החלטה בתיק בש 61/08

1.         א.         ערר מכוח סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים),

ה'תשנ"ו- 1996 (להלן: " חוק המעצרים"), אשר מופנה כנגד החלטת בימ"ש שלום בנצרת (כב' השופטת יפעת שטרית), מיום 8.1.08, בש 6143/07, בה הורה ביהמ"ש על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים לפיהם המשיב ישהה בתנאי מעצר בית מלאים בבית אביו מר עומר זועבי, בערבות עצמית בסך 10,000 ש"ח, חתימת אביו על ערבות צד ג' בסך 10,000 ש"ח, הפקדת ערבון כספי בקופת בית המשפט בסך 3,500 ש"ח וצו פיקוח מעצר של שירות המבחן לתקופה של חצי שנה.

ב.         על פי המיוחס למשיב הרי ביום 13.12.07 או במועד סמוך לכך, קשר קשר עם יוסף חסונה (להלן: " יוסף") להתפרץ למחסן הנמצא בשטחים הסמוכים לישוב מעלה גמלא בו מוחזק ציוד חקלאי, לרבות חומרי הדברה וכבלי תקשורת (להלן: " המחסן").

לשם האמור, הגיעו ביום 13.12.07 המשיב ויוסף לאזור המחסן ברכב מסוג סובארו מ"ר 03-988-37 (להלן: " הרכב"), כשהם מצוידים בקטר שנועד לחתוך מנעולים.

המשיב ויוסף פרצו למחסן וגנבו מתוכו כבלי תקשורת בשווי 8,000 ש"ח וכן מיכל חומר הדברה.

השניים העמיסו את הרכוש הגנוב על הרכב ועזבו את המקום.

סמוך לשעה 17:00 הגיעו המשיב ויוסף ברכב לשטחי קיבוץ אפיקים, ושהו באזור בריכות הדגים של הקיבוץ, כאשר על פי הנטען כוונתם לגנוב מיכלי סולר מהבריכות.

באותה עת הגיע למקום רב"ש קיבוץ אפיקים, הזדהה בפני השניים וביקש אף מהם להזדהות; המשיב הזדהה כ"אחמד זועבי" ומסר כי אין ברשותו תעודה מזהה.

בשיחת טלפון בין המשיב לרכז המודיעין של יחידת ארז זיהה הרכז את קולו של המשיב והודיע לרב"ש כי אין מדובר ב"אחמד זועבי" אלא במשיב, שכן זיהה את קולו.

למרות הודעת הרב"ש למשיב כי הינו מעוכב, המשיב התעלם מדבריו והחל להתרחק מהמקום.

בעקבות האמור, יוחסו למשיב עבירות של התפרצות לבניין וגניבה מתוכו, קשירת קשר לביצוע פשע, החזקת מכשירי פריצה, היזק בזדון הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, התחזות כאדם אחר והסתייעות ברכב לביצוע פשע.

בנוסף, יוחסו למשיב עבירות של הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט שכן, שעה שנערך עימות בין המשיב ובין יוסף שהפליל את המשיב ובזמן ששוטרים לא נכחו בחדר, הפציר המשיב ביוסף מספר פעמים כי ישנה את עדותו.

2.         טוענת העוררת בבקשתה, שגה בית משפט קמא עת קבע כי ניתן לאיין את מסוכנותו של המשיב בדרך של חלופות מעצר.

לטענת העוררת, בפנינו משיב שהורשע בעבר בביצוע עבירות רכוש ובעבירות נוספות, המשיב ריצה עונש מאסר בפועל במהלך שנת 2005 ושוחרר כשלחובתו מאסרים על תנאי לתקופה מצטברת של 13 חודשים.

מאסרים מותנים אלה לא הרתיעו את המשיב מלבצע עבירות רכוש חמורות המשולבות עם עבירות אחרות, כך לטענת העוררת.

עוד נטען, בית משפט קמא לא ייחס בהחלטתו משקל ראוי לחומרת העבירות הנוגעות למגזר החקלאי, הקושי  באיתור עבריינים אלה ומסוכנותם.

המשיב הוכיח, פעם אחר פעם, כי אינו ראוי לאמון בית המשפט או כי יכבד חלופת מעצר כלשהי ולטענת העוררת, זהו המקרה המתאים להפעלת החריג בעבירות רכוש ולהורות על מעצרו של המשיב.

לשיטת העוררת תנאי יסוד לשקילת חלופת מעצר הוא אמון בסיסי שניתן לתת במשיב עצמו.

במקרה דנן הוכיח המשיב, כאמור, כי לא ניתן לתת בו אמון וזאת נוכח אופי ביצוע העבירות הנדונות כאן, נועזותן, עברו הפלילי, מאסרים על תנאי ברי הפעלה שלא הרתיעו אותו ומאסר קודם שריצה בגין עבירות רכוש קודמות, ועל כן אין לשחררו לחלופת מעצר, גם לא בדרך של איזוק אלקטרוני.