החלטה בתיק בש 7025/05

בקשה לעיון חוזר בהחלטתי בב"ש 3361/05 (מיום 19.5.05), ובהחלטת כב' השופט רוזין בב"ש 5926/05 (מיום 27.5.05),  לפיהן שוחרר המשיב ממעצר בתנאים שנקבעו בהחלטות אלה ובקשה לצוות על מעצרו עד תום ההליכים, זאת על רקע כתב אישום שהוגש בענינו והמייחס לו 6 עבירות הפרת הוראה חוקית, איומים ותקיפה.

עפ"י כתב האישום, יום אחד בלבד לאחר ששונו תנאי שחרורו של המשיב ע"י כב' השופט רוזין, נמצא המשיב במדרחוב בבאר שבע, איים על המתלוננת ותקף אותה, הכל תוך הפרת הוראה חוקית. 5 הפרות הוראה חוקית נוספות מיוחסות למשיב בכך כי לא שהה בבית בכתובת מעצר הבית שלו משך 5 ימים.

בין הצדדים קיימת מחלוקת לעניין דיותן של הראיות לכאורה, כשטענת ב"כ המשיב היא כי הכרסום הקיים בתלונת המתלוננת הוא כה רב, עד שאינו מספק לדרישת ההליך נשוא ענייננו.

ב"כ המבקשת מתבססת על הודעות המתלוננת, הודעת הערב לפיה לא הגיע המשיב לבית בו אמור הוא לשהות, והודעת המעביד כי המשיב לא הגיע לעבודה.

ב"כ המשיב הרחיב ארוכות לעניין התנהלות המשטרה בתיק זה. לדבריו, עדותה של המתלוננת הינה עדות כבושה, בעלת גרסאות מספר, הסותרת את עצמה, ואשר מגלה כי יש לה אינטרס לפגוע במשיב ולהשיבו למעצר. לעניין הפרת ההוראה החוקית, טענת הסניגור היא כי המדובר באי הבנה, כזו שאינה מצדיקה קטיעת ההליך השיקומי ונוגעת לתקופת ביניים של התארגנות הנובעת משינוי תנאי השחרור ומאירועים מצערים של אזכרות במשפחת המשיב.

נוכח המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים, עיינתי בחומר הראיות.

המתלוננת ז'נה אהרונוב מסרה שלוש הודעות  ואף השתתפה בעימות מול המשיב. 

בהודעתה הראשונה מיום 26.7.05 שנמסרה בשעה 15:10 מספרת על איום ודחיפה מצד המשיב כנגדה בשעה 14:00 במדרחוב באר שבע (ש' 1). עילת האיום לדבריה בעדות זו הינה חברה שישב עם המשיב בכלא ולא נתן לו להעביר טלויזיה (ש' 11-12). האיומים לדבריה נמשכים מזה שנה וחצי.

בהודעה שניה של הנ"ל מיום 1.8.05, מספרת העדה כי חוששת לחייה ואינה ישנה מאז הגשת התלונה, ועל כן הגיעה לבית המשפט להיות נוכחת בדיון הארכת מעצרו של המשיב (מעצר הימים = י.ש). בהודעה זו גירסתה לגבי המניע היא לא הטלויזיה עליה שוחחה בהודעה קודמת, אלא רצונו של המשיב לקבל כספי ביטוח המגיעים למתלוננת בגין מות בעלה, לצורך פתיחת עסק (ש' 19-22). כן נדרשה להפקיד לחשבון המשיב בכלא כספים ואף עשתה כן ולדבריה, יש בידה את  הקבלות אותן תמציא (ש' 11-12). יצויין כי בסופו של דבר לא הומצאו (ר' הודעתה השלישית מיום 5.8.05 עמ' 2 ש' 7).

בהודעה זו מפרטת היא גם ביתר הרחבה את האיומים כלפיה בארוע מיום 26.7.05.

בהודעה נוספת שמסרה ביום 5.8.05, אשר נועדה להבהיר שאלות שצצו במהלך החקירה, נשאלת המתלוננת מדוע לא סיפרה בחקירותיה הראשונות, כי היה עימה חברה. לדבריה אמרה זאת אלא שהחוקר לא רשם את הדברים. בהודעה זו היא מאשרת כי הפניה של המשיב לא היתה מלכתחילה אליה אלא לחברה והעניין הנוגע לה ארע רק משהתערבה לטובת חברה (ש' 21). לגבי הדחיפה עצמה, הרי שהיתה מינורית (עמ' 2 ש' 2).

המשיב עצמו מכחיש את המיוחס לו. הוא מאשר אמנם את המפגש אם כי טוען כי המדובר ביום קודם וכן היה עם מדריך האשפוזית. בבדיקה שנערכה מול מדריך האשפוזית, לא מאשר הנ"ל את הדברים (ר' דו"ח זכ"ד של החוקר מגרשוילי מיום 5.8.05). מכל מקום המתלוננת היתה עם חברה איזיק, איתו הוא דיבר כשהמתלוננת פורצת לדברים. בנסיבות אלה היו חילופי דברים ביניהם.

איזיק אלעזרוב, מאשר למעשה את את דברי שני הצדדים: מחד, טוען הוא כי אכן המשיב פנה אליו והמתלוננת התערבה ומאידך, מאשר את האיומים שהושמעו מצד המשיב כלפיה באותה שיחה (הודעה מיום 5.8.05 עמ' 1 ש' 16-28). בניגוד לגרסת המתלוננת מאשר העד כי המשיב לא נגע בה (עמ' 2 ש' 5).

כן מודה המשיב בהפרת תנאי שחרורו (עמ' 2 להודעתו מיום 4.8.05) - נסיעה לבאר שבע לאזכרה ולנתניה להלוויה שם שהה מספר ימים עד יום שישי).

מהאמור לעיל עולה איפוא תמונה לפיה קימות אמנם ראיות לכאורה לאיומים ולתקיפה, אלא שיש צדק בדברי הסניגור שיש בהם כרסום רב. נסיבות האיום נובעות מהתפתחות ויכוח, נקודתי, בין המשיב למתלוננת ואשר אירע , כך נראה, לאחר שהתערבה בויכוח אחר שבין המשיב לחברה של המתלוננת. גם התקיפה המיוחסת, מינורית ביותר והיתה פועל יוצא מהאמור. לא נראה לי כי אלו העבירות בגינן הייתי עוצר אדם עד תום ההליכים כנגדו.

כך גם לעניין הפרת ההוראה החוקית. אין ספק כי היתה הפרת הוראה חוקית ובאופן "פורמלי" 6 עבירות כנטען, אלא שנראה לי שהמדובר למעשה ברצף אחד, שבהחלט יתכן שלפחות חלקו נבע מאי הבנה. הפרת ההוראה החוקית הנטענת לא לוותה לכשעצמה בביצוע עבירה (למעט האיום והדחיפה הנקודתיים כאמור), והיא נבעה מאירועים חריגים, לאחר ששונו תנאי השחרור, ולא, כך נראה, מהרצון להפרם. 

מכל מקום, לא הייתי מורה על מעצרו של המשיב בנסיבות האמורות.

לאור האמור החלטתי להורות על שחרורו של המשיב בכפוף לתנאי השחרור שנקבעו בהחלטתי מיום 19.5.05 ובשינוי לה ביום 25.7.05 בהחלטתו של עמיתי כב' השופט רוזין, ובתוספת התנאי לפיו המשיב לא יצור כל קשר שהוא עם המתלוננת זאנה אהרונוב ו/או עם מר איזיק אליעזרוב, בשום צורה שהיא, בכתב, בע"פ, בטלפון, באינטרנט, באמצעות צד ג' שהוא או בכל דרך אחרת שהיא.

מובהר למשיב, כי בהפרת תנאי מתנאי השחרור לרבות יצירת קשר עם המתלוננת או מר אליעזרוב, עלול הוא להעצר מיידית עד תום ההליכים בענינו.