החלטה בתיק בש 6482/06

1.         בקשה למעצר עד תום ההליכים.

נגד המשיב הוגש כתב אישום בשני אישומים, בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממשית, סחיטה באיומים (שתי עבירות), סחיטה בכוח ותקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות.

2.         על-פי האישום הראשון, בסמוך לשנת 2004 הילווה המשיב לאברהם ביטון סכום           של 100,000 ש"ח. ביטון אמור היה להחזיר את סכום הכסף בתוספת ריבית של 35,000 ש"ח. הנאשם התקשה לגבות את החוב ופנה אל שלמה ברונסקי אשר אותו הכיר כאדם אלים, על מנת שיסייע לו בגביית החוב בדרכי אלימות ואיומים. המשיב וביטון נפגשו בנושא החוב בבית עסק שבבעלותו של המשיב באיזור התעשייה בתלפיות. ביטון אמר למשיב כי אין לו כסף וכי אינו יכול לשלם את החוב. המשיב התקשר לברונסקי, וזה בא למקום, ניגש אל ביטון, סטר לו בפניו, וביטון נפל ארצה. ברונסקי הורה לביטון לשלם למשיב את חובו ועזב את המקום. המשיב דרש מביטון לשלם לו את החוב בתוספת הריבית. האלימות והאיומים הטילו על ביטון אימה, ולפיכך שילם למשיב  125,000 ש"ח.

3.         על-פי האישום השני, בשנת 2004 הילווה המשיב לאברהם בזיזה סכום של 400,000 ש"ח. בזיזה החזיר חלק מן ההלוואה, ונותר חייב למשיב סכום של כ- 150,000 ש"ח. המשיב התקשה לגבות את החוב. לקראת סוף חודש אפריל 2006 פנה המשיב אל ברונסקי כדי שיסייע לו בגביית החוב בדרכי איומים ואלימות. המשיב פגש את ברונסקי ואת אלי אריש אשר אותו הכיר כעבריין אלים, ביקש מהם לגבות את החוב מבזיזה, וסיכם עימם כי ישלם להם בתמורה 50 אחוז מן החוב. ביום 30.4.06 אחר הצהריים בעקבות פניית המשיב ולשם גביית החוב, פגש המשיב את ברונסקי ואת אריש, אסף אותם אל מכוניתו, וברונסקי התקשר אל בזיזה וביקש ממנו להגיע לחנות חומרי בניין בבית צפאפה. כשהגיע בזיזה למקום היו שם השלושה. אריש וברונסקי תקפו את בזיזה בסטירות ובאגרופים, איימו עליו כי אם לא ישלם את החוב יפגעו בו, ובין היתר אמרו לו כי ימות אם לא ישלם את החוב, ואיימו בפגיעה באשתו ובילדיו. בזיזה נחבל בפניו חבלה של ממש. כל אותה עת נכח המשיב במקום. אריש וברונסקי הורו לבזיזה לעמוד בקשר עם המשיב כדי לשלם לו את החוב, ועזבו את המקום ביחד עם המשיב. ביום 12.5.06 ביקש בזיזה מאת המשיב ארכה לתשלום החוב. המשיב אמר לו, כדי להטיל עליו אימה ולהניעו לשלם את חוב, כי עכשיו הוא חייב את הכסף לאריש ולברונסקי.

4.         אין מחלוקת לגבי עצם קיומן של ההלוואות הנ"ל. לגבי האישום הראשון, מאשר המשיב את קיומה של הפגישה עם ביטון בבית העסק שבבעלותו בתלפיות, שבה אמר ביטון כי אין לו כסף וכי אינו יכול לשלם את החוב. כמו כן מאשר המשיב, כי התקשר אל ברונסקי, וכי הלה בא למקום, סטר לביטון בפניו, אמר לו לשלם למשיב את חובו ועזב את המקום. המשיב מסכים למעשה לקיומן של ראיות לכאורה, אך זאת לגבי עבירה ברמה הנמוכה ביותר. לדבריו, לא צפה פגיעה פיזית של ברונסקי בביטון.

לגבי האישום השני טוען המשיב כי פעל מתוך צורך, כי הוא עצמו נתון היה לסחיטה על-ידי ברונסקי ואריש, וכי הם הינחו אותו להסיעם לפגישה עם בזיזה. המשיב כופר בכך שהיה עד למפגש שבין השניים לבין בזיזה ולתקיפתו על-ידם.

5.         אשר לאישום הראשון, מחומר הראיות עולה לכאורה כי הייתה אצל המשיב מודעות והיה תכנון מוקדם להכאתו של ביטון על-ידי ברונסקי. לטענת המשיב, כל רצונו היה שברונסקי יבוא, וכי ביטון יחשוש מפניו וישלם את חובו. אלא שהמשיב אישר בהודעתו, כי ידע שברונסקי הינו עבריין אלים. למקרא הודעותיהם של ביטון ושל בזיזה, ניכר דפוס פעולה דומה באישום הראשון ובאישום השני, שעליו ידובר עוד להלן, ושניהם מחזקים זה את זה.  כמו כן, גם מתמלילי שיחות טלפון ניתן להסיק על האופן האלים שבו תוכננה גביית החוב.

6.         אשר לאישום השני, הרי שהכחשתו של המשיב לגבי נוכחותו בשעת תקיפתו של בזיזה על-ידי ברונסקי ואריש נסתרת מן האמור בהודעתו של בזיזה. זו באה בעקבות יוזמתה של המשטרה, על יסוד מידע מודיעיני. לבד מכך, יש לזקוף לחובתו של המשיב במה שנוגע לראיות לכאורה, את העובדה שמסר שלוש גירסאות בשלוש הודעות שונות, ולפחות בחלקן אינן מתיישבות זו עם זו. טענת הסחיטה שנסחט הוא עצמו על-ידי אריש וברונסקי, לא עלתה בראשונה. מצופה לכאורה כי תעלה במלוא עוצמתה בהזדמנות הראשונה. גם אחרי שהועלתה טענת הסחיטה, ניתנה בהודעה שלאחריה גירסה מתונה הימנה. ב"כ המשיב ביקש לראות בבכיו המר של המשיב בגמר חקירתו כמתועד בקלטת הוידאו, ובדבריו אל החוקר, משום חיזוק לטענת הסחיטה כלפיו.

כשלעצמי, יש לי ספקות בדבר הזה, לבכי אפשר ליתן גם הסבר אחר, אך הדבר יידון ויוכרע במשפט. נתתי דעתי גם על טענת ב"כ המשיב בדבר 'פינצ'ור' צמיגי מכוניתו של המשיב וניפוץ שימשתה. גם נתון זה, בהנחה שאירע, יכול להתפרש בכמה אופנים. בשלב זה של בחינת קיומן של ראיות לכאורה, די בהודעתו של בזיזה, בהודעתו הראשונה של המשיב, ובגירסאותיו הלא עקביות בהודעותיו שלאחר מכן, כדי לבסס תשתית ראייתית לחובתו של המשיב, ובכלל זה לגבי נוכחותו בשעת תקיפתו של בזיזה על-ידי ברונסקי ואריש. גירסתו של המשיב כי עזב את המקום וחזר לאחר שהסתיים השלב האלים, נראית לכאורה תלושה מהקשר הדברים, גם לפי גירסתו-שלו. כפי שציין ב"כ המבקשת, נכונותו של המשיב ליתן לברונסקי ולאריש 50 אחוז מסכום החוב שייגבה מבזיזה מלמדת לכאורה על כך שלא ביקש את שירותיהם לשם 'שיחה חברית' גרידא עם בזיזה. נחת זרועו של ברונסקי לבטח גם זכורה הייתה למשיב מן האירוע נשוא האישום הראשון. תימוכין נוספים לדבר נמצאו גם בשיחות הטלפון המוקלטות (70 ו- 71) בהן ניכרת יוזמתו של המשיב, וכן מטרה משותפת לברונסקי ולמשיב לגבות חוב מבזיזה (שהיה חייב גם לברונסקי), ולכאורה אין בהן אינדיקציה לקיומה של סחיטה מצידו של ברונסקי כלפי המשיב. ברונסקי גם נשמע מעדכן את המשיב לגבי שיחותיו עם בזיזה, דבר אשר לכאורה איננו מתיישב עם הטענה שיחסי ברונסקי והמשיב הינם יחסים של סוחט ונסחט.

7.         הנני סבור כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בשני האישומים שיוחסו לו בכתב האישום. בנסיבות הללו - מסכים גם ב"כ המשיב - קמה עילה למעצרו של המשיב. על הישנות המעשה פעמיים, ועל ההרשעות הקודמות (אומנם בעבר יחסית רחוק), יש כדי ללמד על כך שהמסוכנות הינה ממשית. לבד ממסוכנות, קיים גם חשש בדבר שיבוש הליכי המשפט, אשר נובע מעצם קיומן של ראיות לכאורה על סחיטה באיומים. הדעת נותנת גם, כי עוד מהדהדת באוזניו של המשיב הנחייתו של ברונסקי לאיים על בזיזה לבל יימסור שמות במשטרה. קיים חשש כי שחרורו של המשיב ייגרום לפחד אצל המתלוננים להעיד באופן חופשי.

8.         לעניינה של חלופה למעצר טען ב"כ המשיב, כי מדובר באדם נורמטיבי, איש עסקים, בעל חנות גדולה לחומרי בניין. לדבריו, משאו ומתנו הם לעולם בדרכי נועם. באישום הראשון מדובר באירוע מלפני שנתיים והתנהלותו של הנאשם מאז, מלמדת על כך שאין נשקפת ממנו מסוכנות. המשיב לא ריצה מעולם עונש מאסר, והוא עמל לפרנסת משפחתו ומשפחות עובדיו. אשתו וילדיו חשים במצוקה בעקבות מעצרו. ב"כ המשיב מבקש לאפשר למשיב להמשיך לעבוד בבית העסק.

ב"כ המבקשת מתנגד לחלופה מחמת המסוכנות הרבה. המשיב מלווה בשוק האפור בלי בטחונות, כשהביטחון הוא למעשה ברונסקי. יש לראות את מי שנעזר בבריונים כמסוכן כמותם, וכמי שמבקש להחיל על עצמו את הדין האישי שחל על עבריינים אלימים.  הרשעה קודמת מלמדת על כך שאלימות אינה זרה למשיב.

9.         אכן, קשה להצדיק חלופת מעצר בעניינו של המשיב. חירותו של המשיב אינה שקולה אל מול זכויותיהם של המתלוננים ושל אחרים שכמותם להלך בביטחון ברחובה של עיר. אופיה של עבירת הסחיטה באיומים בכלל, ובנסיבות העניין דנן בפרט, הוא כזה אשר מפיל פחד ואימה. הנסחט מושפל ודואב. הצעת ב"כ המשיב לפיה יחזור המשיב לעבוד בבית העסק שבבעלותו, לא תסכון. זו זירת הפעולה של המשיב לכאורה על-פי האישום הראשון. יש להרחיקו ממנה לבל יפיל חיתתו על זולתו. אין זה מתקבל על הדעת שלמשיב יירווח, ואחרים יחושו בשבר ובמועקה ויחששו מפניו.

אלא שבין האפשרות הזו, של חזרתו של המשיב לעבוד בבית העסק, לבין מעצרו עד תום ההליכים, ישנן עוד אפשרויות אחדות. יתכן שיש בהן כדי להשיג את מטרות המעצר באופן שהפגיעה בחירותו של המשיב תהיה פחותה. אך הדבר כלל איננו פשוט. יש צורך בבדיקה מעמיקה לגבי החלופות הללו. אבקש מאת שירות המבחן לסייע בהתרת הספיקות, להכין תסקיר מעצר בעניינו של המשיב ולבחון אפשרות ל'מעצר בית' מלא בביתו של המשיב, או במקום אחר מחוץ לירושלים; לבדוק את המצב בבית, את התנאים המשפחתיים ואת מסוגלותם של הערבים לפקח על תנאי 'מעצר הבית'.

10.        אבקש איפוא מאת שירות המבחן להגיש תסקיר מעצר עד יום 14.6.06; החלטה על מעצר עד תום ההליכים או על שחרור בתנאים, תינתן ביום ביום 15.6.06 שעה 09:30.

המשיב יובא באמצעות שב"ס.  

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לשירות המבחן.

ניתנה היום, ג' בסיון תשס"ו (30 במאי 2006), במעמד ב"כ המבקשת, ב"כ המשיב והמשיב.