החלטה בתיק בש 6488/06

ב"כ העוררת : לא מזמן ראיתי כותרת בעיתון שהיה כתוב שתושבי ישראל מתחלקים לשניים, אלה שפרצו לביתם ואלה שעדיין לא פרצו לביתם. הדגש הוא על המילה עדיין. המצב הוא שהבתים שלנו הם פשוט הפקר, רכושנו ומבצרנו הפך להיות הפקר בידי עבריינים. אמרתי זאת פעם, במצב שבו אנו נמצאים היום, שבו אנו מכנסים את כל רכושנו אל תוך הבית, אנחנו לא מרשים להפקיר דבר מחוץ לבית, אנחנו נועלים אותו, מאבטחים אותו כאילו מדובר היה במבצר. יש רק בעיה שאת הרכב לא ניתן להכניס הביתה ואין ברירה אלא להשאירו בחוץ. לא בכדי היום כל כלי רכב מוגנים בעשרות שיטות של מנעולים, שיטות וזה לא עוזר למרות הכל. אם היינו יכולים להכניס את הרכב הביתה היינו עושים זאת. גם הבית לא מוגן, בשעה 11:00 בצהריי היום, בשכונה מרכזית בירושלים, אנשים הולכים לעבודה, חושבים שהכל בסדר ואז פורצים אליהם הביתה. מה לעשות? לשבת בבית? זה הפיתרון שיש היום לתושבי ישראל? לשבת בבית ולאחוז את כל מה שיש בידינו. מי היום אסיר? אנחנו אסירים. מי שרוצה לשמור על מה שיש לנו. אנחנו אסירים בביתנו.

אנחנו כמובן חוזרים על טענות הערר, אנחנו סבורים שיש מקום לקבל את הערר ויש מקום לעצור את המשיבים עד תום ההליכים, כל אחד מהם. אני מפנה למספר נקודות. האחת, שיטת העבודה של המשיבים מצביעה על כך שמדובר בכנופיה. אנשים שיודעים בדיוק לאן להגיע ובדיוק מה להביא איתם. הם מתמודדים בקלות רבה עם סורגים, שלושה אנשים מגיעים עם פטיש חמישה ק"ג, יודעים בדיוק איזה סורג של חלון הם צריכים לפרק ונכנסים לבית. נשקפת מאנשים אלה סכנה ממשית לתושבי מדינת ישראל שחרדים לרכושם. בזמן שישבתי בביהמ"ש והקשבתי לתיק הקודם, שמתי לב שיש מאחוריי שלט שבו חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, זה מעין עשרת הדיברות של מדינת ישראל. כמה מכב' האדם וחירותו נפגע בתיק זה. פוגעים בכבודו של אדם, קניינו, הגנה על גופו וכבודו. סעיף 7, הם נכנסים לרשות היחיד של האדם שלא בהסכמתו וכו'.

מדינת ישראל מצאה לנכון להעלות דברים אלה על חוק יסוד מכיוון שיש לשמור על דברים אלה ושבית משפט נדרש לדון בתיק מעצר, בין היתר הוא צריך לשאול את עצמו מהי מטרת המעצר ומדוע התבקש מעצרם של המשיבים. המטרה היא ברורה מכיוון שנשקפת סכנה לחירותם וודאי לקניינם של אנשים תמימים, שומרי חוק שרוצים לקיים מהלך חיים רגיל. בהיותם תושבי הרשות הפלסטינאית ומשכך גם שוהים בלתי חוקיים, ביהמ"ש נדרש לבחון את מטרת המעצר ואם יש מקום לבחור בחלופה, לא ניתן להתעלם מן העובדה שקיים קושי ממשי מוכח לנהל הליכים בצורה נורמלית כנגד תושבי הרשות הפלסטינית. יש חוסר שיתוף פעולה של הרשות עם מדינת ישראל שכיום נמצאת במלחמה עם מדינת ישראל ובית משפט העליון נלחם עם כך, היום הרשות הפלסטינאית נבחרה ומורכבת מאנשים ששמו להם למטרה להשמיד את מדינת ישראל. אלה אנשים שאנחנו מקווים לקבל מהם שיתוף פעולה, בהזמנתם של המשיבים לביהמ"ש ובאכיפת צווי הבאה כאלה או אחרים. לכן שחרורם בהפקדה כזו או אחרת היא למעשה מתן אפשרות למשיבים לקנות את חירותם באמצעות כסף. אם נסתכל על החלטת בימ"ש קמא, איך יש בה כדי להבטיח את מטרת המעצר, אין שם תנאים מגבילים, מה מונע מאותם משיבים מחר או מחרתיים להיכנס שוב למדינת שיראל ולבצע שוב את אותה עבירה, אין שום מניעה. כששולחים בעל מכה למעצר בית בצד השני של העיר או בעיר רחוקה, אפשר להבין את הרציונאל של ההרחקה כי יודעים שהאישה מוגנת. אם הוא יעזוב את הבית ויש מישהו ששומר עליו, ההנחה היא שהשומר, המפקח יתקשר למשטרה וניתן להגן על האישה. לכן יש את החלופה של מעצר בית, איזו חלופה יש בענייננו שתבטיח שהמשיבים לא ישובו לבצע את אותן עבירות? לפני ביהמ"ש עומד גיליון רישום פלילי שמראה שמדובר בכנופייה של אנשים שהם גנבים מועדים.

השאלה היא כמה הציבור צריך לסבול  במעלליהם של המשיבים כדי שנוכל לשים לזה סוף? 3,4,5 פעמים? מאחורי כל אירוע כזה עומדת משפחה שמגלה את הבית פרוץ, חסכונותיהם נלקחו, שברו דברים ואם גנבו ארנק, צריך ללכת ולבטל ויזה, להוציא ת.ז. חדשה, אם יש שיקים צריך לבטל, זו טרחה אדירה. מאחורי כל אירוע של התפרצות שיכול להיות נקודתי, אחר כך יש סאגה שלמה שביהמ"ש רואה אותה בהליכים כאלה או אחרים, כמה עוגמת נפש נגמרת למשפחה שפורצים לביתה.

כמו שאמרתי, מי שקורא את כתב האישום לא יכול שלא להגיע למסקנה שלא מדובר באירוע התפרצות ספונטני, אנשים שהלכו ברחוב, ראו דירה והחליטו לפרוץ אליה. אנשים הגיעו למקום עם רכב, מצוידים בכלי פריצה, יודעים מראש לאן הם באים לפרוץ, יודעים שבעלי הבית לא נמצאים בשעה זו בבית ואני מניח שגם יודעים שבבית זה ממתין להם שלל רב, לפי מה שכתוב בסעיף 2 בכתב האישום, נגנבו מהמקום כ- 50,000 ש"ח, מדובר בסכום עתק. אנחנו נבקש מביהמ"ש לקבל את הערר, להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים, אין בהחלטתו של ביהמ"ש קמא כדי להבטיח את מטרת המעצר. החלופה היא כזו שתבטיח את מטרת המעצר. מטרת המעצר היא למנוע מלבצע עבירות נוספות ולהבטיח את התייצבותם לביהמ"ש. היום לא עומדת בפנינו החלטה שתבטיח את החלטת המעצר.

עו"ד חליחל : אני טוען שגם אם ישנה עילת מעצר, חובה על ביהמ"ש לבדוק אם יש חלופה שבכוחה לנטרל מסוכנות. אני אעמוד על מספר נקודות:

בעניין הימלטות מהדין, ביהמ"ש מודע לכך שישנה פסיקה מיוחדת לגבי עובדת היותו של נאשם תושב שטחים כשלעצמה איננה יוצרת עילת הימלטות ואיננה יכולה להשעות את ההחלטה של חלופת מעצר. בעניין ניהול ההליכים, חברי טוען שלא ניתן לנהל את ההליכים אלא כאשר הנאשמים נתונים מאחורי סורג ובריח.

בבית משפט קמא הדגשתי שבעבר הנאשמים ניהלו מספר תיקים, הם התייצבו אין ספור פעמים בביהמ"ש ואפילו לא הוצא נגדם צו הבאה אחד. מתוך עשרות תיקים שניהלתי, חלופה זו מתאימה, הוגנת וראויה. מתוך עשרות תיקים שניהלתי לא נתקלתי בהפקדה כה גבוהה של 45000 ש"ח ושני עדים.

הם אוספים את הכסף מהמשפחות בתוך הכפר.

אני מפנה לפסיקה, בש"פ 1865/96, שלושה נאשמים פרצו כספת, גנבו מתוכה מאות אלפי שקלים. העבירות מצביעות על תחכום ותכנון, מהוות עבריינות רצינית ומציין כי לנאשמים שורה של הרשעות קודמות, לא רק התפרצויות וגניבות, מעשי זיוף, הצתת מבנה וכו'.

ב"כ העוררת : מדובר בתושב ישראל ובפסק דין משנת 1996.

החלטה

ערר על החלטת בית משפט קמא אשר הורה על שחרורם של שלושת המשיבים בתנאים הבאים:

1. הפקדה כספית מאת כל אחד מן המשיבים בסך של 15,000 ש"ח.

2. שתי ערבויות צד ג' בסך של 10,000 ש"ח כל אחת.

3. 'מעצר בית' מלא בבתיהם של המשיבים בכפר בידו.

נגד שלושת המשיבים הוגש כתב אישום בעבירות של התפרצות למקום מגורים וגניבה, החזקת מכשירי פריצה ושב"ח. מדובר על פריצה לבית ברמות לאור יום 11.5.06 בשעה 11:00. על פי כתב האישום הגיעו השלושה אל המקום במכונית מסוג הונדה, התפרצו אל הבית על ידי עקירת סורגי החלון וגנבו שעונים, תכשיטים ובהם טבעות יהלומים, שני מכשירי דיסקמן, מצלמה, ווקמן, מחשב נייד, מודם מחשב, בשמים, משחקים אלקטרונים, בגדים, כסף מזומן בסך 12,000 ש"ח, כ- 8,000 דולר ותווי קנייה בשווי כ- 2,800 ש"ח. השלושה העמיסו, על פי כתב האישום, את הרכוש על המכונית ונסעו. שוטרים דלקו אחריהם, ומשהבחינו בכך, החלו בנסיעה מהירה ומסוכנת בשכונת רמות, בסופה פגעו בעמוד והמכונית נתקעה במדרגות. השלושה ירדו מן המכונית, נמלטו ונתפסו לאחר מרדף רגלי. הם החזיקו ברשותם מכשיר המשמש לשם פריצה לבניין, ופטיש שמשקלו 5 ק"ג. לכל השלושה אין היתר שהייה בישראל.

בפני בית משפט קמא לא הייתה מחלוקת לגבי קיומן של ראיות לכאורה.

לחובתם הרשעות קודמות בעבירות נגד הרכוש. נגד שני המשיבים הראשונים תלוי ועומד עונש של מאסר על תנאי בשל עבירות רכוש. המשיב השלישי ריצה בעבר עונש של מאסר.

כדרך שציין בית משפט קמא, כידוע עבירת רכוש כשלעצמה אינה מקימה עילת מעצר. דא עקא, אין מדובר בעבירה שבוצעה באקראי, אלא לאחר תכנון והיערכות מוקדמת, וכאמור, אין זו הפעם הראשונה שהמשיבים נתפסו לכאורה להתנהגות עבריינית כמתואר. השלושה חברו יחדיו ככנופייה לבצע את זממם.