החלטה בתיק בש 6391/06

1.         זוהי בקשה של המדינה למעצר המשיב, צעיר בן 19, עד לתום ההליכים נגדו בת"פ  2071/06, בו הואשם בחבלה בכוונה מחמירה ובהחזקת סכין שלא כדין.

2.         על פי כתב האישום, ביום 22.4.06, בשעה 16:03 לערך, ברחוב מוריסטן שבעיר העתיקה בירושלים, עמדו המשיב ואדם בשם ג'ואד סליימה (להלן - ג'ואד), בסמוך זה לזה, כל אחד בנפרד, עם דוכן שלו למכירת "ביגלה" לעוברים ושבים במקום. באותה שעה עבר במקום אדם שזהותו אינה ידועה, נעמד בסמוך לג'ואד וביקש לקנות ממנו "ביגלה". ג'ואד נתן לו "ביגלה" ותוך כדי כך הציע גם המשיב "ביגלה" לאותו לקוח, ועל רקע זה החלה להתפתח קטטה בין ג'ואד למשיב, כאשר ג'ואד דוחף את המשיב וזה האחרון דחפו בחזרה. נוכחים במקום הפרידו בין השניים, שהתרחקו מספר מטרים אחד מהשני. בשלב הזה, בהיותו מופרד מג'ואד, הוציא המשיב מכיס מכנסיו סכין מתקפל ומתקבע שאורך להבו כ-7.5 ס"מ ופתח אותו. אחד מהנוכחים במקום, אשר הבחין בדבר, אחז במשיב ולפת את גופו וידיו של המשיב מאחור, במטרה למנוע ממנו את המשך הקטטה. במקביל הרים ג'ואד את אחד ממגשי הביגלה ואחז ברגלית שעליו הונח המגש. המשיב השתחרר מאחיזתו של האדם שלפת אותו ורץ לכיוונו של ג'ואד, כאשר ידו הימנית האוחזת בסכין מונפת. כשהגיע קרוב לג'ואד בניסיון לדוקרו, היכה ג'ואד את המשיב באמצעות הרגלית אשר פגע בידו השמאלית של המשיב.  בשלב זה, המשיב עט לעבר ג'ואד, אשר נסוג בהליכה לאחור, ותוך כדי כך מעד על ישבנו ועל גבו. בעוד ג'ואד שרוע על גבו, רכן המשיב לעברו, הניף את ידו הימנית וניסה לדקור את ג'ואד. הסכין פגעה ברגלית שאחז ג'ואד, והמשיב הניף את ידו פעם נוספת, ונעץ את הסכין בגופו של ג'ואד, בסמוך לליבו. נוכחים במקום ניסו למנוע מהמשיב את מעשיו, אך הלה הרחיקם באמצעות הנפת ידו האוחזת בסכין, ואז קם על רגליו ובעט בג'ואד הפצוע, שעדיין היה שרוע על הקרקע. כתוצאה ממעשיו של המשיב, נגרם לג'ואד פצע עמוק ברוחב של 2.5 ס"מ בחלקו השמאלי של בית החזה באיזור צלע 5, נפגעה הריאה ונוצר "חזה אוויר". וג'ואד נזקק לטיפול ואושפז למשך 3 ימים בבית חולים הדסה.

3.         בישיבה הקודמת, לאחר שבית המשפט צפה יחד עם ב"כ הצדדים והמשיב עצמו בסרט ווידאו של האירוע (שהוקלט על ידי מצלמת וידאו משטרתית), הסכים ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה וביקש להורות על הגשת תסקיר מעצר. התסקיר הוגש וכלולה בו המלצה לשחרר את המשיב לחלופה של מעצר בית בצירוף איזוק אלקטרוני ובערבות הוריו ופיקוחם.

4.         בדיון היום, לא חלק ב"כ המשיב על מסוכנותו של  המשיב, אך גרס כי בנסיבות המקרה ולאור  הפרטים המובאים בתסקיר שירות המבחן והמלצתו, ניתן להשיג את מטרת המעצר בחלופה של מעצר בית.

ב"כ המבקשת התנגדה לכך בתוקף, בהביעה את עמדתה כי בנסיבות המקרה, כפי שהוא עולה בין היתר מתוך סרט הווידאו, אין להסתכן בשחרורו המשיב לחלופת מעצר, אלא יש להורות על מעצרו עד תום ההליכים, כמבוקש.

5.         לאחר ששקלתי את טענות הצדדים על רקע נסיבות המקרה והמלצת שירות המבחן, באתי למסקנה כי אין מנוס במקרה זה מלהורות על מעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים נגדו. בפסיקת בית המשפט העליון, חוזרת כחוט השני הגישה השיפוטית לפיה העבירה של דקירה בסכין היא עבירה חמורה מאוד, וככלל אין מנוס ממעצר עד לתום ההליכים במקרים אלה (ראו ריכוז ההחלטות שהובאו בהחלטתי מיום 14.4.05  בב"ש 4295/05 מדינת ישראל נ. דוד חיים היל, פורסם בנבו). אכן, כפי שציין ב"כ המשיב, שהטיב לטעון לו, גם במקרים של עבירה חמורה זו, יש לבחון כל מקרה לנסיבותיו, כפי שגם נאמר בהחלטת כבוד השופטת נאור: "אין לך כלל שאין לו יוצאים מהכלל" (בש"פ 3534/04 אג'אבריה נ. מדינת ישראל).   דא עקא, שלאחר שבחנתי את מכלול נסיבות המקרה, ובמיוחד את התנהגותו של המשיב בשלב השני של האירוע, בו תקף את הקורבן ודקר אותו בשעה שהלה היה שרוע על הרצפה ולאחר שהנוכחים בזירת האירוע כבר הפרידו בין הניצים, לא ראיתי לפניי דרך אחרת לנטרל את מסוכנותו. כפי שהטעימה בצדק ב"כ המבקשת, לא רק מתוך האירוע עצמו, עולה מסוכנותו של המשיב, אשר ברגע של כעס אינו שולט בעצמו ועלול לבצע מעשה מסוכן מאוד, כמו דקירת אדם בסכין אלא גם מתוך התסקיר. לא אפרט, אלא אפנה לקטע שמתחיל במילים "לאור התרשמותנו ומסתיים במילים "באופן אימפולסיבי".

על כן, הערכתי היא שלא ניתן להסתכן לגבי משיב זה, לפחות לא בשלב הזה, בשחרורו בערובה.

6.         נתתי כמובן דעתי לנסיבותיו האישיות של המשיב, ובין היתר לגילו הצעיר ולהתרשמותו של שירות המבחן ממצבו הקשה בבית המעצר. כן נתתי דעתי  להתרשמותה החיובית של קצינת המבחן מהורי המשיב. אך כל אלה אין בהם בשלב הזה כדי להסיר את חשש המסוכנות, כפי שהוא עולה מהאירוע עצמו ומנטיית המשיב לתגובה אימפולסיבית.

7.         ב"כ המשיב  הפנה אותי להחלטתי בעניין היל,שהוזכרה לעיל, ולהחלטת כבוד השופט אנגלרד בבש"פ 2901/01 פלוני נ' מדינת ישראל. ואולם, הנסיבות בשני המקרים שונות. בעניין שנדון לפני השופט אנגלרד, דובר בסיטואציה של דקירת סכין שגרמה למותו של הקורבן, אך הסיבות שם היו לכאורה נסיבות מובהקות של הגנה עצמית (ראו פסקה 2 להחלטתו). גם בעניין היל היו נסיבות שונות (ראו  בסעיף 8 פסקה 2 לאותה החלטה). מה שמחריף את מסוכנותו של המשיב במקרה שלפניי היא העובדה שדקר את הקורבן בעת שהלה היה שרוע על גבו על הרצפה וכבר לא הציג כל איום באותה שעה כלפי המשיב.

מנגד, ב"כ המבקשת הציגה לעיוני שתי החלטות של בית המשפט העליון מהשנה האחרונה (בש"פ 5817/05, מפי כבוד השופטת ארבל, וכן בש"פ 4749/05, מפי כבוד השופט עדיאל), שבהן ראה בית המשפט העליון לאשר את החלטות המעצר בנסיבות של עבירות של דקירות בסכין שפגעו בקורבן והעידו על מסוכנותם של המבצעים.

8.         סוף דבר, אני מורה על מעצרו של המשיב עד לסיום משפטו.

ניתנה היום י"ג באייר, תשס"ו (11 במאי 2006) במעמד הנוכחים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: