החלטה בתיק בש 665/08

הקדמה:

לפני ערר על החלטתו של בית משפט השלום בנצרת (כב' הנשיא כתילי), במע"ת 08-04-730, שם הוחלט לעצור את העורר עד תום ההליכים המתנהלים נגדו בת.פ. 08-04-726, זאת לאחר שנקבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להרשעת העורר בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום וכי לא ניתן לאיין את מסוכנותו בחלופת מעצר.

כתב האישום:

על פי כתב האישום, בתאריך 30/3/08 סמוך לשעה 17:00 בביתם שבמגדל העמק, תקף הנאשם שלא כדין את המתלוננת, אשתו מזה 13 שנים (להלן: "המתלוננת"), בכך שתפס בגרונה וחנק אותה. בהמשך, איים הנאשם בפגיעה שלא כדין במתלוננת כי ירצח אותה ואת אחיה, כל זאת בכוונה להפחידה ולהקניטה. מעובדות כתב האישום עוד עולה כי לאחר השעה 19:00 בערב, בביתם של בני הזוג, שב הנאשם ותקף את המתלוננת שלא כדין בכך שתפס בגרונה וחנק אותה. באותו מועד איים הנאשם בפגיעה שלא כדין במתלוננת בכך שאיים עליה כי ישחט אותה באמצעות סכין שהחזיק, וזאת בכוונה להפחידה ולהקניטה.

בשל מעשיו אלו, מיוחסות לעורר העבירות הבאות:

1.           תקיפת בת זוג- עבירה לפי סעיף 379 + 382(ב)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

2.           איומים- עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

טענות העורר:

לטענת העורר, שגה בית המשפט קמא עת החליט על מעצרו עד תום ההליכים המתנהלים כנגדו מאחר ולשיטתו, לא קיימת תשתית ראייתית לכאורית לביצוע המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, ולחילופין, המדובר בתשתית ראייתית רעועה, שאין בה כדי להצדיק את מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו, כפי שהורה בית המשפט קמא.

לטענת העורר, המתלוננת מעלילה עליו עלילת שווא כיוון שברצונה לדאוג לכך שיצא מן הבית. מעבר לדיון בחומר הראיות עצמו, מצביע העורר על אופייה הבעייתי של המתלוננת - כך לדבריו - ועל עובדת היותה סובלת מפיגור קל, בתמיכה לטענתו.

לטענת העורר, משלא בדקה המשטרה את טענתו האמורה ומשלא נערך חיפוש וממילא לא נתפסה כל סכין בביתו, יש להפעיל זאת לזכותו ולקבל את גרסתו לשריטה שנגרמה ברגלו - נפילה מסולם תוך החלפת מנורה - ולא את גרסתה של המתלוננת - שריטה מהסכין שהחביא בגרבו, עת שליפתה במהלך האירוע בגינו הוגש כתב האישום.

העורר מוסיף וטוען כי אין בהודעתם של עדי התביעה כדי לבסס את טענת המשיבה.

כן מציין העורר כי חרף טענות המתלוננת כי העורר תקף אותה, עיון בתיק מלמד כי אין תיעוד רפואי ביחס לחבלות או סימני אלימות שנגרמו לה.

לחילופין, מבקש העורר כי בית המשפט יורה על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בביתו בנצרת עילית.

טענות המשיבה:

המשיבה טוענת לקיומן של ראיות לכאורה שיש בכוחן כדי להרשיע את העורר בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

לטענתה, אין מקום להיכנס למהימנותן של הראיות בשלב זה של הדיון, אלא רק לבחון האם יש בראיות משום פוטנציאל להרשעת העורר.

המשיבה מוסיפה ומפנה לפסיקה ממנה עולה כי חזרה של מתלוננת מעדותה, כמו גם סתירות כלליות בגרסתה, אין בהן כדי לכרסם בחומר הראיות.

המשיבה מדגישה את עברו הפלילי המכביד של העורר, לרבות בעבירות דומות, וכן מצביעה על כך שכנגד העורר תלוי ועומד מאסר על תנאי בן 18 חודשים, וכי במסגרת התיק האחרון הואשם בתקיפה ובאיומים על המתלוננת וכן בהפרת הוראה חוקית, עבירות אשר סיים לרצות את העונש בגינן רק לפני מספר חודשים.