החלטה בתיק בש 6290/06

בפניי בקשה לביטול צו הריסה מנהלי מיום 15/6/06, שהוציא יו"ר הועדה מחוזית לתכנון ולבנייה במחוז הדרום. הצו הוצא כנגד מבנה בשטח של כ-131 מ"ר, עשוי בלוקים, אשר מיועד למגורים.

הדיון בבקשה זו התקיים מייד לאחר הדיון בב"ש 6288/06 והצדדים הסכימו, לאור המאטריה הדומה או הכמעט זהה המתעוררת בשתי הבקשות, כי חקירתו הנגדית של מר ביתן, העד מטעם המשיבה, תחול גם לגבי בקשה זו, והוא הדין לגבי סיכומי הצדדים.

בבקשתו טוען המבקש כי צו ההריסה לא ניתן עפ"י התהליכים החוקיים שהם תנאי לחוקיותו. טוען הוא כי הצו לא נסמך על תצהיר מהנדס כקבוע בחוק וכי אם ניתן תצהיר כזה, הוא הוגש ליו"ר הועדה המקומית לאחר 60 יום מיום השלמת הבניה ועל סמך נתונים מוטעים ובלא שהתקיימו כל התנאים המקדמיים להוצאת הצו. עוד נטען בבקשה כי הצו הוצא שלא על ידי מי שהוסמך לכך, משיקולים זרים, בניגוד לכללי הצדק הטבעי תוך הפליית המבקש לרעה. הוסיף וטען המבקש כי באותו האזור הוקמו מבני מגורים נוספים אשר כנגדם לא הוצאו צווי הריסה.

בתשובתו לבקשה טוען ב"כ המבקשת כי המבקש אינו בגדר "הרואה עצמו נפגע" במובן סעיף 238א(ז)(1) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"). עוד הוא טוען כי הצו ניתן כדין וכי הצו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת ולכן, לא התקיימה אף לא אחת מעילות הביטול שבסעיף 238א(ח) לחוק. הוא מוסיף וטוען כי לא התקיימה העילה הנוספת, יצירת הפסיקה, לפיה בית המשפט מוסמך לבטל צו הריסה מנהלי גם כאשר מתגלים בו פגמים חמורים אשר תוצאתם היא בטלות הצו מעיקרה.

אין חולק כי מטרתו של המכשיר הקרוי צו הריסה מנהלי היא לתת בידי רשויות התכנון כלי מהיר ויעיל לטיפול בבנייה בלתי חוקית, בשלביה הראשונים ועוד בטרם עלה בידי מבצע הבנייה כאמור לקבוע עובדות מוגמרות בשטח. הסמכות מכוונת כנגד המגמה של עברייני הבנייה לנצל את העובדה כי הליכים פליליים להוצאת צו הריסה שיפוטיים בגין בנייה בלתי חוקית אורכים זמן, דבר אשר תוצאתו למעשה השארתה של הבנייה הבלתי חוקית על כנה במשך תקופה ארוכה, תוך שמבצע העבירה נהנה במהלכה מפרי מעשיו האסורים. ראה לעניין זה ר"ע 273/86 פרץ נ. הועדה המקומית לתכנון ולבנייה, פ"ד מ(2), 445, ע"פ 10505/03 אזולאי נ. מ"י, פ"ד נח(2), 625.

מתוך ראיית המגמה דלעיל, שקלתי את הדברים ואני סבור שדין הבקשה להידחות. מצאתי כי נכונות וראויות הן כל אחת מטענות בא כוחה המלומד של המשיבה.

אכן, אין לראות את המבקש כנכנס לגדר "רואה עצמו נפגע" שבסעיף 238א (ז) לחוק. לעניין זה אין לי אלא לחזור על דבריו של כבוד השופט א. רובינשטיין בע"פ 3249/05 בר יוסף נ. יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבנייה פתח-תקוה, אשר סיכם בצורה חד משמעית את ההלכה בעניין זה:

" מתקשה אני לקבל את הטענה כי למערער מעמד של "הרואה עצמו נפגע על-ידי צו הריסה מינהלי", הרשאי לבקש ביטול, כלשון החוק בסעיף 238א'(ז). דעתי בעניין זה כדעת בתי המשפט הקודמים. קשה להלום, כי הפתח פתוח לכל אדם, ותהא זיקתו לנכס זיקה שאיננה כדין, ואף המנוגדת לדין, לבוא בשערי בית המשפט לעניין הצו. אכן, לכאורה נראית שובת לב הטענה, כי אם באורח זה או אחר יכול המערער לבוא בגדרי מי שניתן להאשימו בעבירות בניה ללא היתר וכיוצא בזה לפי החוק, הריהו בגדר מי שרואה עצמו נפגע. יש לפרש הוראות חוק אלה לפי תכליתן הפשוטה והברורה. ההוראות העונשיות שבסעיף 208 וכן 204 באות כדי להרתיע עוברי עבירה פוטנציאליים, כדי שיידעו שלא רק בעל המקרקעין אלא משתמשים בפועל, מבצעי עבודות, אחראים להן וכיוצא בזה צפויים לעונשים אם יעברו עבירות תכנון ובניה. המאטריה של צו הריסה מינהלי היא שונה; הניתן לומר שיפלוש אדם לנכס, או אף יקבל "רשות" שלא כדין מן המחזיק (השוכר, למשל, כבענייננו) יבנה שלא כדין, ואחר כך יבוא אל הרשויות, כשאלה מבקשות להרוס, ויאמר "אשרי, רואה אני את עצמי נפגע" לפי סעיף 238א'(ז)? לעניין זה "רואה עצמו נפגע" משמעו, בעל זכויות כדין אשר רואה עצמו נפגע - וזכויות כאלה יכול שיהיו  - למשל - של בעלי קרקע, חוכרים ושוכרים, בעלי נכס שכן שנכס שלהם עלול להיפגע מהריסה וכיוצא בזה. נזכור גם, כי המחוקק ציין מפורשות בסעיף 238א(ז) כי הגשת בקשה לביטול אינה מתלה את תוקפו של הצו, שכן הדעת נותנת כי ידע המחוקק, שהתליה כשיגרה תעשה פלסתר את הרעיון של צוי ההריסה המינהליים. איני סבור כי ההיקש בין המואשמים האפשריים לפי סעיף 208, למשל, לבין "הרואה עצמו נפגע" לפי סעיף 238 א(ז) הוא תקף, בודאי לא משל היו תאומים זהים."

המבקש לא טען כי קיימת לו זכות כלשהי בקרקע עליה נבנה המבנה נשוא הצו המנהלי והבקשה, ונדמה לי כי אין על כך מחלוקת. אשר על כן, המבקש הוא בגדר פולש לקרקע לא לו, והוא אינו זכאי להימנות בגדר הרואים עצמם נפגעים, אליהם מכוון סעיף 238א(ז) לחוק.

די היה בקבלת טענתו זו של ב"כ המשיבה כדי לדחות את הבקשה, אולם סבור אני כי גם טענותיו האחרות של ב"כ המבקש דינן דחייה.

הטענות בדבר הפגמים החוקיים שנפלו בהליכי הוצאת צו ההריסה המנהלי נטענו בעלמה, ללא כל ביסוס עובדתי. אין זאת כי המבקש מנה אחת לאחת כל אחת מן הדרישות החוקיות לעניין הוצאת צו מנהלי, תוך העלאת טענה כי דרישות אלה לא מולאו. המבקש לא התייחס לפגם כזה או אחר אשר ידוע לו כי קיים היה בתהליך הוצאת הצו, וטענותיו בנוסח זה נועדו לכסות את כל האפשרויות, תוך ניסיון להעביר אל כתפי המשיבה את הנטל להוכיח כי הדברים אינן נכונים. טענות אלה של המבקש נדחות כולן, שכן לא די לטעון טענו כלליות בדבר פגמים בצו המנהלי, אלא יש לפרט מהו הפגם אשר לקיומו טוען המבקש, על מנת שיוטל על המשיבה הנטל לסתור טענה ספציפית כאמור. לעניין זה יש לציין כי צו הריסה מנהלי, ככל אקט מנהלי, נהנה מחזקת תקינות ובהיעדר טענה מפורטת כאמור, חזקת התקינות נותרת בעינה. ראה לעניין זה רע"פ 1088/86 סברי חסן ואח' נ. הועדה המקומית לתכנון ולבנייה הגליל המזרחי, פ"ד מד(2) 417.

עוד אני דוחה את הטענה שעניינה היעדרם של תצהירים מטעם בעלי תפקידים אשר היו קשורים בהוצאת הצו המנהלי. הטענה נדחית בשל אותו הנימוק דלעיל, לפיו אין על המשיבה להשיב ולהוכיח אי נכונותן של טענות כלליות לגבי תהליך הוצאת הצו. גם אי ציון העובדה כי הצו ניתן על סמך תצהיר מהנדס אינה פוגמת בצו, שכן אין החוק מחייב לציין את עובדת קיום ההתייעצות בגוף הצו.

אין מחלוקת כי למבקש אין היתר בנייה למבנה נשוא הצו. מכאן שלא התקיימה העילה הראשונה שבסעיף 238א(ח) לביטול הצו. עוד לא עלה בידי המבקש לשכנע כי הצו אינו דרוש כדי למנוע עובדה מוגמרת. בצילום הבית נשוא הצו, אשר נעשה ביום 4/6/06, דהיינו, שבועיים לפני תאריך הצו, ניתן לראות בבירור כי המדובר הוא בבית שבנייתו טרם הסתיימה. הדבר עולה בעליל מצפייה בתמונות פנים הבית וחלקו החיצוני. בתמונות גם ברור כי איש אינו מתגורר בבית וכי הבית טרם הגיע למצב של בית הראוי למגורים. שוכנעתי מהתמונות ומדברי מר ניר ביתן, המפקח מטעם המשיבה אשר העיד בפניי, כי התמונות צולמו במועד הרשום על גבי העתקן וכי אותה עת, בניית הבית טרם הסתיימה והוא טרם אוכלס.

עוד עלי לדחות את טענת ההפליה. כלל ידוע הוא כי אי אכיפה במקרים אחרים  אינה עילה לביטול צו הריסה או לאי מתן צו כזה במקרים אחרים, זאת בהיעדר אפליה קונקרטית ובוטה. ראה לעניין זה בע"פ 3249/05 הנ"ל.

לאור הדברים דלעיל, אני דוחה את הבקשה ומבטל את עיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי נשוא הבקשה.  

ניתנה היום י"ט באב, תשס"ו (13 באוגוסט 2006) בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: