החלטה בתיק בש 6744/06

הבקשה

1.         לפני עתירה להכריז על המשיב כבר הסגרה לפי סעיף 3 לחוק ההסגרה, התשי"ד -1954 (להלן: "חוק ההסגרה" או "החוק").

רקע עובדתי ודיוני

2.         בין מדינת ישראל ובין ממשלת ארצות הברית קיים הסכם הקובע הדדיות בהסגרת עבריינים (פורסם בכתבי אמנה 505, כרך 13, עמ' 795; להלן: "האמנה"; נספח ב' לעתירה).

3.         ביום 28.6.05, הגישה ממשלת ארצות הברית למדינת ישראל, באמצעות שגרירות ארצות הברית בישראל, בקשה להסגיר לידיה את המשיב (להלן: "בקשת ההסגרה"; נספח ג' לעתירה), לצורך מתן גזר דינו וריצוי עונשו בגין שתי עבירות אינוס בהן הורשע בארצות הברית. ביום 10.4.06, בעקבות פניית העותר לקבלת הבהרות לאמור בבקשת ההסגרה, שלחה ממשלת ארצות הברית למדינת ישראל מסמכים נוספים לתמיכה בבקשת ההסגרה (נספח ד' לעתירה). 

4.         על-פי האמור בבקשת ההסגרה, ביום 20.12.89 הורשע המשיב, המכונה בארצות הברית בשם "קנט אהרון פרנק" (Kenneth Aaron Frank), נוכח קביעת חבר מושבעים בבית המשפט הגבוה במדינת קליפורניה (מחוז קרן), לאחר ניהול הוכחות, בשתי עבירות אינוס, בניגוד להוראות סעיף 261(3) לחוק הפלילי של מדינת קליפורניה (ראו: הכרעת הדין, נספח 4 לתצהיר מטעם עורכת הדין ליסה גרין (Lisa Green), מיום 14.6.05, המצורף לנספח ג' לעתירה; להלן: "תצהיר גרין"). במהלך משפטו היה המשיב משוחרר בערובה, ולפיכך, עם מתן הכרעת הדין בעניינו עתרה התביעה להחזקתו במעצר - בקשה שנדחתה. והנה, למועד שנקבע לשמיעת טיעונים לעונש (17.1.90) לא התייצב המשיב, מה שהביא להוצאת צו מעצר נגדו עוד באותו היום (התקף מאז). כחמש עשרה שנה תרו רשויות ארצות הברית אחר המשיב, אם בשטחי המדינה או מחוצה לה, עד שאותר בישראל.   

5.         סיכום ההליכים המשפטיים שהתנהלו נגד המשיב בארצות הברית מפורט בתצהיר גרין, שנחתם על-ידי מי ששימשה כבאת-כוח המדינה במשפטו של המשיב, היא כאמור ליסה גרין. ואלה הם הנתונים שלפני: ביום 21.4.86, בבית המשפט המחוזי בקליפורניה, הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו שני מעשי אינוס שבוצעו כלפי שתי נשים, בניגוד להוראות סעיף 261(3) לחוק הפלילי של מדינת קליפורניה: הראשון - מיום 8.2.86, אז אנס המשיב (רופא במקצועו) אישה, לאחר שמנע הימנה להתנגד למעשיו באמצעות חומר נרקוטי מרדים שהחדיר למשקה שהגיש לה; השני - מיום 12.10.85, מועד בו אנס המשיב אישה אחרת באמצעות אותה שיטה (נספח 3 לתצהיר גרין). ביום 28.11.89 החלה שמיעת ראיות בפני חבר המושבעים, וביום 20.12.89 הורשע כאמור המשיב בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

אפרט, להלן, בתמצית בלבד, מהות שני האישומים דנן.  

בגדר האישום הראשון נמצא כי המשיב הכיר את המתלוננת, פסיכולוגית קלינית במקצועה, דרך עבודתם המשותפת. לאחר שהלכו בצוותא לתפילת ערב שבת בבית כנסת מקומי, הזמין המשיב את המתלוננת לדירתו לצפות בווידאו. בנסיבות שהתהוו הגיש לה כוס קפה אליו החדיר חומר נרקוטי מרדים, ומשנרדמה - אנסה בעודה ישנה. בגדר האישום השני נמצא כי המשיב הכיר את המתלוננת השנייה, שיננית במקצועה, במסבאה, והציע לה כי יסיעה לביתה. במהלך אותה נסיעה טען המשיב כי עליו לגשת לדירתו, הזמין המתלוננת להתלוות אליו, הגיש לה משקה חם, אליו החדיר חומר נרקוטי כאמור, ואנסה באותן הנסיבות דלעיל.

6.         אתאר עתה בהרחבת-מה את מהלך החיפושים אחר המשיב מאז הוכרע דינו. כאמור, מיום 17.1.90, הוא המועד שיועד לטובת שמיעת הטיעונים לעונש במשפטו, הוא גם תאריך היוודע דבר היעלמותו, הוצא נגדו צו מעצר התלוי ועומד עד היום. והנה, בחלוף כחמש עשרה שנות חיפוש אחר המשיב התברר כי הלה נכנס לישראל ביום 22.1.90, המיר שמו ליונתן אפרת בחודש פברואר 1992, קיבל אזרחות ישראלית בחודש פברואר 1994, ואף מתגורר בישראל מאז כניסתו אליה ועד היום. מאמצי הבולשת הפדראלית (F.B.I; להלן: "הבולשת") לאתר את המשיב מתוארים בתצהירו של הסוכן שן קול (להלן: "הסוכן" או "סוכן הבולשת"), מיום 6.2.06, לפיו פעולות הבולשת בתיק זה החלו בחודש אפריל 1990, וכללו, בין השאר: חקירה של בני משפחתו, חבריו ומכריו של המשיב, בדיקות מול רשויות רלבנטיות ומדינות שונות (ברחבי ארצות הברית ומחוצה לה) באשר למצבו התעסוקתי ומהלכיו האפשריים מאז נמלט מאימת הדין, מעקבים אחר שיחות יוצאות ונסיעות מחוץ לארצות הברית של בני משפחתו, וכן בחינת אינפורמציות שונות שנתקבלו ביחס למקום הימצאו, לרבות - בישראל (עוד בשנת
1994). עוד יצוין, כי לשם קידום החקירה אף נעשה שימוש בתכנית הטלביזיה "תעלומות בלתי פתורות" (Unsolved Mysteries), מהלך שהניב מידעים מפי אזרחים מן השורה ביחס למקום הימצאו של המשיב. בנוסף גם הפיץ האינטרפול "הודעה אדומה" בינלאומית בקרב למעלה מ-100 מדינות, שנתבקשו לערוך בדיקה שמא שוהה המשיב בגבולותיהן. תצהיר זה מורה כי מאמצי חקירה אלה נפרשו על-פני השנים 1990-1997, וכן 2000-2002, זאת - בתדירות ובעוצמה משתנים. בסופו של יום, בעקבות פניית משטרת קליפורניה למשטרת ישראל מיום 9.12.04, נערכה בדיקה מחודשת בעניין, אז נחשף המשיב בישראל בנסיבות דלעיל. בתאריך 15.12.04, הודיע סניף האינטרפול בירושלים לזה שבוושינגטון אודות ממצאי הבדיקה, ומכאן - הבקשה (לפרטי חקירת הבולשת, ראו: נספח ד' לבקשה).   

יודגש, כי מאמצי החקירה דלעיל הובילו את הבולשת לסבור לא אחת כי המשיב שוהה בישראל, אך ככל הנראה עקב שימוש בתאריך לידה שגוי בעבורו, הללו לא נשאו פרי. לא-זו-אף-זו, פניית הבולשת לישראל משנת 1997, בה הודגש תאריך הלידה המדויק של המשיב, זכתה למענה חיובי מצד משטרת ישראל. דא עקא, שלמרבה הפלא, חרף הודעת משטרת ישראל לשגרירות ארצות הברית בתל אביב מיום 16.4.97 כי המשיב נכנס לישראל ביום 22.1.90, המיר שמו ליונתן אפרת וקיבל אזרחות ישראלית - לא נתקבל כל מענה לפנייתה. והנה, עם פתיחת הליכי ההסגרה בשנת 2005 הפנה העותר את תשומת-לבן של רשויות אכיפת החוק בארצות הברית לאותה הודעה משנת 1997, ושאלה לגורלה. תשובת הבולשת לתמיהת העותר הסתכמה בחוסר ידיעה, שכן לא נמצאה בחזקתה כל אסמכתא שיש בה כדי לאשר קבלת אותה הודעה. משכך, נותרה התעלומה בלתי פתורה, שעה שמשתי המדינות (ארצות הברית וישראל) נבצרה ההבנה כיצד כך אירע.  

עד כאן הרקע העובדתי והדיוני הנדרש.

טענות הצדדים

7.         טענות הצדדים הובאו לפני הן בעל-פה, במהלך הדיון מיום 3.9.06, והן בכתב, על-פי לוחות הזמנים שנתבקשו על-ידם, במסגרת הסיכומים שהוגשו. והנה, בסופו של יום צומצמה יריעת המחלוקת בין הצדדים למספר שאלות ספורות שנצרכו מענה והכרעה. אקדים ואציין, כי בדיון שהתקיים לפני לא חלק בא-כוח המשיב על עובדת קיומן של ראיות לכאורה נגד המשיב. הוסיף בא-כוח המשיב ואישר, כי המשיב אכן הורשע בארצות הברית בביצוע עבירות אינוס המוגדרות על-פי חוק כ"עבירות הסגרה", כי אמנת ההסגרה עליה חתמו ארצות הברית וישראל תקפה במקרה זה, וכי בנסיבות העניין לא חל סעיף 1א לחוק (שהיה מקים סייג להסגרה לו בוצעו העבירות נשוא הבקשה בעוד המשיב אזרח או תושב ישראל). עוד ציין בא-כוח המשיב, כי עתר בפני הרשויות המוסמכות בארצות הברית לקבלת חומר ראיות הצפוי להגיע לידיו. להשלמת התמונה, אודותיה אין איש חולק, יצוין, כי לו ביצע המשיב בישראל את המעשים בהם כאמור הורשע בארצות הברית, ניתן היה להעמידו לדין בישראל בגין שתי עבירות אינוס, לפי סעיף 345(א) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

נשוב עתה לגדרי המחלוקת המוסכמת על הצדדים, שמכאן ואילך תפורט, תלובן, ולבסוף - תוכרע.

8.         במהלך הדיון ולאור המלצת בית המשפט, הצהירו באי-כוח הצדדים לפרוטוקול כי רשימת הפלוגתאות בהן יש להכריע תתמצה בארבע השאלות שלהלן: הראשונה - זימונו של הסוכן שן קול מהבולשת לחקירה שכנגד על תצהירו (להלן: "השאלה הראשונה"); והשנייה עד הרביעית - תחולת סעיפי החוק דלהלן בנסיבות העניין - 2ב(א)(6) לחוק ("בקשת ההסגרה הוגשה בשל עבירה שנתיישנה או עונש שנתיישן לפי דיניה של מדינת ישראל"; להלן: "השאלה השנייה"), 2ב(א)(7) לחוק ("בקשת ההסגרה הוגשה בשל מעשה עבירה שבשלו קיבל המבוקש חנינה או מחילה במדינה המבקשת"; להלן: "השאלה השלישית") ו-2ב(א)(8) לחוק ("היענות לבקשת ההסגרה עלולה לפגוע בתקנת הציבור או באינטרס חיוני של מדינת ישראל"; להלן: "השאלה הרביעית"), כולם - בגדר סייגים להסגרה. ביחס לשאלה הראשונה הוסיפו הצדדים והסכימו, כי במידה ולא יזומן הסוכן הנ"ל לישראל לצורך חקירה נגדית על תצהירו, קרי - אם כך ייקבע בהחלטה שיפוטית, יתכבד בית המשפט ויכריע ביתר השאלות (ראו עמ' 4 לפרוטוקול הדיון מיום 3.9.06). להלן תוצגנה טענות הצדדים ביחס לכל אחת מן השאלות דלעיל.