החלטה בתיק בש 6305/06

            בקשה לעיון חוזר על-פי סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: " החוק").

1.         ביום 1.8.05 הגישה המשיבה כתב אישום כנגד 28 נאשמים בו היא מייחסת להם עבירות לפי חוק המאבקים בארגוני פשיעה, חוק איסור הלבנת הון, עבירות מרמה, עבירות מס, עבירות סחיטה באיומים, שיבוש הליכי משפט ועוד. המעשים נסובים על הקמת מערך ארגוני שעסק במהילת דלק, אספקתו ומכירתו. במקביל הוגשה בקשה למעצר של שבעה מבין הנאשמים, שניים שוחררו למעצר בית וחמישה נעצרו עד תום ההליכים. על-פי כתב האישום הנאשמים מאוגדים בארגון פשיעה שפעל בצורה מאורגנת והיררכית למהילת דלקים, שיווקם וגניבתם תוך ביצוע עבירות מרמה; המבקש, ביחד עם שניים אחרים, תואר כראש הארגון שהקים מערך של חברות קש כדי למהול דלקים, למכרם, לגלגל חשבוניות פיקטיביות ולבצע פעולות מרמה ותרגילי עוקץ כלפי חברות דלק. כמו-כן פעל הארגון, לרבות המבקש, לגביית חובות באיומים וסחיטה בכוח, וכאשר התברר כי החלה חקירת משטרה נעשו פעולות של שיבוש הליכי משפט, הדחת עדים והשמדת ראיות. כמו-כן מיוחסות למבקש עבירות מס. היקף הפעילות המיוחסת לנאשמים הנה של מאות מליוני שקלים.

2.         בהחלטה מיום 7.11.05 קבעתי כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר כנגד המבקש. כמו-כן, לא מצאתי מקום להורות על חלופת מעצר שכן מבקש זה, איש רב יכולות, הטה את מיטב כישרונותיו למסלולים פליליים מתוחכמים ומסוכנים והקים עם אחרים מערכת רבת זרועות שפשטה כנגע בשוק הדלק, וזיהמה אותו. עוד ציינתי בשולי אותה החלטה, כי באותו שלב ברגיל " אין מקום ליתן משקל רב לאפשרות הסבירה כי הליכי המשפט ימשכו זמן רב, שכן יתכן והמשפט יקויים בקצב מהיר. אולי יישמע מיום ליום ויתכנו התפתחויות אחרות".

3.         בבקשה זו לעיון חוזר מעלה המבקש ארבע טענות, ולהלן תמציתן:

א.         חלוף הזמן - שמיעת הראיות בתיק תתחיל רק ביום 3.9.06 ועד אז יהיה המבקש עצור כבר 14 חודשים. אמנם נקבע כי המשפט יישמע ברציפות שלוש פעמים בשבוע, אך מדובר בתיק רב עדים ורב ראיות ששמיעתו עלולה להימשך שנים. כמו-כן נטען, כי שמיעת הראיות התעכבה שלא בעטיו של המבקש, אשר בניגוד לאחרים מינה לעצמו סנגורים תוך זמן קצר ואלה צילמו ואספו את רוב חומר הראיות.

            ב.         הבסיס לעבירות הנטענות כלפי הנאשמים, ובהם המבקש, הנו מהילת דלקים, אולם מעשה כזה אינו מהווה עבירה מסוג פשע, ולפיכך העבירה אינה יכולה להיחשב כעבירת בסיס הדרושה להכניס את המעשים המיוחסים לנאשמים תחת כנפי חוק מאבק בארגוני פשיעה.

            ג.          הפעילות המאורגנת הנזכרת בכתב האישום התמוססה זה מכבר, החברות שהיו בשליטת המבקש אינן פעילות או מצויות בהליך כינוס נכסים, ולפיכך לא נשקפת מהמבקש סכנה לשלום הציבור.

            ד.         המבקש הנו אדם נורמטיבי, איש משפחה, קצין מצטיין ואיש מילואים מצטיין, עברו הפלילי דל ומקרי (עבירות מע"מ) ועל רקע זה הוא ראוי לאמון הדרוש כדי לשחררו לחלופת מעצר.

4.         סעיף 52(א) לחוק מורה, כי הבסיס לבקשה לעיון חוזר יהיה הימצאות עובדות חדשות, שינוי נסיבות או חלוף זמן ניכר מעת מתן ההחלטה. מכאן שחלק מהטענות אינן במקומן. הטענה כי מהילת דלקים אינה מהווה, לכשעצמה, פשע היא טענה מקדמית שיש להעלות בתיק העיקרי; הטענה כי כל המערך הארגוני התמוסס נטענה כבר בעבר, ונראה כי מעצרם של חלק מהנאשמים, ובהם המבקש, תרם לכך לכאורה; הטענה העיקרית הנה אם כן, חלוף הזמן, ובעניין זה יש להציב מספר נתונים ועובדות:

            א.         חומר הראיות בתיק הנו עצום ורב ומכיל מאות קלסרים, הקלטות רבות ויש צורך במאמץ וזמן כדי ללמדו.

            ב.         מספר נאשמים התקשו והתלבטו במינוי סנגורים במשך חודשים ארוכים. הנאשמים 1 ו-3 יוצגו באופן חלקי על-ידי סנגורים פרטיים שהודיעו רק בימים האחרונים כי לא ייצגו אותם, ולפיכך מונתה הסנגוריה הציבורית תחתם. התלבטות זו תרמה תרומה ממשית להחלטות של ההרכב הדן בתיק העיקרי לדחות כמה פעמים את מועדי תחילת ההוכחות.

            המבקש מינה לעצמו סנגורים תוך זמן קצר יחסית ואין חולק כי אלה צילמו את חומר הראיות שהועמד לרשותם והם שוקדים על לימודו.

ג.          כתב האישום הוגש ביום 1.8.05. ההרכב הדן בתיק קבע כי שמיעת הראיות תתחיל בחודש דצמבר 2005, אלא שמועד זה נדחה בשל בקשת הסנגורים לחודש אפריל 2006, ואף מועד זה נדחה ליוני 2006 מטעם דומה.

            חלק מהנאשמים, ובהם המבקש, לא הסכינו אף עם המועד השלישי, טרחו להגיש בג"ץ בעניין, בטענה כי הם זקוקים לזמן נוסף להכנה למשפט המורכב. העתירה נדחתה (ראה בג"ץ 2076/06 קסוטו ואח' נ' מ"י - פורסם באתר האינטרנט של בית המשפט העליון), אולם לאחרונה נאלץ ההרכב הדן בתיק העיקרי לדחות שוב מועד ההוכחות על-מנת לאפשר לסנגוריה הציבורית, שמונתה רק לאחרונה, לייצג נאשמים 1 ו-3 לצלם החומר וללמדו.

            וכך נקבע, כי הראיות תישמענה החל מיום 3.9.06 שלושה ימים בשבוע ברצף.

5.         מאז החלטתי הקודמת לעצור המבקש עד תום ההליכים (7.11.06) לא נתגלו עובדות חדשות והנסיבות לא השתנו שינוי מהותי, אך חלפו כחמישה וחצי חודשים. האם חלוף זמן זה מצדיק שינוי ההחלטה, קרי: לשקול אפשרות כי המבקש ישהה בחלופת מעצר?

            בהחלטת בית המשפט העליון בבש"פ 1735/99 עמר נ' מ"י (תקדין עליון 99(2)) נקבע, כי בשלב המעצר אין לשקול שיקולים הנוגעים למשך הזמן הדרוש למשפט, שכן אלה אינם מנויים על מסכת שיקולי המעצר הקבועה בסעיף 21 לחוק. בית המשפט קבע שם, כי הימשכות המשפט תידון בתום תשעת החודשים הקבועים בסעיף 61 לחוק. בהחלטות אחרות נקבע, כי לא בכל מקרה יש לשלול ובמקרים המתאימים הימשכות המשפט הצפויה כן תבוא בגדר השיקולים בדיון על הארכת המעצר (בש"פ 8331/05 גבאי נ' מ"י (פורסם באתר האינטרנט של בית המשפט העליון).

מכל מקום, אנו בשלב של עיון חוזר וחלוף הזמן הוא שיקול הנמנה בהוראת החוק עצמה. "שיקולי הזמן" במסגרת בקשה לעיון חוזר בערכאה הדיונית דומים ל"שיקולי הזמן" הנשקלים על-ידי בית המשפט העליון בדונו בהארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, ועל שיקולים אלה אמר בית המשפט העליון מפי כב' השופטת א' פרוקצ'יה בבש"פ 2970/03 מ"י נ' נסראלדין, דינים עליון, 10, סעיף 4 להחלטה):

"החלטה בדבר מעצר נאשם או שחרורו בחלופה היא פרי של איזונים - איזון בין שיקולי השמירה על שלום הציבור ובטחונו והגנה על תקינות ההליך השיפוטי לבין שיקולי הגנה על חירותו האישית של הנאשם והצורך להבטיח מפני פגיעה בערך זה אלא מקום שמדובר באינטרס ציבורי חיוני ובעל משקל מכריע. משקלו הרב של ערך ההגנה על חירותו האישית של הנאשם ביחס לשיקול הציבורי הכללי קיבל ביטוי בדיני המעצר על רקע חוקי היסוד, ומשתקף בפסיקה ענפה של בית משפט זה.