החלטה בתיק בש 6906/06

בקשה למעצר עד תום ההליכים כנגד המשיבים מיום 30/7/06.

בעניינו של המשיב 2 התקיים דיון וניתנה החלטה על מעצרו עד תום ההליכים בתאריך 2/8/06.

המשיב 1 (להלן: "המשיב") עצור במסגרת הבקשה מיום 30/7/06 ועד היום, קרי: 59 יום.

בדיון מיום 2/8/06 נקבע כי הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים כנגד המשיב ידחה ליום 8/8/06.

ב"כ המשיב הגיש בקשות לקבלת חומר החקירה ועיון בחומר החקירה עפ"י סעיף 74 לחסד"פ. בשל תקלה ההליכים התנהלו בתוך תיק הב"ש והתקיימו דיונים שעניינם חומר החקירה תוך שנשתכחה הבקשה למעצר עד תום ההליכים כנגד המשיב, כאשר הנכון היה לנהל את הבקשות לעניין היקף וגילוי חומר החקירה במסגרת ב"ש בתיק העיקרי.

ביום 18/9/06, לאחר שנתגלתה הטעות למבקשת, הגישה המבקשת (המאשימה) בקשה דחופה לקיום דיון דחוף בבקשה למעצר עד תום ההליכים כנגד המשיב.

הדיון בבקשה נקבע ליום 21/9/06 ובמסגרת הדיון עלו שני עניינים:

האחד -            טענה מקדמית לעניין חוקיות המעצר, שכן חלפו 30 יום מיום מעצרו של המשיב וטרם   ניתנה החלטה בבקשה למעצר עד תום ההליכים.

השני -   הבקשה למעצר עד תום ההליכים.

לעניין הטענה המקדמית בדבר הימצאותו של המשיב במעצר בלתי חוקי שכן חלפו 30 יום כאמור בסעיף 21 (ד) לחוק המעצרים, יאמר כי סעיף 21 (ד) אינו רלוונטי לענייננו, שכן אין המדובר במעצר בהסכמת ב"כ המשיב לצורך עיון בחומר החקירה וב"כ המשיב לא נתן כל הסכמה לעניין מעצרו של המשיב לצורך עיון בחומר החקירה.

סמכות המעצר בענייננו הינה כמובהר ב- "הילכת  הררי", סמכות להורות  על "מעצר ביניים".

סמכות מעצר הביניים נגזרת מסמכות המעצר  העיקרית ואילו סמכות המעצר לפי סעיף 21 (ד) עניינה החזקת נאשם במעצר לפני התחלת הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, בטרם נבחנה קיומה של תשתית ראייתית לכאורית להוכחת האשמה נושא האישום, ועניינה דחיה לצורכי לימוד חומר החקירה. אין לערב בין שתי הסמכויות והאחת אינה מוציאה את השניה.

הסמכות למעצר ביניים (הסמכות המשנית) אינה נגזרת מבקשת הנאשם (המשיב) ואינה מותנית בהסכמתו והיא נתונה לשיקול דעת ביהמ"ש.

(ראה בש"פ 5863/98 משה כהן , כב' השופט י. אנגלרד)

(ראה בש"פ 6190/98 מרדכי שושני, כב' השופט י. קדמי)

בענייננו, במסגרת הדיון שהתקיים וההחלטה שניתנה ביום 2/8/06 התמלאה הדרישה לקיומו של "ניצוץ", דהיינו ראיה לכאורה המתבססת על חומר החקירה טרם עמידתה בביקורת הסניגוריה. התמלא התנאי המוקדם של תשתית בסיסית לקיומן של ראיות לכאורה כנגד המשיב. שכן, ב"כ המשיב עצמו טוען כי המשיב 2 לא היה מעורב בעסקת הסמים אלא רק התלווה למשיב 1 (המשיב בענייננו) שהוא זה שניהל את "כל הדו שיח עם הסוכן המשטרתי ואת כל הסיכום לגבי ההיקף הכמותי של העסקה, ההיקף הכספי של העסקה, קבלת הכסף מהסוכן והמסירה של הסמים לכאורה לסוכן, נעשים כולם ע"י המשיב 1." "גם לפי עדותו של הסוכן ותמליל ההקלטה עולה כי כל הפעולות שבוצעו באותו מעמד נעשו אך ורק ע"י המשיב 1".

בהחלטת כב' השופט אקסלרד נאמר, כי המשיב 2 נסע יחד עם המשיב 1 (המשיב) ברכב לקראת עסקת מכירת הסם. כי שני המשיבים נגשו לאחת הפינות של גינה באחד הבניינים והמשיב 1 מסר לסוכן את הסם.

התשתית הראייתית הבסיסית הלכאורית מתייחסת לאישום השני בכתב האישום שהוגש כנגד שני המשיבים. כלומר, "הניצוץ" מתייחס לאישום השני בלבד, ואולם, די בכך כדי לבסס את סמכות מעצר ביניים בכתב האישום כולו, שכולל שני אישומים, הגם, שביחס לאישום הראשון לא הונחה תשתית ראייתית בסיסית.

לפיכך, הטענה המקדמית בדבר אי חוקיות מעצר המשיב  - נדחית.