החלטה בתיק בש 6928/05

בקשה למעצר עד תום ההליכים על רקע כתב אישום שהוגש בענינו של המשיב, לפיו מואשם הוא בהתפרצות, גניבה והדחה בחקירה (ס' 407 (ב), ו - 245 א' לחוק העונשין תשל"ז- 1977).

עפ"י כתב האישום, התפרץ המשיב לתחנת המוניות "סהר" באופקים וגנב ממנה מכשיר פלאפון, אותו מכר בסמוך לאחר מכן לאחר בשם ממן. ימים ספורים אח"כ, בעת ששהה המשיב עם ממן בתחנת המשטרה, ניסה להדיחו בבקשו כי ממן יאמר בחקירתו, שרכש את הפלאפון מבדואי ולא ממנו.

בין הצדדים מחלוקת לגבי קיומן של הראיות לכאורה שבידי המבקשת. ב"כ המבקשת מפנה בדבריו לארבעה אדנים עליהם נשענת בקשה זו: הודעות המתלוננים, הודעת ממן, חזקה תכופה והתנהגותו המפלילה של המשיב. הצטברותם יחדיו, מצביעה על קיומן של ראיות לכאורה ובשל כך ובהתקיימות עילת מעצר, מבקש הוא להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים כנגדו.

ב"כ המשיב חולק על קיומן של הראיות לכאורה כאמור. לטענתו, הראיות הקושרות את המשיב הינם רק מפיו של ממן, שהינו עבריין בזכות עצמו המשתמש בסמים. לדבריו, בהתאם לגרסה זו, הניתן להוכחה לכל היותר הינו החזקת רכוש גנוב, ואין בחומר הראיות כל ראיה לעניין הפריצה עצמה.

עיינתי בחומר הראיות.

אין מחלוקת כי המכשיר נגנב מהמתלוננים לאחר שנפרץ המקום בלילה שבין הימים שלישי ורביעי  26-27.7.05 ונמצא אצל אחד בשם פרץ אשר קנה אותו ככל הנראה מממן. אותו ממן נחקר 3 פעמים.  בהודעתו הראשונה מיום 31.7.05 (שעה 09:00) מוסר הוא, כי קיבל את המכשיר מהמשיב.  הודעה זהה ומפורטת יותר נמסרה על ידו באותו יום (בשעה 23:50) ובה מוסר כי קיבל את המכשיר מהמשיב ביום רביעי או שלישי (עמ' 1 להודעתו ש' 21-22),. בהודעה נוספת שמסר ביום 1.8.05, חוזר שוב על גרסתו ובה מוסר כי קיבל את הפלאפון לפני משהו כמו 6-7 ימים (ש' 22) (שוב בימים שמסר קודם). בהמשך עדותו מדייק ומוסר כי היה אצל המשיב פעמיים ביום שלישי בערב ב - 21:00 שם ביקש את חובו וביום רביעי בערב בסביבות 20:00 - 21:00 ואז קיבל את הפלאפון אשר היה מונח על השולחן בביתו של המשיב (עמ' 2 ש' 5-10).  כלומר, הטלפון נמצא אצל המשיב ונלקח ממנו ע"י ממן, פחות מיממה לאחר ההתפרצות.

המשיב מכחיש בהודעותיו, הן את הפריצה והן את מסירת המכשיר לממן.

בעת שישבו המשיב וממן בתא אחד, הוקלט המשיב כשהוא מנסה לשכנע את ממן לאמר בחקירתו כי רכש את המכשיר מבדואי בשוק. עניין זה עלה בדבריו מספר פעמים במהלך השיחה ובהמשכה אף אומר לו: "אני אומר לך אם אתה אומר בדואי אנחנו הולכים" (עמ' 6 מול 163 בתחתית העמוד). ובהמשך, אומר אף ב"רחל בתך הקטנה": "תגיד שלא אני נתתי לך תגיד שאני לא נתתי לך" (עמ' 3 מול 079). בהמשך, ולאחר שממן מתלבט, מציע לו המשיב אף עילה: "תגיד שבגלל שהייתי חייב לך כסף העללת עלי...אתה תגיד ככה סתם העללת עלי" (עמ' 4 מול 103). 

בעימות שנערך בין השניים, מטיח ממן במשיב כי קיבל ממנו את הפלאפון ביום רביעי או שלישי (עמ' 1 ש'  22-23 ועמ' 2 ש' 3-5).

יצויין כי גרסת ממן היתה שקיבל את הטלפון תמורת חוב כספי. המשיב טען בתחילה כי המדובר בעלילה של ממן כנגדו שכן "לא מזמין אותו לשימוש בסמים" (הודעתו מיום 1.8.05 ש' 02:10 ש' 20) ואולם בעימות שנערך בינהם חצי שעה מאוחר יותר, שינה את גרסתו ומאשר כי היה חייב כסף לממן (עמ' 2 לעימות ש' 12-13). 

לו אכן נכונה היתה גרסתו של המשיב, מה פשר היה צריך ללחוץ את ממן? טענת ב"כ המשיב כי המדובר במצוקה, יתכן ונכונה ואולם מדוע לא אמר לו ישירות מה פשר השקר? הרי יודע הוא שאינו נכון?! (ויוזכר, באותו מעמד, לא היה ידוע למשיב כי מאן דהוא עוקב אחר שיחתם והוא מוקלט). מדוע גם לא מסר כי אכן קיים חוב כספי ושיקר באומרו כי המדובר בעלילה על רקע אי הזמנתו לשימוש בסם? 

מכל מקום וכזכור, בדיקתנו נעשית לעניין קיומן של ראיות לכאורה ולעניין זה, בשלב הבקשה למעצר עד תום ההליכים, מעריך בית המשפט על פי שקלול הראיות עד כמה, ברמה הלכאורית, יש בהן כדי לבסס סיכוי סביר להרשעת המשיב באשמות המיוחסות לו.

ראוי להזכיר, כי השאלה הניצבת בפני בית המשפט אינה האם יש למשיב סיכוי לצאת זכאי בדינו, אלא אם יש סיכוי שיורשע. סיכוי כאמור, במקרה שבפני, ישנו בלא כל ספק.

בהערת אגב אציין, כי אחת מטענות הסניגור היתה כי לכל היותר ניתן להוכיח החזקת רכוש גנוב ולא פריצה וכי אין כאן חזקה תכופה.

מבלי לקבוע כל עמדה בשלב זה, איני משוכנע בטענת הסניגור. כידוע, מכוחה של ה"החזקה התכופה" רשאי בית המשפט להרשיע את המערער, שבחזקתו נתפס הרכוש הגנוב "סמוך" (ו"סמוך" בהקשר זה, פורש על ידי הפסיקה פירוש גמיש ביותר, הכל בהתאם לטיבו ואופיו של  הרכוש הגנוב) לאחר גניבתו, באחריות לגניבת הרכוש הגנוב, או לקבלתו בידיעה שהוא גנוב. הגישה שהתגבשה בפסיקה היא, שמושג זה מקפל בתוכו הגדרה של מצב עובדתי, אשר בהתקיימו לגבי נאשם יוצר הנחה עובדתית ביחס לאחריותו הפלילית של נאשם זה למעשה עבירה שקדם להיווצרות המצב העובדתי האמור. במלים אחרות, אם נמצאו אצל אדם חפצים גנובים זמן קצר לאחר שנגנבו מבעליהם (ובענייננו פלאפון שאין מחלוקת שהושג בפריצה מצד אחד ואשר נמצא לפי עדות ממן, פחות מיממה בידיו של המשיב מאידך), מתקיים לדעתי המצב העובדתי של חזקה תכופה בו, ונוצרת ההנחה העובדתית, שהמשיב הוא שפרץ לתחנת המוניות וגנב את הפלאפון שהוחזק ברשותו.

יתכן והייתי מקבל טענה זו לפיה לא מתקיימת חזקה תכופה, לו היה המשיב מוסר גרסה שמצא את הפלאפון או שקיבלו מאחר מלכתחילה, ואולם המשיב בחר להרחיק עצמו לחלוטין וטען, כי אין לו כל קשר לפלאפון ובנסיבות אלו נראה לי כי אכן מתקיימת לכאורה החזקה התכופה.

בנסיבות האמורות של עדות ממן, בתוספת חזקה תכופה של המצאות המכשיר בידו פחות מיממה מהפריצה שאינה שנויה במחלוקת ובתוספת נסיונו של המשיב להשפיע על ממן ושקריו, הכל כמובן ברמה הלכאורית כאמור, נראה לי כי מתקיימת דרישת הראיות לצורך הליך זה, לגבי העבירות המפורטות בכתב האישום .  

לעניין עילת המעצר, יש לזכור שלמשיב עבר מכביד ביותר, הנושא בחובו 37 הרשעות קודמות רובן עבירות רכוש והוא ריצה תקופות מאסר לא מבוטלות. כן רשומות כנגדו עבירות של סמים והפרת הוראה חוקית.  המשיב שוחרר ממאסרו האחרון  בחודש ינואר ש.ז. וכנגדו תלוי ועומד מאסר מותנה בר הפעלה של 18 חודש, שלא הרתיעו, כך נראה. ראוי להזכיר לעניין זה את דברי עמיתתי כב' השופטת בית אור בגזר הדין האחרון (ת.פ. 3866/02) בו גזרה על המשיב בהסדר טיעון, 31 חדשי מאסר בפועל:

          "לנאשם זה עבר פלילי מכביד ביותר בעבירות רכוש אשר מבוצעות על רקע שימוש מסיבי בסמים, התמכרות שהנאשם נתון לה שנים רבות וארוכות ולא היה בעובדה שהוא שוחרר לא אחת עפ"י צווי בית המשפט וכן במאסרים מותנים שהיו תלויים ועומדים כנגדו, מלחזור ולבצע את העבירות כולל העבירות של הפרות הוראות חוקיות ועבירות רכוש".