילת מעצר, כנדרש בהליך זה.

ד. חלופת מעצר

אף אם קמה עילת מעצר, עדיין מחייבת לשקול את השאלה אם קיימת הצדקה בענייננו להמשך מעצרו של המשיב. המדובר במשיב בן 24, עובד כטרקטוריסט בעל עבר פלילי לא מכביד (שני רישומים קודמים בגין עבירות רכוש וסמים מהשנים 1997-1999), ואשר נתן בהודעתו הסבר לכאורה להמצאות הנשק ברשותו. אין ראיות הקושרות את החזקת הנשק לביצוע מעשים המיועדים לפגיעה בבטחון המדינה או הציבור, או ביצוע עבירה פלילית ספציפית ולכל היותר יתכן כי יש בכך החזקה לשימוש "לעת מצוא" כהגדרתו של כב' השופט בך בהלכת אבו מוך  (ב"ש 625/82 חלמי אבו מוך נ' מדינת ישראל, פ"ד ל"ז (3)  668), אם כי גם לעניין זה לא מצאתי ראיות של ממש.  אין אפילו ראיות להחזקה לצורך הגנה עצמית.  בנסיבות אלה ונוכח סוג "הנשק", אין לדעתי הצדקה להמשך הגבלת חירותו של המשיב וודאי לא מעצרו. לעניין זה קיימות כידוע לא מעט החלטות שהורו על שחרור בתנאים בעבירה זו ואף כשצורפו לה עבירות נלוות חמורות (ר' למשל בש"פ 9126/04  עבדאללה חוסייני נ' מדינת ישראל . תק-על 2004(4), 715, בש"פ 8616/01 מסארווה חסנין נ' מדינת ישראל . תק-על 2001(3), 240 ועוד).

בנסיבות אלה, הנני מורה על שחרורו של המשיב בכפוף לחתימת התחייבות עצמית וערבות צד ג' להבטחת התייצבותו על סך של 25,000 ש"ח כל אחת.

הערב צד ג' יכולה להיות אמו של המשיב, הגברת גילה לוי.

ניתנה היום כ"ג באב, תשס"ו (17 באוגוסט 2006) במעמד הצדדים.

ב"כ המבקשת:

אנחנו מבקשים עיכוב ביצוע על מנת לשקול הגשת ערר. אנו נודיע עד השעה 17:00 אם הוחלט להגיש ערר.

החלטה

על מנת לאפשר למבקשת למצות זכותה לבחינת שיקול דעתי בפני ערכאת הערעור, ככל שתמצא לנכון לעשות כן, הנני מורה על עיכוב ביצוע החלטתי למשך 24 שעות, ובלבד שהמבקשת תודיע עד השעה 17:00 בדבר החלטתה. ככל שיוחלט לא להגיש ערר, ישוחרר המשיב בכפוף לאמור לעיל.

ניתנה היום כ"ג באב, תשס"ו (17 באוגוסט 2006) במעמד הצדדים.