החלטה בתיק בש 6280/06

בקשה למעצר עד תום ההליכים.

1.         העבירות המיוחסות למשיב הן שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 והדחה בחקירה לפי סעיף 245(א) לחוק.

            בכתב האישום נטען, כי שלושה אנשים, ובהם המשיב, קשרו קשר לשדוד תייר מתורכיה שהנו סוחר תכשיטים (להלן: " המתלונן"), וביום 9.3.06 בשעה 23:45 תקפו את המתלונן בסמטה בעיר העתיקה בירושלים, הכוהו, בעטו בו וגנבו את תיקו ובו תכשיטים בשווי 6,500 דולר ומכשיר טלפון נייד. המתלונן נפגע ונזקק לניתוח ברגלו. השלושה נמלטו. כמו-כן נטען בכתב האישום, כי בתאריך 12.3.06 נודע למשיב כי הוא דרוש לחקירה במשטרה, שאז פנה לאמו וביקש ממנה כי תמסור בחקירתה במשטרה כי ביום 9.3.06 בשעות הערב שהה עמה בכפר באזור חברון. בחקירתו במשטרה באותו יום מסר המשיב אליבי, לפיו בעת השוד היה באזור חברון עם אמו, וכך גם אמרה האם באמרתה במשטרה, אך אחר-כך חזרה בה ואישרה כי המשיב ביקש ממנה למסור אליבי שקרי.

ראיות לכאורה

2.         בין הצדדים קיימת מחלוקת על הראיות לכאורה ולמצער, על עצמתן.

            אירוע השוד צולם במצלמות המשטרה המוצבות ברחובות העיר העתיקה, ולפיהן ביצעו את השוד שלושה אנשים. בעניין השניים האחרים נמצאו ראיות לכאורה ועילת מעצר והם נעצרו עד תום ההליכים (ב"ש 6270/06). אחד מהם, אחמד חיג'אזי, הודה כי נטל חלק בשוד; השני, האני סלימה, זוהה על-פי הצילומים ועל-פי מעיל שאותר בסמטה בסמוך לשוד ובבדיקת DNA נמצא כי המעיל שנמצא שייך לו.

3.         המשיב כאן, יאסר אבו רמילה, אינו מזוהה באופן מלא בצילומים; מעיל נוסף שנמצא בסמטה סמוכה באותו מקום נבדק על-ידי מעבדת DNA ולא נמצא קשר למשיב.

4.         הראיה העיקרית עליה נסמכת המבקשת הנה שיחה ארוכה בין המשיב לבין מדובב ששהה עמו בתא המעצר למעלה מיום וחצי. השיחה צולמה והוקלטה והמדובב מסר אמרה. הצילומים מהתא טרם הגיעו לתיק. תמליל קלטת האודיו הוגש וכן אמרת המדובב המפלילה את המשיב. הסנגור המלומד, עו"ד פראחאת, עשה מאמץ של ממש והאזין לקלטות האודיו, ולדבריו אמרת המדובב אינה מדויקת ואינה אמינה ובאותם קטעים מפלילים, לכאורה, אמר המשיב דברים שונים מהדברים שמסר המדובב באמרתו. לפיכך, בהסכמת הצדדים טרח מתרגם בית המשפט להאזין לאותם קטעים רלבנטיים ביחד עם שוטר ממשטרת ישראל. קטעים אלה תומללו, הוגשו לתיק וסומנו א', ב'.

5.         מאמרת המדובב עולה, כי המשיב בקיא ורגיל בחקירות משטרה ואף התגאה בפני המדובב כי בעת שהוצגו לו התמונות שצולמו בעת השוד " אני עשיתי תרגיל לחוקר ושאלתי אותו מי אני מהשלושה.... ואז אני ידעתי כי החוקר לא יודע מי אני מהשלושה בוודאות..." (עמ' 1 ש' 19-23). מתמליל א' עולה בקטע זה, כי המדובב שואל את המשיב אם זיהה עצמו לפני החוקר והמשיב ענה " לא אני, כן". מביטוי זה ניתן להבין, כי לא זיהה עצמו והמילה " כן" באה לאשר דווקא את השלילה. בהמשך מוסר המדובב כי המשיב ענה לו כי הוא אחד המצולמים ו" אני למזלי יש את השלט של הבסטה שהוא מכסה עלי אבל אני ראיתי עצמי הייתי עם חולצה על הפה והאף וכובע על הראש וקשה מאוד לזהות אותי..." (עמ' 2 ש' 1-5).

            בתמליל ב' בקטע זה נאמרו המלים הבאות:

" חשוד: אחד הגיע תמונה שלו למצלמה (נראה במצלמה) , תקשיב לי מה אני אומר לך, אחד מופיע מתחת לסככה, נראה מכאן (ככל הנראה מצביע על חלק בגוף) ; וזה שאומרים שזה אני חובש כובע עד כאן, עד כאן בדיוק....

מדובב: לא מזוהה.

חשוד: ומעיל עד כאן.

מדובב: לא מזוהה.

חשוד: לא מזוהה בכלל, התמונה שחורה...".

אם כן, מתמליל ב' עולה כי אין בקטע זה הודאה מפורשת של המשיב שהוא זה שהוסתר על-ידי השלט או הסככה.

5.         מסקנת הביניים הנה, כי בשני הקטעים הנ"ל אין הפללה עצמית מפורשת מפי המשיב. אולם יש לקרוא כל האמרה של המדובב וכן קטעים נוספים בתמליל המוסכם. מהאמרה עולה, כי המשיב הנו אדם זהיר המודע לאפשרות כי הוא מוקלט, הוא עושה סימנים בידיים ואילו בקול רם ממשיך לומר כי אינו מעורב במקרה.

            המדובב מוסר באמרתו, כי המשיב הרבה לעשות תנועות בידיים, מהן למד כי המשיב כן קשור למקרה. בנוסף, ובעיקר בתמליל א', המשיב קושר עצמו לכאורה למקרה:

" מדובב: אתה מבין מה אני אומר, מבלי שתאמר לי, אני מרגע שהתחלת לדבר איתי, אני ידעתי שאתה בנושא (באלמוודוע)    [הנושא הוא השוד] .