החלטה בתיק בש 6080/08

בפני בקשה להחזקת המשיב במעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, על פי הקבוע בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה - מעצרים] תשנ"ו - 1996 [להלן: "החוק"].

כנגד המשיב, שהינו נהג מונית במקצועו, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקה ושימוש בסמים מסוכנים, בכך שביום 18.06.08 בסמוך לשעה 21:30 בצומת חוות ראם, החזיק בתוך המונית המשמשת אותו, סם מסוכן מסוג חשיש, המחולק ל - 243 יחידות, במשקל נטו של           כ - 22.5 ק"ג.

הסם נמצא בשני מקומות ברכב, כאשר כמות קטנה, של כ- 60 גרם נתפסה בתוך הרכב, מתחת לשטיח, והיתרה - בתא המטען. יצויין כבר עתה, כי המשיב מודה שהסם שנתפס בתוך הרכב, מתחת לשטיח, נקנה על ידו לצורך שימוש עצמי, והמחלוקת מתמקדת אך ורק בעניין הסמים שנתפסו בתא המטען, בכמות גדולה ורבה מאוד.

בנוגע לסם שנמצא בתא המטען, הרי שדי בהמצאותם של הסמים ברכב, כדי להקים, מכח ההלכה הפסוקה, ומכח השכל הישר ונסיון החיים את החזקה המכילה ידיעה קונסטרוקטיבית של המשיב, ובשלב זה - מועבר הנטל למשיב, להראות ספק סביר כי לא ידע על המצאות הסמים ברכבו. "ספק סביר משמע ספק שאינו הזוי ועל פניו אינו נראה בהמצאה ללא יסוד" (ראה בש"פ 679/05, זיאדן אבו סולב נ. מדינת ישראל, פסק דינו של כב' השופט רובינשטיין, מיום 25.01.05).

בנסיבות העניין, ולאור החזקה הקונסטרוקטיבית, הודה המשיב בקיומן של ראיות לכאורה, ולשיטתו - קיים כרסום משמעותי בראיות, אשר מצדיק שחרור בחלופת מעצר.

הכרסום שנטען על ידי המשיב נובע, לשיטתו של המשיב, בכך שהמשיב לא ידע על קיומם של הסמים ברכב, בשל "תרגיל עוקץ" שנעשה לו על ידי אחרים. 

לעניין עילת המעצר, הרי שאין מחלוקת שמתקיימת עילת מעצר של מסוכנות, שהרי לאור כמות הסם קמה החזקה הסטטוטורית בדבר מסוכנותו של המשיב.

השאלה העיקרית שבמחלוקת, בשלב זה, קשורה לעוצמת הראיות הקיימות בתיק החקירה, שמהן ניתן ללמוד על כך שהמשיב ידע או לא ידע על קיומם של הסמים ברכבו וכן האם המשיב הצליח להעלות " ספק סביר, משמע ספק שאינו הזוי ועל פניו אינו נראה בהמצאה ללא יסוד" (ראה בש"פ 679/05 הנ"ל).

לאחר שעיינתי בתיק החקירה, ושמעתי טענות הצדדים, נחה דעתי כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב, ומצאתי שקיימים קשיים, שהמשיב לא נתן הסבר הגיוני לגביהם, ונראה כי בשלב זה  מתקשה, במידת מה, להצביע על ספק סביר, לפיה לא ידע על כך שהסמים מצויים ברכב.

הקשיים מבחינתו של המשיב נובעים, בין היתר, מהעניינים שלהלן:-

א.         המשיב מתגורר באיזור מרכז הארץ, בעיר תל אביב, ומשמש כנהג מונית. מתוקף עבודתו, קיבל הזמנת נסיעה, שמטרתה לקחת משהו מהעיר באר שבע. המשיב נסע מתל אביב לבאר שבע, ללא נוסעים. דבר זה כשלעצמו מעלה חשד שכן סביר יותר להזמין את הנסיעה מנהג מונית שנמצא בבאר שבע. בנוסף המשיב לא קיבל פרטים מדוייקים, לאן עליו להגיע ומה המטרה המדוייקת של הנסיעה.

ב.         מדו"ח פעולה שנרשם על ידי השוטר ישראל אלטיט, עולה כי המשיב אמר לו שהוא קיבל עבור ההובלה סך של 5,000 ש"ח, שכר נסיעה גבוה מהשכר המקובל, דבר שיכול אולי לסתור את טענת המשיב כי לא ידע שמדובר בהובלת סמים, וראה הדברים מתוך דו"ח הפעולה שנרשם ע"י השוטר אלטיט "ואז שאלתי אותו אם הוא בחובות ובלאגן כמה אתה מקבל על כל הובלה כזו ויאיר ענה, אני מקבל על כל דבר כזה 5,000 ש"ח" מנגד - המשיב טוען בחקירתו כי קיבל בגין הנסיעה סך של 700 ש"ח במזומן וכי תשלום זה שולם לו עוד בהיותו בתל אביב.

ג.          המשיב שמר על זכות השתיקה במהלך חקירתו במשטרה, באופן חלקי.

ד.         בחקירתו השנייה, המשיב טען והוסיף דברים שלא ציין בחקירתו הראשונית, הן לגבי ענין התשלום בגין הנסיעה, והן הודה בכך שהוא רכש את הסמים שנתפסו מתחת לשטיח.

ה.         המשיב ציין בחקירתו כי עלה אצלו פחד במהלך התקשורת עם מזמיני הנסיעה, וכאמור פחד זה - סותר את הטענה שלא ידע דבר.

למרות האמור לעיל, יש לציין כי ייתכן ויש ממש בגירסתו של המשיב, לפיה הסמים הוכנסו לתא המטען, כשהמשיב יושב בתוך הרכב. תמיכה לכך, נמצאה בעובדה שהמבקשת ערכה בדיקה בנושא טביעות אצבע, ונמצא שלא היו טביעות אצבע של המשיב על גבי השקית שעטפה את הסמים בתא המטען. 

בנוסף, אינני יכול להתעלם מטענת ב"כ המשיב, בנוגע למחדל חקירתי, בכך שהמבקשת נמנעה מלבדוק את פלט השיחות הנכנסות למכשיר הפלאפון של המשיב, מתוך מטרה לאתר את מזמיני הנסיעה, ויש לקחת בחשבון שאם המבקשת היתה פועלת לעשות כן, אולי גרסתו של המשיב היתה מתחזקת.

מכל האמור לעיל, יש לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה וקיימת עילת מעצר, וכן יש לקבוע שקיימים קשיים, שהמשיב לא נתן לגביהם הסבר הגיוני, וייתכן שהמשיב מתקשה, לעת עתה, להצביע על הספק הסביר, לפיה לא ידע על כך שהסמים מצויים ברכבו.