החלטה בתיק בש 6514/06

1.         כתבי האישום שהוגשו נגד המשיבים מייחסים להם עבירות מרמה חמורות שביצעו באופן שיטתי. כ"כ מיוחסות למשיב עבירות נוספות שבוצעו לאחר מעצרו,  שמטרתן שיבוש המשפט והחקירה.

            החלטות בבקשה למעצרם עד לתום ההליכים של המשיבים האחרים כבר ניתנו, ועניינה של ההחלטה דנן בבקשה בעניינו של המשיב.

2.         כמפורט בכתב האישום קשרו משיבים 1 ו-2 (להלן, בהתאמה: "אבו חומוס" ו"סאלח") קשר עם המשיב ואשתו - משיבה 3 (להלן: גם "שרון"), לבצע מעשי הונאה שהתבססו על אלו: המשיב ואשתו שרון יצרו קשר עם קבלנים ממוצא ערבי, כשהם מזדהים בשמות בדויים, והציגו את עצמם כאנשי עירית ירושלים אשר מחפשים קבלן לביצוע עבודות עבור העיריה בסכומי כסף גדולים. במסגרת שיחת הטלפון הסבירו המשיב (ואשתו) לקבלנים שנענו למצג השווא שהוצג בפניהם כאמור, כי כדי לקבל את העבודה עליהם לשאת בחלק המע"מ מעלות העבודה, וסכום זה עליהם לשלם להם מראש ובמזומן. למטרה זו נדרשו הקבלנים להיפגש עמם בירושלים.

לצורך כניסת קבלנים תושבי שטחים לישראל, היו המשיב ואשתו מכינים מראש אישור כניסה מזוייף עבור הקבלן, הנחזה להיות מטעם העיריה, ומשהגיע הקבלן היו אבו חומוס וסאלח מסיעים אותו לפגישה במרכז ירושלים או בפסגת זאב, שם היו נוטלים את הכסף המזומן שהקבלן הביא עמו ונמלטים. לאחר מכן היו מגיעים לביתם של המשיב ואשתו, ומתחלקים עמם בשלל.

חלוקת העבודה בין הארבעה התנהלה באופן זה: המשיב היה מאתר את מספרי הטלפון של הקבלנים ויוצר עמם קשר טלפוני. לאחר מכן היה מנהל עמם מו"מ ומשכנע אותם לבצע את העסקה הכוזבת, להכין את הכסף עבור תשלום המע"מ הבדוי, ולפגוש את אבו חומוס כדי למסור את הכסף לידיו. שרון סייעה לאתר את מספרי הטלפון של הקבלנים, דיברה עמם בטלפון,  תוך שהציגה את עצמה כמנהלת חשבונות או בעלת תפקיד אחר בעיריה, כשהשפה העברית השגורה בפיה נועדה להוסיף נופך של אמינות לפרטים השקריים. כ"כ כשהיה צורך היתה מזייפת עבור קבלנים תושבי השטחים  אישורי כניסה מזוייפים, במחשב שבביתה.

אבו חומוס היה נפגש פיזית עם הקבלנים, לאחר שכל הפרטים תואמו ע"י המשיב ואשתו, אוסף את הקבלנים ברכבו של סאלח, מציג להם, במידת הצורך, את האישור המזוייף, ונוסע עמם למרכז ירושלים או לפסגת זאב, שם היה לוקח את הכסף מהקבלן, נכנס לבנין בו יש מספר כניסות באמתלה כלשהי, ואז בורח עם הכסף, פוגש את סאלח שהמתין לו, ונמלט עמו לביתו של המשיב, שם חולק השלל.

מעשי מרמה אלו בוצעו ע"י המשיב והאחרים במקרים רבים, מאז תחילת שנת 2006 ועד 11.5.06, תוך שאותרו חמישה מתלוננים, שמכל אחד מהם נלקחו סכומי כסף שבין 4,500 ש"ח לכ-10,000 ש"ח.

בגין אלו הואשם המשיב בקשירת קשר לפשע, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, נסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, התחזות לאחר וזיוף מסמך בנסיבות מחמירות (עבירות לפי סע' 499, 415, סיפא (עשרות עבירות), 441, ו-418 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 - להלן: החוק).

עוד (כמפורט באישום 3) ביצע המשיב, עבירות כמפורט לעיל, משקשר קשר עם אבו חומוס להונות תושב ענאתה העוסק בסחר מתכות, משהוצע לו בכזב לקנות מאבו חומוס 7 טון של כבלי נחושת. במקרה זה הגיע המשיב ביחד עם אבו חומוס למקום המפגש ומשסוחר הנחושת שוכנע כי מדובר ב"עסקה רצינית", הוא מסר לאבו חומוס 9,000 ש"ח במזומן. אבו חומוס - באמתלה שהוא יוצא למעבידו כדי להביא קבלה - נמלט מהמקום ביחד עם המשיב, כשהשנים התחלקו בשלל.

לא עברו אלא ימים ספורים עד שהשניים קשרו קשר לחזור ולבצע את אותו תרגיל עוקץ עם תושב שטחים אחר העוסק בסחר מתכות, אלא שאז נחשף הקשר, וצוות הביטחון במרכז כלל, שם נועדו הצדדים להיפגש, הוזעק למקום, והמשיב נתפש.

עוד מואשם המשיב בשיבוש מהלכי משפט והשמדת ראיה (עבירות לפי סע' 244 ו-242 לחוק), בכך שבמהלך חקירת התיק התקשר סאלח, שנעצר בשלביה הראשונים של החקירה, מבית המעצר למשיב ומסר לו על התפתחות החקירה. באותן שיחות תיאמו השנים גרסאות לצורך שיבוש החקירה.

3.         משנתפש המשיב, בעבירות המיוחסות לו באישום 3 הוא הכחיש את המיוחס לו ושוחרר, אך בכך לא היה כדי לעצור אותו והוא המשיך לבצע את מעשי ההונאה ביתר שאת. יתר על כן, גם מששוחרר למעצר בית כשהוא באיזוק אלקטרוני (עקב עבירת אלימות בגינה הוגש נגדו כתב אישום אחר), הוא המשיך בביצוע העבירות מן הבית בהיותו באיזוק אלקטרוני.

4.         אבו חומוס וסאלח נעצרו עד לתום ההליכים נגדם משלא נסתר כי קיימות ראיות לכאורה מספיקות להוכחת האמור בכתב האישום שהוגש נגדם; ובאשר לשרון, לאחר שהתקבל תסקיר שירות המבחן בעניינה, היא שוחררה למעצר בית בבית אמה בהרצליה. שם היא שוהה עם שני ילדיה הקטינים.

5.         לענין התשתית הראייתית טען ב"כ המשיב כי קיימות סתירות "זועקות לשמים" בין הודעות אבו חומוס וסאלח, ששניהם הפלילו גם את המשיב. עוד העלה טענות לענין רמת מהיימנותם של השותפים. לטעמו של ב"כ המשיב היה לאבו חומוס אינטרס "להפיל את התיק על המשיב". עוד טען למחדלי חקירה, ולאפליה בין המשיב לאשתו - שכאמור שוחררה למעצר בית.

6.         לאחר שעיינתי בהודעותיהם של אבו חומוס ושל סאלח וכן ביתר הראיות שבתיקי החקירה באתי לכלל מסקנה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה מספקת להוכחת האישומים המיוחסים למשיב.

            ההודעה שנמסרה על ידי אבו חומוס הינה הודעה קולחת, אינהרנטית וגדושה בפרטים. מה גם שהיא תואמת במידה רבה את הודעתו של סאלח, שאף היא נמסרה בפירוט רב.

            שתי ההודעות קושרות את המשיב באופן אינטגרלי למיוחס להם, ומפלילות את עצמם באותה מידה שהן מפלילות את המשיב ואשתו, וממילא הטענה כי לאבו חומוס היה אינטרס "להפיל התיק על המשיב", לכאורה, אין לה על מה שתסמוך; מה גם שהמשיב אינו חולק כי אבו חומוס וסאלח הינם חבריו הטובים, שביקרו בביתו דבר יום ביומו, ואבו חומוס אף נהג ללון בביתו עקב נסיבותיו.

            מעבר לאמור, הודעתו של אבו חומוס אינה עומדת בחלל ריק. היא נסמכת על שיחזור שנעשה על-ידו. ע"פ דו"ח ההובלה וההצבעה מוביל אבו חומוס לאותם מקומות אליהם הגיעו המתלוננים. עוד מבססת המבקשת את ראיותיה על עדויות המתלוננים. באשר לאישום השלישי גם מזוהה המשיב ע"י המתלוננים במקום, כתב ידו מזוהה. כ"כ הוא מזוהה כמי שמנסה להשיג מספרי טלפון רלוונטיים לסוג העבירות המיוחס לו.

7.         הטענות שהעלה ב"כ המשיב המלומד לענין אמיתות הראיות ומשקלן ולענין הפגמים שנפלו בהן אינן צריכות לבדיקה פרטנית בשלב זה של הדיון.  הלכה היא כי בשלב הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים בוחן ביה"מ את מכלול חומר הראיות הגולמי שבתיק החקירה ובודק אם יש בחומר שנפרש בפניו פוטנציאל מספיק להוכחת אשמתו של הנאשם, וכלשון הנשיא א. ברק בענין זאדה נ' מ"י (בש"פ 8087/95, פ"ד נ (3) 133):