החלטה בתיק בש 6/07

בית הדין הארצי לעבודה

1.         עבודי ג. הסעות והספקת כוח אדם

2.         גבארה ע. אלחכים                                                                 המבקשים

מדינת ישראל - משרד העובדה והרווחה                                        המשיבה

בפני: השופט יגאל פליטמן, השופט שמואל צור, השופטת לאה גליקסמן

ה ח ל ט ה

השופט שמואל צור

1.         המבקש מס' 2 (להלן - המבקש) הוא מנהל של המבקשת מס' 1, חברה המספקת כוח אדם (להלן - החברה). החברה סיפקה, בזמנים הרלוונטיים, עובדים זרים לחברה בע"מ בשם שחק אשר עסקה במתן שירותי ניקיון בקבלנות למספר מלונות בים המלח (להלן - חברת שחק). מר רמי ברקת (להלן- מר ברקת) הינו בעל מניות ומנכ"ל של חברת שחק.

2.         בית הדין האזורי בבאר-שבע (השופט אילן סופר; פ 1017/01) הרשיע את חברת שחק, מר ברקת, החברה והמבקש בעבירות לפי חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחות תנאים הוגנים), תשנ"א- 1991 ובהתאם לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו - 1996. בית הדין האזורי הטיל על כל אחת מן החברות קנס כספי בסכום של 3,000,000 ש"ח בעשרים תשלומים חודשיים שווים. כמו כן, על כל אחד מן המנהלים הוטל קנס כספי בסכום של 300,000 ש"ח, בעשרים תשלומים חודשיים שווים, כל אחד החל מיום 15.3.07. בנוסף חייב בית הדין האזורי את המבקש ואת מר ברקת לחתום על התחייבות כספית להימנע מביצוע עבירות נושא כתב האישום במהלך 3 השנים הבאות.

3.         ביום 18.3.07 הגישו החברה והמבקש לבית דין זה ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין (ע"פ 15/07) ובמקביל הגישו לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצועו. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 8.3.07 ומכאן הבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין שהוגשה לנו.

4.         המבקשים טוענים כי טובים סיכוייהם לזכות בערעור שהגישו על פסק הדין. לטענתם, קיים סיכוי טוב כי בית הדין יורה על זיכוים מהעבירות המיוחסות להם ולחילופין על הפחתת הקנס שהינו אסטרונומי וחסר כל פרופורציה. עוד טוענים המבקשים כי דחיית הבקשה תביא לפגיעה קשה בהם ולחיסולם בהיבט הכלכלי והעסקי. מוסיפים המבקשים וטוענים כי במעמד מתן גזר הדין הם התייצבו באיחור, עת בית הדין האזורי, נעתר לבקשת חברת שחק ומר ברקת לפרוס את הקנס שהוטל עליהם ל - 50 תשלומים חודשיים, החל מ- 15.3.07.באותה עת ביקשו אף המבקשים מבית הדין לפרוס את הקנס  ל- 100 תשלומים חודשיים החל מ- 15.4.07. אולם, מאחר והמבקשים הגיעו באיחור הם התבקשו להגיש בקשה בהתאם. בדיון שהתקיים ביום 8.3.07 דחה בית הדין האזורי את בקשת המבקשים. לטענתם, נגרם להם עיוות דין, לא רק לגבי הרשעתם מלכתחילה אלא גם בהטלת הקנס.

5.         המדינה מתנגדת לבקשה לעיכוב ביצוע וטוענת כי לא הובאה כל תשתית ראיתית המלמדת כי חיובם של החברה והמבקש בתשלום הקנס יגרום להם נזק בלתי הפיך וכי ביצוע גזר הדין עלול להביא לחדלות פירעון. לטענתה, הסיכויים לקבלת הערעור נמוכים ולא הוכח כי יגרם נזק של ממש שאינו ניתן לתיקון. בנסיבות אלו, כך טוענת המדינה, אין מקום לסטות מן הכלל אותו קבעה ההלכה הפסוקה לפיו אין לעכב ביצועו של קנס.

6.         הכלל הוא, כי אין מקום לעכב תשלומו של קנס שנגזר על נאשם, שכן "בניגוד לעונש מאסר, שריצויו אינו הפיך, קנס ששולם ניתן להשיב, אם יוחלט על ביטולו המלא או החלקי" (ע"פ 1467/01 ג'אזי ווזווז נ' מדינת ישראל, תק-על 2001  (2), 885;  רע"פ 2802/03 אלי סדון ואח' נ' מדינת ישראל, תק-על 2003

(4); בש"פ 8574/96, ע"פ 8573/96 מרקדו נ' מדינת ישראל, תק-על 96(4), 61; רע"פ 2802/03 סדון ואח' נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(4), 623). כדי לזכות בעיכוב ביצוע של פסק דין כספי, מוטל על המבקש להראות שאם יזכה בערעור לא יוכל לגבות בחזרה מן התובע את כספו (ב"ש 978/84 שיכון עובדים בע"מ - דבורה ושמעון מלובנציק, פ"ד לח(4) 572). יתרה מזאת, כבר נקבע, כי חשש זה אינומתקיים כאשר מדובר בחיוב כספי לטובת המדינה, שחזקה עליה כי תשיב למבקש את כספו אם יזכה בערעורו" (ע"א 6197/00 עו"ד אביגדור פלדמן נ' שופט בית המשפט המחוזי נצרת (לא פורסם); בש"א 8240/96 איתן חנני נ' פקיד שומה חיפה, פ"ד נ(5) 403, 405).

7.         לאחר שבחנו את טענות הצדדים ואת נסיבות המקרה, הננו מחליטים שלא לעכב את ביצוע תשלום הקנס שהושת על המבקשים. המבקשים הורשעו בהעסקת 29 עובדים זרים והקנס שהושת עליהם נפרש על פני תקופה ממושכת (20 תשלומים). זאת, בהתחשב במצבה הכלכלי הקשה של החברה אשר מעסיקה 60 עובדים, עובדה אשר לא נעלמה מעיני בית הדין. טענת המבקשים כי  תשלום הקנס אשר הוטל עליהם יגרום לחיסולם אינה מהווה הצדקה לאי תשלום קנס המוטל על פי דין ומכל מקום, טענה זו נטענה בעלמא, בלא כל פירוט או ראשית ראיה לדבר. בנסיבות אלה, לא מצאנו מקום לחרוג מן הכלל ולעכב את ביצוע גזר הדין.

8.         סוף דבר - הבקשה נדחית, ללא צו להוצאות.