החלטה בתיק בש 6330/08

כללי

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע אלימות הגורמת חבלה של ממש ותקיפה בנסיבות מחמירות.

עפ"י כתב האישום - בתאריך 31.5.08 בשעות הלילה, בביתו של עבדאל חאפז אבו עמרה בתל שבע, תקף הנאשם שלא כדין את חלמי אבו צהבאן (להלן: "המתלונן") בכך שמשך אותו מחולצתו לכיוון חצר הבית, היכה אותו עם מקל בחלקי גופו ובראשו.

כתוצאה מהאמור לעיל נגרמו למתלונן חבלות של ממש בדמות נפיחות וסימן כחול מסביב לעין שמאל ונפיחות מסביב לעין ימין.

בסמוך לכך, נפל המתלונן על הרצפה, אז תקף אותו הנאשם בצוותא עם עוד שניים שזהותם אינה ידועה למאשימה, בכך שהיכו אותו בחלקי גופו עד שהתעלף המתלונן.

את הנ"ל עשה הנאשם בשל כך שהמתלונן הגיע לבית בכדי לעשות שלום בית עם אשתו.

לטענת ב"כ המשיב, הודעתו של המתלונן יש בה כדי להוות ראיות לכאורה אך קיים בה כרסום ולכן אין עילת מעצר כדי לעצור את המשיב.

לטענת ב"כ המבקשת, עדותו של המתלונן מדברת על כך שקיבל מכות ממקל מהמשיב עצמו, זיהה אותו בצורה בלתי אמצעית בצורה ברורה. עוד ציין, כי המתלונן זיהה שני אנשים - את המשיב ואדם אחר - ובפירוש ציין שהאחר לא היכה אותו ומי שהיכה אותו עם המקל הינו המשיב ומכאן, שהמתלונן אינו מאשים באופן סתמי.

לענין המסוכנות - ציין כי המשיב בעל עבר פלילי, עבירות סמים, נשיאת נשק שלא כדין ועבירות רכוש.

דיון

אין חולק כי תנאי מהותי למתן צו מעצר עד תום ההליכים, שבלעדיו אין, הוא שיש ראיות לכאורה להוכחת האשמה וטיבן של ראיות אלו הוא כזה שיש סיכוי סביר לכך, שאותן ראיות תוכחנה בסוף ההליך הפלילי ראיות אשר יבססו את אשמת המשיב מעל לכל ספק סביר.

בשלב זה של הדיון נבחן הכוח הפוטנציאלי ההוכחתי של הראיה (ראה בש"פ 8587/95 זאדה נ. מ"י).

מעיון בתיק החקירה עולה כי בענייננו, קיימת עדות המתלונן, שהינה עדות ברורה ומפורשת. המתלונן מתאר כיצד המשיב היכה אותו עם מקל כשהגיע לביתו של אחיה של אשתו וכי המכות היו בכל הגוף וגם בראש עד שהתעלף ואז בהמשך פנה לטיפול רפואי בבית החולים.

בתיק החקירה ישנם צילומים המעידים על נפיחות וחבלות רבות בעין ובמצח ובכל איזור הפנים, בצד שמאל.

התעודות הרפואיות תומכות בגירסת המתלונן ותומכות אותה.

המשיב מכחיש שהיה במקום ומכחיש כל תקיפה של המתלונן אך קיימת עדות נוספת של גרושתו של המתלונן, אשר סיפרה שישנה בביתה, שמעה צעקות, יצאה החוצה וכאשר הגיעה לכיוון השיג, ראתה את המתלונן מדמם בראשו ובמקום ראתה אנשים רבים וביניהם גם המשיב, שכאמור מכחיש שהיה כלל במקום וטוען שישן בביתו.

מכאן, קיימות ראיות לכאורה כנדרש בשלב זה בהתאם להלכת זאדה, להוכחת אשמתו של המשיב.

ביחס לעילת המעצר - הרי אף קיימת עילת מעצר של מסוכנות, בשים לב לעבירות האלימות המיוחסות למשיב, כאשר הכאת המתלונן היתה תוך כדי שימוש במקל ובשים לב אף לעברו הפלילי, הכולל עבירות של החזקת נשק שלא כדין, עבירות רכוש וכן עבירת אלימות בשנת 2004.

אומנם בנסיבות העניין קמה לכאורה עילת מעצר נגד המשיב ואולם על פי הקבוע בסעיף 21 (ב) לחוק עדיין מוטלת על ביהמ"ש החובה לשקול אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה ותנאי ערובה שפגיעתם בחרותו של המשיב פחותה.

בפני הוצעה חלופת מעצר, בדמות אביו ואחיו של המשיב, אשר מתגוררים בישוב תל-שבע.