החלטה בתיק בש 6330/06

1.         ערר על החלטת בימ"ש השלום בירושלים (כב' השופטת ע' כהן) לפיה נדחתה בקשת המדינה למעצר המשיב עד תום ההליכים, והוא שוחרר בתנאים  דלהלן: מעצר בית מלא בביתו - בפיקוח רעייתו, וכן פיקוח שירות המבחן לתקופה של שישה חודשים, ערבות עצמית וערבות צד ג' ע"ס 10,000 ש"ח כ"א והפקדת סך 10,000 ש"ח.

2.         על-פי עובדות כתב האישום - שאין חולק לענין קיום תשתית ראייתית מספקת לכאורה לגביהן - מכר המשיב, ביום 1.3.06, לשוטר סמוי, 100 כדוריm.d.m.a.  תמורת 2,800 ש"ח, וביום 9.3.06 מכר לו 10 כדורי m.d.m.a. וכן 101.6 גרם סם מסוג חשיש תמורת 2,500 ש"ח.

כ"כ מכר המשיב, ביום 14.3.06, לסוכן משטרתי סמוי, 199 כדורי m.d.m.a. וכן 206 גרם סם מסוג חשיש תמורת 10,200 ש"ח. עוד, במועד האמור החזיק המשיב ברכבו 200 כדורי m.d.m.a. נוספים וכן שישה גרם סם מסוג מריחואנה. כ"כ החזיק בביתו 798 גרם סם מסוג מריחואנה, בלא היתר כדין.

3.         ביה"מ קמא, כמו גם ב"כ הצדדים, אינם חלוקים על כך כי העבירות מן הסוג דנן מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית ורק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן לשלול חזקת מסוכנות זאת ולהצדיק חלופת מעצר. ממילא, המחלוקת בין הצדדים, עניינה בשאלת התקיימותן של "נסיבות חריגות", שיש בהן להצדיק חלופת מעצר.

בענין זה ציין ביה"מ קמא בהחלטתו:

"החלטתי כי זהו מהמקרים החריגים אשר בהם ניתן לשחרר למעצר בית, בפיקוח מלא, וזאת בהתחשב בכך שמדובר באדם נורמטיבי, חסר עבר פלילי, בעל משפחה, המנהל עסק, אשר, נראה לכאורה, כי אינו מתפרנס מסחר בסמים.

...

בהחלטתי זו התחשבתי גם בהמלצת שירות המבחן ובהתרשמותו כי המשיב יוכל לעמוד בתנאים מגבילים וגם בטענת המשיב לפיה הסוכן הוא שפיתה אותו למכור לו את הסמים, דבר אשר יש בו כדי לשפוך אור על מידת המסוכנות של המשיב" (שם, עמ' 7).

4.         לטענת המדינה אין הענין דנן נכנס לגדר המקרים החריגים בהם ניתן לשחרר למעצר בית, שכן המשיב סחר בשלוש הזדמנויות שונות בסמים מסוכנים מסוגים שונים, ואף החזיק ברכבו ובביתו סמים שלא לצריכה עצמית, ואין בעובדה שהוא בעל משפחה ומנהל עסק כדי להחריגו מהכלל האמור. עוד נטען על-ידה כי "היעדר עבר פלילי" משמעותו הינה מעידה חד פעמית, בעוד בעניינו של המשיב, מאמירותיו שלו ניתן להסיק כי הוא סוחר בסמים דרך קבע. כ"כ טוענת העוררת כי טעה ביה"מ קמא בקובעו שהמשיב אינו מתפרנס מסחר בסמים. מעשיו, אמירותיו, כפי שצוטטו, וכמויות הסמים שנמצאו בחזקתו יש בהן להעיד על כך. מכל מקום, אפילו מתפרנס הוא מעסק כשר, הסחר בסמים בוודאי מהווה מקור הכנסה נוסף עבורו.

ב"כ המשיב סמכה ידה על החלטת ביה"מ קמא, תוך שימת דגש על היותו של המשיב אדם נורמטיבי, יוצא שייטת 13, שפעילותו בצה"ל הותירה בו טראומות קשות. לטענתה המשיב משתמש באופן קבוע בסמים ביחד עם קבוצת חברים, אך אינו סוחר בסמים, ומכל מקום אינו מתפרנס ממכירת סמים.

5.         עיינתי באסופת הפסיקה שהוגשה ע"י ב"כ המשיב, אך לא מצאתי שיש בה כדי לצרף את עניינו של המשיב למסגרת החריגים המצומצמת שנקבעה ע"י ביה"מ. פסה"ד שהובאו מתייחסים לאנשים צעירים, כשבד"כ יש במסגרת החלופית שנמצאה, כדי להבטיח ניתוק בין הסוחר לעיסוקו או במצב בו מעורבותו של הנאשם בעסקה היתה נמוכה.

כך בבש"פ 6909/05 ענר סטופל נ' מ"י ציין ביה"מ: "גילו הצעיר, הרקע המשפחתי שלו, דאגת הוריו ורצונם לשקמו ולפקח עליו, ובעיקר המלצת שירות המבחן שלא להותירו מאחורי סורג ובריח בבית האסורים לעת הזו, שמא תוחמר נטייתו העבריינית...", וכך בבש"פ 10539/05 איתן דנינו נ' מ"י, ציין ביה"מ: "לאור מכלול השיקולים שתיארתי, הכוללים את מעורבותו הנראית לכאורה קטנה יותר של העורר בעסקת הסמים, התסקיר החיובי וכן עברו הנקי, אני סבורה כי זהו אחד מאותם מקרים חריגים שבהם ניתן לשחרר נאשם בסחר בסמים לחלופת מעצר".

גם בבש"פ 1177/04 עלי קבועה נ' מדינת ישראל (תק-על 2004(1), 1296), עליה סמכה ידיה ב"כ המשיב, בטענה כי נסיבותיו דומות למקרה העומד לפנינו, קבע ביה"מ: "אכן המקרה שבפני נמנה על אותם מקרים חריגים, אשר בו טמונות נסיבות מיוחדות, כגון: גילו הצעיר של העורר אשר עד למקרה זה  ניהל אורח חיים נורמטיבי לחלוטין...".

6.         הנה כי כן לגילו של הנאשם נודעת חשיבות רבה בשאלת חלופת המעצר, שכן יש לה השלכה על יכולת השליטה בו ע"י צדדים שלישיים מחוץ לבית המעצר ולהשפעה שעשויה להיות עליו למגע עם גורמים עבריינים, הן ברמה הנפשית והן בהמשך חייו. למשיב לא עומדת טענה זו. מדובר באדם בוגר, שהקים ומנהל עסק, אב למשפחה, האחראי ומודע למעשיו. יתירה מזו, כפי שציינה באת כוחו, וכפי שמצויין בתסקיר המעצר, מדובר באדם שצרך סמים ונהג לקנות כמויות גדולות של סם לו ולחבריו מזה מספר שנים; מכאן שקשה לומר שניהל אורח חיים נורמטיבי לחלוטין.

גם אין בידי להסכים עם מסקנות שירות המבחן, לפיהן: "השימוש בסמים וההשתייכות החברתית שהיתה חלק ממנו, גרמו לטשטוש גבולות של המותר והאסור, דבר שהביא למעצרו". התרשמותי מהעובדות, כפי שעלו בהליך זה, הינה כי מדובר באדם אחראי, המודע היטב למעשיו ולאיסור הגלום בהם. אף לעובדה שבתקופת מעצרו נגמל מסמים ולא נדרש לטיפול משקל בהערכה כי לא היה בצריכת הסמים כדי לשבש את הקשר שלו עם המציאות, ומכל מקום "טשטוש גבולות" מטעם זה או אחר, כשלעצמו, אין בו כדי לנטרל מסוכנות. מכל מקום, לא מצאתי שיש בחלופת המעצר המוצעת כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב; שעה שנמצאה כמות של 800 גר' סם מסוג חשיש בביתו, אין להניח שבפיקוח אשתו, בביתו שלו, תימנע מסוכנותו.

אכן למשיב זכויות בשל עברו הצבאי, ופועלו בחיים האזרחיים, ואלה יעמדו לו, יש להניח, בעת גזירת הדין. לענייננו, אין באלו כדי להפחית ממסוכנותו.

אשר על כן, דין הערר להתקבל.

המשיב יישאר במעצר עד תום ההליכים נגדו.

ניתנה היום, י"א בניסן תשס"ו (9 באפריל 2006), במעמד הצדדים.