החלטה בתיק בש 6028/08

1.         לפני  בקשה למעצר עד תום ההליכים שהוגשה נגד המשיב  לפי סעיף 21 ל חוק סדר הדין הפלילי( סמכויות אכיפה -מעצרים ),התשנ"ו -1996 .( הלן:" החוק").

2.         נגד המשיב הוגש כתב האישום המייחס לו עבירה של החזקת נשק שלא כדין  לפי סעיף 144(א) רישא לחוק העונשין התשל"ז 1977( להלן: " חוק העונשין") ועבירה של החזקת אביזרים ותחמושת לנשק שלא כדין לפי סעיף 144(א) סיפא לחוק העונשין.הוראת סעיף 144(א)  שכותרתה עבירות בנשק קובע כדלהלן:" הרוכש או המחזיק נשק בלא רשות על פי דין להחזקתו דינו - מאסר שבע שנים. אולם אם היה הנשק חלק, אבזר או תחמושת כאמור בסעיף קטן (ג)(1) או (2), דינו  מאסר שלוש שנים".

3.         לפי עובדות כתב האישום , ביום 16.6.08  בסמוך לשעה 07:00 בשכונה 31 בית 40 ברהט החזיק הנאשם באקדח מסוג ברטה בקוטר של  9 מ"מ ,הטעון במחסנית שהכילה 14 כדורים בקוטר 9  מ"מ בלא רשות על פי  דין להחזקתם.האקדח נתפס בין מזרונים בעקבות חיפוש שנערך  בבית אימו של המשיב.

4.         עם הגשת כתב האישום הוגשה כנגד המשיב גם בקשה למעצרו עד תום ההליכים נגדו. עילת המעצר המפורטת בבקשה היא מסוכנות. הבקשה כוללת גם הפניה לסעיף21(א)(1)(א) שעניינו שיבוש אך לא נשמע בפני כל טיעון בעניין עילת שיבוש ומסתבר שנפלה טעות סופר כי הכוונה הייתה להפנות לסעיף   21(א)(1)(ב) לחוק .

הטענות:

5.         במהלך הדיון נתגלעה בין הצדדים מחלוקת לעניין קיומן של ראיות לכאורה.

6.         נציג המבקשת טען לקיום ראיות לכאורה  לכך שהמשיב החזיק בנשק אף אם לא עשה בו שימוש. הוא הפנה בעיקר לראיות הבאות:   א. בחיפוש בבית אימו של המשיב, נמצא אקדח מסוג ברטה חבוי בין מזרונים. ב. למשיב גישה לבית אימו. ג. קיימים הבדלי גרסאות בנוגע למועד שבו היה המשיב בית האם. ד. קיימות לגרסתו, מספר הודאות שהנשק שייך למשיב. הוא ביקש להסיק הודאה מתמליל ע.ק. 308/08 מיום 16.6.08 (להלן: " התמליל"). (ראה עמודים  3 ו-4 לפרוטוקול הדיון). הוא ביקש להסיק הודאה מהודעת המשיב בחקירתו לאחר הקלטת השיחה, מזיכרונות דברים שרשמו שוטרים שי אבוקסיס, ואיאד חג'יראת. נציג המבקשת ציין כי מדובר באקדח שנגנב בשנת 2003 שעימו של המשיב טענה שהיה שייך לאביו. אקדים ואציין שהאב נפטר לפי חומר החקירה ביום 11.3.2007.

7.         ב"כ המשיב טען שלא קיימות ראיות לכאורה שעוצמתן מספקת לצורך מעצר.לדבריו,  חל בראיות כרסום, המצדיק שחרור ללא תנאי ולחלופין שחרור לחלופת מעצר.ב"כ המשיב התייחס לנקודות העיקריות הבאות: א. אין ליחס למשיב עבירה של החזקת נשק שלא כדין כי הנשק  נתפס שלא בהחזקת. כלומר לא בכליו, בביתו, או במקום השיך לו.   ב. בבדיקת מז"פ לא נמצאו על הנשק שנתפס טביעות אצבעותיו של המשיב ג. עדותו של המשיב נתמכת בעדות אימו שהצהירה שהנשק שייך לאביו שהחזיקו עד שנפטר, שלא  ספרה עליו למשיב לפני החיפוש( ע' 2 לפרוטוקול). ד. לטענתו השתמשה המשטרה בשיטות חקירה פסולות שכללו בין היתר לחץ נפשי מחמת הודעה שאימו תיאסר לשנים, והצגת עובדה כוזבת בדבר קיום טביעות אצבע. ה.          אין שחר לניסיון להסיק מהתמליל הודאה, אלא תשובות לשאלות תיאורטיות בלבד. ו. בוצעו מחדלים בחקירת המשטרה והמשיב ואימו מסרו הודעותיהם לפני שהספיקו להיפגש (עמוד 5 לפרוטוקול) ז. אף מזיכרונות הדברים של השוטרים אין להסיק הודאה . זיכרונות הדברים לא נרשמו תחת אזהרה, ואין היגיון בכך שהמשיב יודה בהם למרות שלא הודה בשלוש הודעותיו הקודמות.

8.         נוסיף שב"כ המשיב ציין שהמשיב מחזיק ברובה ברישיון מזה 12 שנה. (עמ' 1 לפרוטוקול).

            דיון והחלטה:

9.         מעצר עד תום הליכים מותנה בקיום ראיות לכאורה, עילת מעצר ובהעדר חלופת מעצר. נבחן להלן את התקיימותם.

ראיות לכאורה:

10.        הצדדים חלוקים,  באשר לקיומן של ראיות לכאורה.

11.        אקדים ואומר כי משבחנתי את התשתית הראייתית מצאתי שאכן יש בה חולשה רבה שאינה מצדיקה את מעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו  ואתייחס לדברים להלן, כמובן במבט כולל על כל חומר החקירה הכולל ראיות שנטען שתומכות במבקשת מחד גיסא וראיות שנטען שתומכות בהגנה, מאידך גיסא וזאת בשים לב להלכת זאדה בש"פ 95/ 8087 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל    פד נ (2) 133, 148 (15.4.1996).

סקירת  התשתית הראייתית:

12.        אין מחלוקת כי בחיפוש שנערך בבית המשיב לא נמצא אקדח. אולם, אקדח נמצא בבית אמו, בחיפוש שנערך בנוכחותו מתחת מזרון. אימו גורסת שהאקדח שייך לאביו המנוח, ואמרה זאת בנוכחותו. המשיב כפר בזיקה לאקדח מיד לכשנמצא. החיפוש בבית המשיב נערך בשעה 06:45. בשעה 07:00 זאת כמתואר בדו"ח המתייחס לחיפוש וראה גם בסעיף 5 לדו"ח על ביצוע המעצר.

13.        אקדח בבית אימו של המשיב שלמשיב מטבע דברים גישה אליו לא מצמיח חזקה שלפיה זהו אקדח שלו ובשליטתו. לדודו שנחקר כחשוד וגם לאחרים יש גישה לבית האם.

14.        בבדיקת המעבדה לזיהוי פלילי  לא נמצאו על האקדח טביעות אצבע של המשיב. לא ראיתי בחומר הראיות אינדיקציה לעניין קיום טביעות אצבעותיו  של האב.

15.        אף לא נמצאה ראיה אובייקטיבית אחרת כלשהיא הקושרת את הנאשם להחזקה באקדח ולאקדח מכאן ניסיון המבקשת ללמוד הודאה  מדבריו.

16.        בחקירותיו של המשיב הוא כפר במיוחס לו. גרסתו הייתה שהאקדח אינו שלו, מעולם לא  נגע בו, וכי שמע לראשונה על קיומו מאימו וכי אין לקשרו לסכסוך כלשהוא מול משפחה אחרת או בקרב משפחתו שלו.