החלטה בתיק בש 6082/06

1.         לפני בקשה לעיון חוזר וכן להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

2.         תחילתם של ההליכים בכתב אישום שהוגש כנגד המשיב במסגרת ת.פ. 1011/06, ביחד עם בקשה למעצר עד תום ההליכים.

            בבקשה המקורית למעצרו של המשיב עד תום ההליכים, התקיים דיון וב"כ הצדדים הגיעו להסכמה, לפיה המשיב ישוחרר בערבות עצמית, ערבות צד ג' והפקדה במזומן בסך של 2,000 ש"ח, בתוך 48 שעות מעת שחרורו, כאשר ההפקדה לא מהווה תנאי לשחרור.

            ביהמ"ש אישר את הסכמת הצדדים, ונתן לה תוקף של החלטה.

3.         המשיב לא שילם את הסכום שנקבע, וביום 05.01.06 פנה בבקשה לביהמ"ש להארכת המועד לביצוע התשלום.

            בהחלטתי מיום 06.01.06 הארכתי את המועד להפקדת הסך של 2,000 ש"ח ב - 7 ימים נוספים.

4.         למעשה עד למועד מתן החלטה זו - לא שילם המשיב את הסך של 2,000 ש"ח כפי שהוטל עליו.

5.         בבקשה לעיון חוזר נטען כי ביחד עם הבקשה הוגש לביהמ"ש כתב אישום נוסף המייחס למשיב עבירות נוספות בנוגע לסמים, ונהיגה ללא רשיון ונהיגה בפסילה, כאשר העבירות בוצעו לאחר שחרורו ממעצר.

            עוד נטען, כי למשיב עבר פלילי מכביד בעבירות סמים ורכוש, וכן שני מאסרים מותנים חבי הפעלה.

            בנסיבות העניין ולנוכח ריבוי העבירות - עותרת המבקשת לעיין מחדש בהחלטת ביהמ"ש ולהורות מחדש על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, וכן להורות על חילוט סכום הפקדון שהיה על המשיב להפקיד.

6.         בכתב האישום החדש, שהוגש במסגרת ת.פ. 3394/06, מיוחסות למשיב עבירות של החזקת סם לצריכה עצמית (5 עבירות), נהיגה ללא רשיון נהיגה ונהיגה בפסילה.

7.         ב"כ המשיב טוען כי אין הצדקה לערוך עיון חוזר בהחלטה וכן טוען כי המבקשת לא הגישה בקשה למעצר עד תום ההליכים בגין כתב האישום החדש (ת.פ. 3394/06), אלא רק בקשה לעיון חוזר (הנוגעת לת.פ. 1011/06).

            המשיב איננו חולק על כך שלא הפקיד את הסך של 2,000 ש"ח בהתאם להחלטת ביהמ"ש, ואף טען במהלך הדיון:-

"אני מצטער ומבקש סליחה. אני יכול להפקיד את הכסף בתוך 48 שעות".

עוד טוען ב"כ המשיב כי בכך שהמשיב צורך סמים הוא לעצמו "להנאתו הפרטית" - אין כדי להוות שינוי נסיבות.

8.         אין מחלוקת שהמשיב הפר את תנאי השחרור, בכך שלא הפקיד את הסך של 2,000 ש"ח כפי שנצטווה לעשות בהסכמת הצדדים מיום 02.01.06, וגם לא עמד בהארכת המועד שניתנה לו (החלטה מיום 06.01.06).

            עניין זה - כשלעצמו - יש בו כדי להוות עילת מעצר, וראה הדברים שנאמרו בבש"פ 2931/96, מפי כב' השופטת ביניש, ואסם קאסם נ. מדינת ישראל, תק-על 96 (1) 63, אשר התייחסה להפרת תנאי מעצר בית, בציינה כי:-

"הפרה של תנאי מעצר בית יש בה להוות עילה למעצר של ממש... עם זאת, לא כל הפרה מחייבת אוטומטית ביטול השחרור בערובה, וההחלטה מסורה לשיקול דעת בית המשפט, אשר יבחן את נסיבות העבירה, נסיבותיו של העבריין וטיבה של ההפרה" - והדברים יפים אף לענייננו, בשינויים המתחייבים - דהיינו גם לעניין הפרה של הפקדה כספית.

            אין מחלוקת בין הצדדים כי כתב האישום המקורי, שהוגש כנגד המבקש, בת.פ. 1011/06 מקים עילת מעצר כנגד המשיב, בהתחשב בכך שמיוחסת למשיב החזקת סם שלא לצריכה עצמית; ואולם - באותו שלב לא ביקשה המבקשת להורות על מעצרו של המשיב, והסתפקה בשחרור בערובה,  ובהפקדה של  ערבות עצמית, ערבות צד ג' והפקדה במזומן.