החלטה בתיק בש 6096/07

בפני בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם, על פי הקבוע בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה - מעצרים] תשנ"א - 1996. [להלן: "החוק"].

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום בבית משפט נכבד זה המייחס להם עבירה  של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א)(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג 1973.

בהתאם לכתב האישום ביום 11.7.07, ברכב מיצובישי, החזיקו המשיבים סם מסוכן מסוג חשיש במשקל של כ - 2252.50 גרם נטו המחולק ל - 24 יחידות שלא לצריכתם העצמית.

במהלך הדיון בבקשה, שהתקיימה במעמד הצדדים ובאי כוחם, הוצג לי חומר החקירה. ב"כ המבקשת טענה, כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת למשיב בכתב האישום והפנתה לסתירות בעדויות המשיבים. עוד הפנתה לדוחות חקירה של השוטר קוגן וכן לדוחות פעולה נוספים של השוטרים לעניין התפרעות המשיבים בשלב המעצר, עוד ציינה, כי בהתאם להודאת המשיב 1, מדובר ברכב שהוא בבעלותו מזה 6 חודשים.

ב"כ המבקשת טענה עוד, כי לנוכח העבירה בכתב האישום קמה כנגד המשיבים עילת מעצר בשל מסוכנותם ולפיכך ומשאין בנסיבות מקרה זה חלופת מעצר הולמת ביקש להעתר לבקשה ולהורות על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים.

מנגד טען ב"כ המשיבים הן לעניין קיומן של ראיות לכאורה ולכרסום הקיים בהן והן לעניין קיומן של חלופות מעצר וביקש לשחרר את המשיבים בתנאים מגבילים לבית הערבים שהוצגו לבית המשפט.

ב"כ המשיבים טען, כי הסם נתפס בחיפוש כשהמשיבים היו מחוץ לרכב והם לא היו נוכחים בחיפוש. עוד ציין, כי השקית נמצאה לכאורה מתחת למושב שליד הנהג ואין כל ראייה, כי יכלו להבחין בשקית.

עוד נטען, כי משיב 2 הגיע עם רכבו של משיב 1, כי הרכב היה פתוח, עם חלונות פתוחים, והייתה גישה לרכב לכל אדם אחר. לאור כל האמור, ציין ב"כ המשיבים, כי לשיטתו הראיות לא הכי מוצקות בתיק, ולחילופין ביקש שגם אם ביהמ"ש יקבע, כי קיימות ראיות לכאורה, הרי יורה על שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר.

אין חולק, כי תנאי מהותי למתן צו מעצר עד תום ההליכים, שבלעדיו אין, הוא שיש ראיות לכאורה להוכחת האשמה וטיבן של ראיות אלו הוא כזה שיש סיכוי סביר לכך, שאותן ראיות תוכחנה בסוף ההליך הפלילי ראיות אשר יבססו את אשמת המשיב מעל לכל ספק סביר.

בשלב זה של הדיון נבחן הכוח הפוטנציאלי ההוכחתי של הראיה (ראה בש"פ 8587/95 זאדה

נ. מ"י).

בענינם של המשיבים אין מחלוקת כעולה מתיק החקירה כי הסם נתפס  ברכבו של המשיב 1 בעוד שני המשיבים נמצאים ברכב.

מכאן שלכאורה הסם היה בשליטת המשיבים וברכב בו הם היו מצויים ובו נסעו יחד. עוד עולה מזכרון דברים הקיים בתיק כי בהתאם לדיווח של השוטר קוגן שמצא את הסמים הרי הם נמצאו לאחר שהוציא את המשיב 2 מן הרכב במקום, ליד מושב הנהג במקום בו היו רגליו של המשיב 2. מכאן שהמדובר בשקית של סמים שנמצאה במקום בו בוודאי ניתן לראותה, בשקית בגודל לא מבוטל ומכאן שבשלב זה של ראיות לכאורה מצאתי כי קיימות ראיות כנדרש ולא מצאתי לקבל טענת ב"כ המשיבים כי קיים כרסום בראיות. יצויין כי קיימות אף סתירות מסוימות כפי שציינה ב"כ המבקשת בעדויות המשיבים, דבר התומך בראיות לכאורה.

אציין כי העובדה שהמשיבים הוצאו מן הרכב בשלב המעצר והסם נתפס כשהם מחוץ לרכב, אין בה כדי לכרסם או לפגום בעוצמת הראיות הלכאוריות. כיוון שישנו דו"ח של שוטר- השוטר קוגן, אשר מצא את הסם ברכב ובודאי שדי בכך כדי לבסס ראיות לכאוריות כנדרש.

בשים לב לכל האמור לעיל הרי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיבים.

אמנם בנסיבות העניין קמה לכאורה עילת מעצר נגד המשיב ואולם על פי הקבוע בסעיף 21 (ב) לחוק עדיין מוטלת על ביהמ"ש החובה לשקול אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה ותנאי ערובה שפגיעתם בחרותו של המשיב פחותה.

לעניין חלופת המעצר יש לבחון את טיבן של העבירות ומהותן לנוכח התנהגות המשיב ועברו.

בפני ביהמ"ש הוצגו חלופות מעצר ביחס לשני המשיבים - ביחס למשיב 1, הוצג כחלופת מעצר גיסו של המשיב, וכן אחיו, אשר שניהם ככל הנראה נעדרי עבר פלילי.

ביחס למשיב 2, הוצעה חלופת מעצר בבית אביו, בליוויו של ערב נוסף, מר נאסר אבו עג'ג'ר.