החלטה בתיק בש 6624/06

זוהי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של ניסיון תקיפה בנסיבות מחמירות, איומים  - שלוש עבירות, היזק בזדון - שתי עבירות, תקיפה בנסיבות מחמירות, הדחה בחקירה.

מיוחס למשיב כי בתאריך 17.7.06 סמוך לשעה 15:00 בביתו בירוחם, ניסה לתקוף שלא כדין את ידועתו בציבור, הגב' פרלה מתן תורה (להלן: "המתלוננת") בכך שניסה להכותה באמצעות בקבוק, זאת בשל כך שביקשה ממנו להפסיק לשתות אלכוהול. באותו מעמד, איים המשיב בפגיעה שלא כדין בגופה, בכך שאמר לה כי "יהרוג אותה וירצח אותה" ובהמשך שוב תקף המשיב את המתלוננת בכך שמשך בחולצתה וגם גרם נזק במזיד לחולצתה של המתלוננת בכך שקרע אותה.

בסמוך לאמור לעיל, בנקודת המשטרה בירוחם, ניסה המשיב להניע את המתלוננת שתחזור בה מהודעתה שמסרה, בכך שאמר לה "פרי, תיזהרי, את יודעת מה היה פעם שעברה".

בסמוך לכך, עת שנחקר המשיב בתחנת המשטרה בדימונה, איים המשיב בפגיעה שלא כדין בגופה של המתלוננת, בכך שאמר לשוטר אלכסנדר קלנטורוב (להלן: "השוטר") "אם הייתי רוצה הייתי גומר עליה... אני אלך איתה למלחמה קשה, היא תצטער על כל רגע.. אני אשיב במלחמה".

במועד ובמעמד האמור לעיל, עת שהודיע השוטר למשיב על מעצרו, איים עליו המשיב בפגיעה שלא כדין בגופו, בכך שאמר לו: "כולכם תשלמו, אתם, כמה אני אשב? שנה? שנתיים או עשר? אני לא מרחם על אף אחד, מי שיפגע בי אני אפגע בו".

עוד מיוחס למשיב כי חודש לפני האמור לעיל, גרם המשיב נזק במזיד ושלא כדין לטלפון של המתלוננת בכך ששבר אותו וזאת עשה בהיותו בגילופין.

ב"כ המשיב בדיון שהתקיים ביום 20.7.06 בפני כב' השופטת יעל רז לוי, טען: " יש ראיות לכאורה לגבי חלק מסעיפי כתב האישום. די בהם כדי להקים עילת מעצר. אין ראיות לכאורה חד משמעיות, בכל מקרה יש ראיות לכאורה לגבי איומים ותקיפה ולכן קמה עילת מעצר" (ראה פרוטוקול מיום 20.7.06).

יחד עם זאת, עתר ב"כ המשיב להורות על שחרורו של המשיב למעצר בית חלקי בביתו של הערב שמעון לוי המתגורר בירוחם ולחילופין, בפניי עתר להורות על הרחקתו מהעיר ירוחם.

כב' השופטת יעל רז לוי, בהחלטתה מיום 20.7.06, ראתה לנכון לקבל תסקיר מעצר אשר יבחן את רמת מסוכנותו של המשיב וכן את מסוגלות החלופה להציב גבולות להתנהגותו.

על אף הסכמת הסניגור, כאמור לעיל, לקיומן של ראיות לכאורה וכן עילת מעצר, לקחתי לעיוני את תיק החקירה על מנת לבחון את כלל התשתית הראייתית הלכאורית, הואיל וב"כ המשיב סייג את הסכמתו לקיומן של ראיות לכאורה, כאמור בטיעוניו לעיל.

התשתית הראייתית נסמכת בעיקר על עדותה של המתלוננת מיום 17.7.06 שעה 16:20, בה מוסרת בין היתר: " בסמוך לשעה 15:00 החבר שלי עמרני, כל הזמן הוא שותה ונהיה שיכור.. יוסי התחיל לקלל אותי ואמר לי שאלוהים ישלם לכם... כאשר אמרתי לו להפסיק לשתות הוא הרים את הבקבוק ואיים לפגוע בי אם אני לא אזוז... יוסי משך לי בחולצה ואיים עלי שיהרוג אותי וירצח אותי... כל הזמן כאשר יוסי שותה לשוכרה הוא מאיים עלי שירצח אותי".

לשאלת החוקר כמה זמן האיומים האלה נמשכים? השיבה: " 18 שנה הוא מאיים עלי שיפגע בי". לשאלת החוקר האם בתקופה האחרונה יוסי הרביץ לך? השיבה: " לא, יוסי לא הרביץ לי בתקופה האחרונה ... אני הזמנתי הרבה פעמים משטרה אבל תמיד ריחמתי עליו בגלל הילדים, אבל היום יוסי עבר כל גבול, בכך שמשך אותי בחולצה ואיים לרצוח אותי".

עוד מסרה כי המשיב שבר את הטלפון של הבית ושל הילדה.

עוד קיים דו"ח פעולה של השוטר סרגיי מיום 17.7.06 סמוך לשעה 15:30 בו מצוין: " דווח על אירוע אלמ"ב. הגענו למקום. הגב' טענה בפנינו שבעלה תקף אותה ושברצונה להגיש תלונה... על המתלוננת היתה חולצה קרועה".

באשר לעבירה של הדחה בחקירה  - קיים זכ"ד של השוטר עזרא צריקר בו מציין: " בהיותי ביומן, כאשר השוטר קיבל תלונה מהמתלוננת - פרלה, המשיב ישב ביומן וצעק לעבר המתלוננת "פרי, תיזהרי, את יודעת מה היה בפעם שעברה".

גרסת המשיב:

המשיב נחקר בתאריך 17.7.06 סמוך לשעה 17:40, בין היתר מסר: " היום שתיתי רק בקבוק בירה אחד בלבד, בכיף שתיתי. אני באתי לבית, להגיד לך את האמת, אני לקחתי לה את הפלאפון בלי אישור שלה וכשחזרתי היא ביקשה אותו ופתאום קיבלה קריזה וזרקה את הטלפון עלי והוא נשבר. אני שמתי את היד שלי קדימה כי חשבתי שהיא תרביץ לי, אני לא מפחד, אם הייתי רוצה הייתי גומר עליה. ואז הלכה להתקשר למשטרה וזהו, אני לא פגעתי בה ולא כלום... אני לא קרעתי את החולצה, היא עשתה את זה בעצמה... אני יכול לקנות לה מיליון חולצות, עוד מעט היא תתחרט אני אלך איתה למלחמה קשה, היא תצטער על כל רגע.

לשאלת החוקר, אני אומר לך שגם עכשיו בנוכחותי אתה ממשיך לאיים והדבר מעיד על מסוכנותך? השיב: " אני אומר שהיא תצטער כי סתם זו הוצאת דיבה. בפעם הבאה שהיא תבקש ממני משהו אז אני לא אעשה לה".