החלטה בתיק בש 6316/07

המבקש הגיש בקשה לעיון חוזר ובמסגרתה הוא עותר להורות על שחרורו ממעצר ממש בחלופה למעצר בית, בבית אחיו.

תחילתם של ההליכים בכתב אישום שהוגש כנגד המבקש המייחס לו עבירות של תקיפת סתם, סחיטה בכח וסחיטה באיומים, כנגד המתלונן מר עמאר אבו טאה (להלן: " המתלונן").

בהחלטה שניתנה על ידי, ביום 15.04.07, במסגרת תיק ב.ש. 4160/07, הוריתי על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, זאת לאחר שמצאתי קיומן של ראיות לכאורה, עילת מעצר, ותוך התחשבות בכך שהמבקש לא הציג חלופת מעצר ראויה [ההצעה לחלופת המעצר שהוצעה, בשלב הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, היתה, הרחקה מהמתלונן בלבד, תוך חתימה על התחייבות להתייצב בבית המשפט והפקדה כספית].

במסגרת הבקשה שבפני לעיון חוזר לפי סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "החוק") טוען המבקש, כי נתגלו עובדות חדשות ונשתנו נסיבות מעת מתן ההחלטה המורה על מעצרו עד תום ההליכים.  המבקש טוען כי לאחרונה, לפני כחודש, נעשתה "סולחה" בין משפחתו לבין המתלונן ובני משפחתו, וכי במועד הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, לא יכל להציג חלופת מעצר, לאור הכעס שהפנו כלפיו בני משפחתו; כעס שחלף רק לאחרונה. 

אחיו של המבקש תמך בגירסתו לעניין סירובו לשמש כחלופת מעצר בתקופה שקדמה ל"סולחה", וטען בפני:-

"בהתחלה כעסתי מאוד, ואפילו לא רציתי ליצור קשר עם המבקש. סלחתי למבקש, עשיתי סולחה עם המתלונן, ניסיתי לעזור למבקש כמה שאפשר. אחרי שהמבקש התחיל להתקשר מבית הסוהר הכעס חלף" (עמ' 3 לפרוטוקול).

גם המתלונן תמך בגירסתו של המבקש, וטען במסגרת הדיון שבפני:-

"היתה סולחה, לפני כחודש אולי. אני לא מרגיש מאויים. שום דבר. הכל בסדר מאה אחוז. הכל הסתדר לחלוטין. זה כבוד גדול אם בני משפחתו של המבקש באו אלי הבית. אני לא כועס ולא מאויים. אני רגוע מאה אחוז"(עמ' 5 לפרוטוקול).

ב"כ המשיבה העלתה טענות שונות, בין היתר, טענה שהיא הבינה שהמתלונן מפוחד וקיים קשר של שתיקה, וכן כי הבקשה לעיון חוזר לא הוגשה מיד ובסמוך לאחר קיום הסולחה בין המבקש למתלונן. לא מצאתי ממש בטענות אלה. אין בתיק כל תימוכין לכך שהמתלונן מפוחד ויש לתמוה מדוע לא מצאה לנכון ב"כ המשיבה לשוב ולשוחח עם המתלונן פעם נוספת בטרם נתנה עמדתה לבקשה. כמו כן, מוטב היה שלא להעלות את הטענה בדבר איחור כביכול בהגשת הבקשה לעיון חוזר, אשר הוגשה מספר שבועות לאחר הסולחה, שכן גם אם כך הדבר, ניתן לכך הסבר מניח את הדעת על ידי ב"כ המבקש.

טוב עשתה ב"כ המשיבה משצימצמה את טענותיה לטענה אחת ויחידה, וראה הצהרתה בעמ' 5 לפרוטוקול:-

"אין לי טענות כנגד הערבים.

הטענה היחידה שאנו מעלים שאין שינוי נסיבות המצדיקות בקשה לעיון חוזר".

אלמלא הצהרה זו של ב"כ המשיבה, היה על ביהמ"ש לבדוק, בין היתר, את טיב הערבים, התאמת החלופה, היכולת של ביהמ"ש ליתן אמון במבקש, מסוכנותו למתלונן, על מה מעידות נסיבותיה של העבירה כשלעצמה, שהמבקש עשוי לחזור על המעשה,  בדיקת אישיותו של המבקש, כפי שהיא מתגלה מתוך עברו ואורח חייו וכיוצ"ב, ואולם - עפ"י הצהרת ב"כ המדינה, הטענה היחידה שעל ביהמ"ש לבדוק האם בבקשה לעיון חוזר, "נתגלו עובדות חדשות" או "נשתנו נסיבות", כהגדרת המנוח בסעיף 52 לחוק.

לעניין המחלוקת, יש לפנות להלכה הפסוקה, בין היתר, להחלטת כב' השופט אנגלהרד, בבש"פ 4486/99 - סביתאת עבדול רחמן נ. מדינת ישראל, פורסם בתקדין -על 99(2), 468 ,עמ' 469, לפיה:-

"אין להטיל ספק בכך שקיום חלופת מעצר הולמת הוא בגדר נסיבה חדשה, המצדיקה בקשה לעיון חוזר לפי סעיף 52 לחוק".

כמו כן, ראה בהחלטתה של כב' השופטת ר. אבידע (מיום 05.03.07), בב.ש. 20491/07 (מחוזי - באר שבע) עופר טוביאנה נ. מדינת ישראל (טרם פורסם), לפיה:-

"בעניין זה אבקש להוסיף, שדעתי היא כי כל הצעה לחלופה למעצר יש בה כדי להוות נסיבות חדשות המצדיקות עיון חוזר".

לפיכך ומכל האמור לעיל, ואחר שנקבע לא אחת, כי בקשה מעין זו שבפני - יש בה כדי להוות נסיבות חדשות המצדיקות עיון חוזר, והסולחה שנערכה מהווה גם עובדה חדשה שיש להתחשב בה, במיוחד כאשר המסוכנות בתיקים מעין אלה - איננה כלפי כולי עלמא, אלא ספציפית כלפי המתלונן, ולאור הצהרת ב"כ המשיבה, בדבר צמצום המחלוקות - הרי שיש לקבוע שהבקשה שהגיש המבקש עומדת בתנאים שנקבעו בסעיף 52 לחוק, היינו כי נתגלו עובדות חדשות ונשתנו נסיבות.

אשר על כן, ומכל המקובץ לעיל לאחר, ואחר שהערב העיקרי המוצע נחקר בפני, ולאחר שב"כ המשיבה הצהירה כי היא לא עומדת על חקירת שני הערבים הנוספים, ולאור הצהרת ב"כ המשיבה כי אין לה טענות כנגד טיב הערבים, ואחר שמצאתי כי  מדובר בערב ראוי, וכי בנסיבות העניין ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה בתנאים מגבילים, ומששקלתי את השיקולים לקביעת ערובה על פי הקבוע בסעיף 46 לחוק, הנני מורה על שחרורו של המבקש, בכפוף להמצאת ערובה להלן ובתנאים הקבועים בסעיף 48 (א) רישא לחוק בנוסף לאלו המפורטים בהחלטתי כדלקמן:-