החלטה בתיק בש 6334/06

בקשה למעצר עד תום ההליכים.

נגד המשיב הוגש כתב אישום בעבירות של הסעה שלא כדין, סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה ושיבוש מהלכי משפט.

אין עוררין על קיומן של ראיות לכאורה לביסוס אשמתו של המשיב.

המחלוקת הינה באשר לעילות המעצר. ב"כ המבקשת סבור כי אם לא ייעצר המשיב, קיים חשש כי יסכן את בטחונו של אדם וכי ישבש מהלכי חקירה ומשפט. לדידו, חלופת מעצר לא תסכון.

ב"כ המשיב כופר בקיומן של עילות המעצר, ומכל מקום, לשיטתו ניתן להסתפק בחלופת מעצר על דרך של ''מעצר בית'' בבית הורי המשיב.  היטב טען ב"כ המשיב על כך שחומרת העבירה כשלעצמה אינה מצדיקה עוד מעצר עד תום ההליכים. אכן, ככלל, איננו מורים על מעצרם עד תום ההליכים של נאשמים בעבירות של הסעת שב"ח. ואולם, מדובר בנסיבות אשר חורגות מן השיגרה. לא על דרך ההזדמן, ולא פעם ופעמיים נכשל המשיב בהסעת שב"ח. על-פי כתב האישום הפך המשיב לכאורה את הסעת השבחי"ם לעסק של ממש שהניב לו הכנסות בשיעורים גבוהים. בבעלותו שני כלי רכב מסחריים המשמשים להסעת נוסעים. כלי הרכב הללו נושאים לוחיות זיהוי ישראליות ולכן אינם עוברים בדיקה קפדנית במחסומים. המשיב נהג להתקשר עם "סדרנים" אשר תיווכו בינו ובין שבחי"ם שביקשו להשתמש בשירותיו כדי להיכנס לישראל שלא כדין. המשיב היה מגיע למקומות מפגש, ושם באמצעות ה"מתווכים" העלה את הנוסעים על מכוניתו. יש ועשה כן באופן אקראי ממקומות שבהם ידע כי שבחי"ם נוהגים להתאסף כדי להשיג הסעה לישראל. ביודעו כי הנוסעים אינם רשאים להיכנס לישראל, גבה מהם המשיב סכומי כסף בשיעורים גבוהים, המשקפים את הסיכון שנטל על עצמו. למתווכים שילם עמלה. המשיב הורה לנוסעים להסיט את הוילונות אשר התקין על חלונות כלי הרכב, והורה לנוסעים שלא לשוחח בטלפונים סלולריים כדי שלא לעורר את חשדם של אנשי כוחות הביטחון במחסומים. את חפצי הנוסעים לא בדק.

לפחות 100 הסעות מאורגנות ביצע המשיב, לכאורה, במתכונת הנ"ל.

באישום הראשון נתפס המשיב כשהוא מסיע 14 שבחי"ם. הוא שוחרר בערובה ומכוניתו נתפסה. בחקירתו במשטרה אישר, כי הוא מודע לאפשרות שמחבל מתאבד יעלה על מכוניתו. אף על-פי כן רכש מכונית נוספת והמשיך לבצע את ההסעות כמקודם.

על-פי האישום השני, הסיע המשיב 13 שבחי"ם, אחד מהם מחבל אשר נשא מטען נפץ רב עוצמה. המשיב התבקש לעצור את מכוניתו במחסום סמוך לגשר הראל. הוא לא עשה כן, אלא נמלט כשבמכוניתו 12 שבחי"ם, מחבל ומטען חבלה. ניידת משטרתית דלקה אחריו, והמשיב נסע בפראות, תוך שהוא עובר מנתיב לנתיב ומסכן את כלי התחבורה בכביש ואת הנוסעים במכוניתו. בשער הגיא פנה לכיוון בית שמש כשהניידת המשטרתית בעקבותיו. לאחר כ- 200 מטר ביצע פניית פרסה, נסע בניגוד לכיוון התנועה והשתלב שוב בכביש מספר 1 לכיוון תל אביב. כך בנסיעה פראית המשיך עד למחלף לטרון, שם ירד אל שולי הכביש ונסע עד שנעצר על-ידי המשטרה. במהלך הנסיעה הורה לנוסעים כי אם יישאלו על-ידי השוטרים, ישיבו כי נאספו בירושלים ולא בדיר שרף.

עינינו הרואות, סכנת נפשות ממש. אדם אשר כזה, מעיד על עצמו לכאורה, כי  אי אפשר ליתן בו אמון. משלא בחל בהעמדת הציבור כולו בסכנה מוחשית תכופה ולאורך זמן; משלא ראה לסור מדרכו הרעה לאחר שנתפס פעם פעמיים ושלוש; משהוסיף חטא על פשע וסיכן אנשים בנתיב תחבורה באופן בוטה כמתואר; שוב אין להאמינו כי ייסתגר בבית הוריו ב''מעצר בית'' עד לסיום משפטו, כדרך שהציע בא כוחו. שני משפטים תלויים ועומדים נגד המשיב בבית משפט השלום. ביום 30.1.06 הורשע בעבירות דומות ולא חלפו אלא 25 יום עד שנתפס מסיע 14 שבחי"ם כמתואר באישום הראשון. חרף השתדלות בא כוחו ותיאור צרכי הפרנסה הדוחקים והמשפחה הזקוקה לאב, לא אוכל לאשר את חלופת המעצר. כאמור, לא רק מסוכנות ממשית יש כאן, אלא גם חשש מפני שיבוש ההליכים המשפטיים, כדרך שכבר עשה המשיב לכאורה כמתואר באישום השני. צודק בא כוח המבקשת, אין אמון במשיב.

שמעתי את הוריו של המשיב אך התרשמותי אינה חיובית. האב אינו מבין דבר או שמשים עצמו ככזה, במה שנוגע לעבירות המיוחסות לבנו ובאשר לאפשרות של פיקוח ב''מעצר בית''. האם עניינית יותר, אך גם עליה אין ניתן לסמוך לאורך זמן ולא לבטוח בה כי תתקשר למשטרה אם וכאשר יפר המשיב את תנאי 'מעצר הבית'. כך או כך, חלופת המעצר אינה ישימה בין לגופה מחמת מסוגלות הפיקוח המוגבלת של ההורים; ובין כעיקרון, באין אמון בסיסי במשיב לבל יחזור לסורו ויסכן את הרבים.

אני מורה, איפוא, על הארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

ניתנה היום, י"ד בניסן תשס"ו (12 באפריל 2006), במעמד ב"כ המבקשת, ב"כ המשיב והמשיב.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: