החלטה בתיק בש 6469/06

כללי:

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, התפרצות למקום  מגורים וגניבה, בשני מועדים שונים.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

ראיות לכאורה:

ב"כ המשיב טען כי גם אם ישנן ראיות לכאורה כנגד המשיב, הרי שהן קלושות ואין בהן ממש. לאחר עיון בחומר החקירה,  אין דעתי כדעתו. בתיק מצויה הודעתו של בן איון מיום 18.7.06. בהודעתו מספר בן איון כי ביום 17.7.06 באו אליו המשיב ביחד עם אחרים ובידם תכשיטים אשר הם סיפרו לו שגנבו מבית מגורים הנמצא בסמוך לביתו של בן איון.

בהמשך לדברים אלה סיפר בן איון כי המשיב, ביחד עם אחרים, קשרו קשר לגנוב חפצים מבית מגורים אחר ולאחר זמן מה הם חזרו כשבידם מחשב ומצלמות.

בתיק החקירה אף מצוי, בין היתר, זיכרון הדברים של  השוטר שנקר. בזיכרון הדברים הוא כותב כיצד זיהה את המשיבים הנוספים בבקשה זו וכאשר הם זיהו אותו הוא החל לדלוק אחריהם. המרדף הסתיים בביתו של בן איון הנ"ל ושם גם מצא השוטר את המשיב שלפנינו.

בחיפוש שנערך בביתו של בן איון נמצא הרכוש הגנוב.

יתרה מכך, בתיק מצוי תמלול של הקלטה מיום 21.7.06  בה אומר המשיב, בין היתר, כך:

"אם הוא לא פתח אנחנו משתחררים"

בהמשך התמלול מתאם המשיב גירסאות ביחד עם המשיבים האחרים.

לפיכך, המורם מן המקובץ הוא כי יש בידי המבקשת ראיות במסה כזו, אשר בסוף ההליך ההוכחות יש בהן כדי להביא לידי הוכחת אשמתו של המשיב. לא ניתן למצוא, לפחות בשלב הדיוני הנוכחי, אין אותה חולשה בסיסית בחומר הראיות, לה טען הסניגור בלהט רב.

עילת מעצר

עילות המעצר מנויות בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו -1996 (להלן: "חוק המעצרים").  העבירות המיוחסות למשיב אינן מקימות עילת מעצר סטטורית.

ב"כ המבקשת טוענת לעילת מעצר נוכח הקבוע בסעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים, דהיינו: שיחרורו בתנאים של המשיב יסכן את ביטחון הציבור ורכושו. לחיזוק טענתה, מפנה ב"כ המבקשת לעברו של המשיב.

אין חולק כי כנגד המשיב ניתן, בבית המשפט לנוער, גזר דין ללא הרשעה בעבירות שונות ובהן: עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית והתפרצות למקום מגורים. כמו כן תלויים ועומדים כנגד המשיב תיקי מב"ד שונים, אשר טרם הבשילו כדי הגשת כתב אישום, למרות חלוף הזמן.

הגם שהמשיב לא הורשע בבית המשפט לנוער הרי שלחובתו רישומים פליליים בגין עבירות רכוש וסם מסוכן.

עבירות רכוש, למעט אלו המבוצעות בהיקף ניכר או בתחכום או תוך התארגנות ביחד עם אחרים, אינן מקימות עילת מעצר. ראו לענין זה בש"פ 5571/98 רוסלן נ' מ.י.. בענייננו, העבירות המיוחסות למשיב בוצעו תוך התארגנות עם המשיבים האחרים ובסמיכות זמנים.

ב"כ המשיב הפנה למספר החלטות, אשר לטעמו, יש בהן כדי ללמדנו גזירה שווה לעניינו של המשיב דידן. לאחר עיון באותן אסמכתאות המסקנה היא כי אין הנדון דומה לראייה. בב"ש 4125/05 מ.י. נ' אוליאל (שלום חיפה מיום 10.7.05) המשיב שם ביצע את העבירות המיוחסות לו, ללא כל התארגנות. כזכור , בענייננו, בוצעו העבירות המיוחסות, בצוותא חדא, עם יתר המשיבים. בבש"פ 8824/03 טוביאנה נ' מ.י. (מפי כב' השופט גרוניס מיום 7.10.03) חלף זמן רב מאז שנרשמו כנגד העורר שם הרשעות בגיליון הרישום הפלילי ועד לעבירה המיוחסת לו. בבש"פ 2762/05 מזאונקר נ' מ.י. (מפי כב' השופט א. לוי מיום 24.3.05) העורר היה נעדר עבר פלילי ובית המשפט נמנע ממתן צו למעצר עד תום ההליכים על מנת שלא לחשוף אותו לנורמות עברייניות בבית הכלא. ודוק, העורר שם שוחרר בתנאי מעצר בית מלא.

זאת ועוד, כעולה מדברי אבי המשיב עד לפני כשבועיים המשיב היה בתנאי מעצר בית בפיקוחו. לכאורה,  בסמוך לביטול ההגבלות שהוטלו על המשיב, הוא שב לאורח חיים עברייני.

אשר על כן, אין מנוס אלא לקבוע כי במקרה דידן קמה עילת מעצר כנגד המשיב, שכן שיחרורו יסכן את ביטחון הציבור ורכושו.