החלטה בתיק בש 6476/06

פתח דבר

1.         זהו ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ח' לי-רן), מיום 18.5.06, בתיק ב"ש 4025/06 - במסגרתה  הורה השופט לי-רן, על תנאי שחרורו של העורר, עד לתום ההליכים המשפטיים, כדלקמן: העורר ישהה בבית אחיו, משה גריב, ברח' ישעיהו 8 בבני ברק; העורר יחתום על ערבות עצמית בסך 3,000 ש"ח; ערב צד ג' יחתום על ערבות בסך 2,000 ש"ח.

            ההחלטה כאמור נתקבלה לאחר שציווה בית משפט השלום, בראשות השופט      לי-רן, ביום 17.5.06, על הרחקת העורר מביתו עד ליום 18.5.06, בתנאים המוצגים, וזאת בגין תלונתה של אשת העורר אודות מספר מעשי אלימות נגדה.

פרטי האישומים

2.         כתב האישום, אשר הוגש נגד העורר, מייחס לו חמישה אישומים נפרדים:

האישום הראשון מייחס לעורר עבירת תקיפה והיזק בזדון. ביום 19.2.06, בסמוך לשעה 22:40, בביתם שבענתות, ביקשה המתלוננת מהעורר, פעמיים, שיפסיק לעשן. בתגובה לכך, שפך העורר על המתלוננת את תכולת המאפרה, זרק את המאפרה על הרצפה והמאפרה נשברה. כשאמרה המתלוננת לעורר, שאם לא יפסיק תתקשר למשטרה, שבר העורר כוס זכוכית, זרקה על הרצפה ושפך גרעינים.

האישום השני מייחס לעורר עבירת תקיפה בנסיבות מחמירות. ביום 2.4.06, בסמוך לשעה 21:20, בביתם, ולאחר שהעורר שוחח עם אחיו, פנה לאשתו המתלוננת ואמה לה "אמרתי לך לא לדבר עם המשפחה שלי". העורר נשף את עשן הסיגריה לעברה, דחף אותה והכה בידו את פניה. כתוצאה מכך, נגרמה למתלוננת חבלה בשפתה התחתונה. משפנתה המתלוננת לחדר, הלך אחריה העורר, דחף אותה והפילה לעבר המיטה.

            האישום השלישי מייחס אף הוא לעורר, עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות. ביום 17.4.06, בסמוך לשעה 20:00, בביתם, הפך העורר שולחן בסלון, אשר על גביו קיפלה המתלוננת כביסה, ודחף את המתלוננת. משאחזה המתלוננת במכשיר הטלפון הסלולארי כדי להתקשר למשטרה, הוציאו העורר מידה בכוח. משפנתה המתלוננת לחדר השינה, רץ העורר בעקבותיה ועקר את מכשיר הטלפון מהשקע. בנוכחות בנותיו אמר למתלוננת "מלחמה, מלחמה, אני אראה לך מה זה, את רוצה מלחמה". בנוסף לאמור, משך העורר בשערותיה של המתלוננת ועיקם את משקפיה.

            האישום הרביעי מייחס לעורר עבירה של הפרת הוראה חוקית. ביום 18.4.06 הוציא בית המשפט לענייני משפחה בירושלים צו נגד העורר, האוסר עליו, בין היתר, להיכנס לביתו, או להימצא במרחק 100 מטר ממנו. חרף זאת, ביום 8.5.06, בסמוך לשעה 20:45, שהה העורר בביתו בניגוד לצו.

            האישום החמישי מייחס לעורר העבירות הבאות: מעשה מגונה בפומבי, איומים והעלבת עובד ציבור. עבירה זו התבצעה, תוך שנחקר בתחנת המשטרה, על ידי הקצין שמואל פיאמנטה. הקצין ביקש את העורר להוריד חולצתו, כדי שיוכל לבדוק האם מקליט העורר חקירה שבוצעה. בתגובה לכך, הוריד העורר את כל בגדיו והחל משחק באבר מינו. משהתבקש ע"י קצין המשטרה להתלבש, החל העורר לצעוק, להעליב את קצין המשטרה ולקלל אותו.

ההליכים בבית המשפט קמא

3.         ביום 18.5.06 הופיעו הצדדים בפני בית המשפט קמא. העורר טען נגד הרחקתו מביתו, תוך שהוסיף, כי אשתו, המתלוננת, "ביטלה את הצו מרצונה החופשי".

            לאחר ששמע בית המשפט קמא את טענות הצדדים ועיין בהודעות המתלוננת מיום 2.4.06, לעניין מעשי האלימות שהפעיל העורר נגדה, קבע שאין מקום לשנות את תנאי שחרורו של העורר והותירם על כנם - הפעם "עד לתום ההליכים".

טענות הצדדים

4.         העורר בקש לבטל החלטתו של בית המשפט קמא, לעניין הרחקתו מביתו, בטענה, שכב' השופט כץ, מבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, דן ב"אירועים הכתובים בכתב התביעה", וביום  16.5.06, בעקבות בקשת אשתו המתלוננת לבטל את צו ההגנה, בוטלה ה"תביעה" נגדו. האי לכך, אין עוד צורך בהמשך הרחקתו מביתו. עוד טען העורר, כי המשטרה מתנכלת לו וכל כוונתה לפגוע בהכנסתו. העורר הוסיף, כי "אשתי נמצאת יחד איתי, לבקש יחדיו את הבקשה לטובת בתי יסמין בת ה-5 וניצן בת ה-9". עוד צירף העורר לבקשתו, מכתב, החתום על ידי אשתו - במסגרתו מבקשת לבטל את צו ההגנה, מאחר שזו "הדרך הנכונה ביותר כדי להפסיק את הסבל לי ולבנותיי". עוד אמרה האישה: "אינני חוששת לשלומי. עמי ואני הגענו להבנות בדבר סיום הסכסוך... בדרכי שלום".

5.         ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה. היא ניסתה להסביר לעורר, כי קיים שוני בין שני ההליכים. ההליך אשר התקיים בבית המשפט לענייני משפחה הנו אזרחי יותר באופיו ואילו ההליך דנן, הנו הליך פלילי. העורר לא קיבל ההסבר. נוסף לכך לא קיבל העורר ההבהרה, כי החלטתו של כב' השופט לי-רן אינה בגדר הרחקה בלבד מן הבית, אלא בגדר מעצר בית. עוד סרב העורר לקבל הצעתה של ב"כ המשיבה, כי הצו יוותר בעינו, יוזמן תסקיר מעצר לבירור מסוכנותו של העורר - אז ניתן יהא לברר, האם יש מקום לשנות תנאי המעצר - לרבות ביטולם.

דיון

6.         עיון בפרטי האישום, בהודעותיה של המתלוננת בתחנת המשטרה וכן בהחלטותיו של בית המשפט קמא הובילני לכלל מסקנה, כי דין הערר להידחות.

תחילה אבהיר, כי אין כל קשר בין הליך משפטי, המתקיים בבית המשפט לענייני משפחה, לבין ההליך דנן - הליך פלילי מובהק. ההליך בפני בית המשפט לענייני משפחה מתקיים בין המתלונן לבין המשיב. המתלונן יכול לחזור בו מתלונתו ולבטלה, ודי בזאת כדי לסיים ההליך. בהליך דנן, הליך פלילי באופיו, הצדדים הנם המדינה והנאשם. חזרת המתלונן מתלונה שהגיש, אינה דיה לשם ביטול ההליך, וזה בעינו עומד.