החלטה בתיק בש 5973/08

בפני בקשה להחזקת המשיב במעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, על פי הקבוע בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה - מעצרים] תשנ"ו - 1996  [להלן: "החוק"].

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של סחר בסם מסוכן.

בכתב האישום נטען כי ביום 16.06.08, סחר הנאשם בסם מסוכן, בכך שמכר לאורן מזקופגר (יכונה להלן: " אורן") סם מסוכן מסוג חשיש במשקל נטו של 48.5 גרם, תמורת סכום כסף שאינו ידוע למאשימה.

במהלך הדיון בבקשה, שהתקיימה במעמד הצדדים ובאי כוחם, הובא לידיעתי תיק החקירה ועל פיו טען ב"כ המבקשת כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת למשיב בכתב האישום.

ב"כ המבקשת טען כי לנוכח העבירה בכתב האישום קמה כנגד המשיב עילת מעצר בשל קיומה של חזקת מסוכנות,  ולפיכך ביקש להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

מנגד טען ב"כ המשיב לקיומו של כרסום ממשי בראיות, אשר לשיטתו יש בו כדי להביא לשחרורו של המשיב בחלופת מעצר.

אין חולק כי תנאי מהותי למתן צו מעצר עד תום ההליכים, שבלעדיו אין, הוא שיש ראיות לכאורה להוכחת האשמה וטיבן של ראיות אלו הוא כזה שיש סיכוי סביר לכך, שאותן ראיות תהפוכנה בסוף ההליך הפלילי לראיות רגילות אשר יבססו את אשמת המשיב מעל לכל ספק סביר.

בשלב זה של הדיון נבחן הכוח הפוטנציאלי ההוכחתי של הראיה (ראה בש"פ 8587/95 זאדה נ. מ"י).

לאחר שבחנתי את תיק החקירה לעומקו, הגעתי למסקנה כי יש צדק בטענת ב"כ המשיב, ונראה כי אכן קיים כרסום בחומר הראיות [אינני קובע שמדובר בכרסום ממשי].

מתיק החקירה עולה כי במהלך סיור שגרתי ברכב, בו נכחו שלושה שוטרים (סמדג'ה, אזולאי ועמיחן), צפו השוטרים בדמויות, שלאחר מכן הוברר כי מדובר במשיב, באורן ובאחר בשם שלומי דרעי.

אורן (קונה הסם) מכחיש כל קשר לעיסקת סמים שנעשתה כביכול, בינו לבין המשיב, וטוען "אין לי קשר עם קובי ולא יותר מזה אני לא חבר שלו ולא שום דבר אחר ...".

מדו"ח הפעולה שרשם השוטר עמיחן, עולה כי במהלך סיור זיהה כי "קובי מלכה מעביר משהו שעטוף בנייר לבן לבחור נוסף שנמצא איתם ושמו... אורן  שגם אותו אני מכיר מעבודתי...". מדו"ח הפעולה של השוטר סמדג'ה עולה כי "הבחנתי כי קובי מחזיק דבר מה בידו ומוסר את הדבר מה בידו הימנית לאורן...".

לכאורה, די בדו"חות אלה, אשר נכתבו על ידי שני שוטרים - כדי לבסס קיומן של ראיות לכאורה כנגד המשיב. ואולם מעיון בתיק החקירה, לרבות מעיון חוזר בקריאת דו"חות השוטרים נראה כי אכן קיים כרסום, אשר מתבטא באופן שיפורט להלן.

לאחר שהשוטרים סמדג'ה ועמיחן, צפו כביכול בעיסקת הסמים, טבעי היה שיערך חיפוש על גופו של אורן, מתוך מטרה לתפוס את הסמים, ואולם מדו"ח הפעולה של השוטר אזולאי, נראה כי על אף שהוא היה ביחד עם השוטרים האחרים ברכב, הוא לא היה שותף כלל לחשד שעלה אצל השוטרים האחרים בדבר קיומה של עיסקת סחר בסם מסוכן, והוא נתבקש כביכול לבדוק את אורן (קונה הסם), בדיקה שגרתית וכך כתב בדו"ח הפעולה שנרשם על ידו "השלושה נראו מתעסקים ביניהם במשהו וכאשר התקרבנו אמר לי הבלש אביב סמדג'ה לרדת ולבדוק את אורן...". כאמור גירסתו של השוטר אזולאי לגבי מה שראה - שונה מגירסתם של השוטרים עמיחן וסמדג'ה.

כרסום נוסף ומשמעותי יותר שעולה מחומר הראיות, נובע מהעובדה שהשוטרים ראו את מה שראו, כאשר היו במהלך נסיעה ברכב וממרחק של 100 מ' לערך. עם כל הכבוד, סבורני שבמצב של רכב נוסע, ובמרחק של 100 מ' - קיים קושי משמעותי להבחין בנייר לבן עטוף, שמועבר מיד אחת ליד  שניה.

כרסום נוסף, נובע מהעובדה שאם אכן בוצעה עיסקת סחר בסם, הרי שהמבקשת חדלה בכך שלא שלחה לבדיקת טביעות אצבעות את אותו דבר מה, נייר עטוף בלבן, על מנת לבסס קיומן של טביעות אצבע של המשיב.

מעבר לכל אלה, הרי שקיים גם כרסום שעולה מניסוח של כתב האישום, בו צויין כי עיסקת הסמים נעשתה " תמורת סכום כסף שאינו ידוע למאשימה" - לא ברור אם אכן נראתה עיסקת סחר בסם  - מדוע לא נתפס הכסף שהועבר תמורת הסם על גופו של המשיב, ואם כן - מהו הסכום המיוחס לצורך ביצוע העיסקה, ומדוע התעלמה המבקשת מהסכום שנתפס על גופו של המשיב בסך של 575.5 ש"ח. התעלמות זו מהווה קושי לכאורי ומחזקת את גירסת המשיב לפיה הסכום נתקבל אצלו כקיצבת אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי. בעניין זה, אומר כי מעיון בדו"חות הפעולה שערכו שלושת השוטרים, אין כל התייחסות לכסף שנתפס על גבי המשיב, ורק ממזכרים שנכתבו לאחר מכן - באה ההתייחסות לעניין זה.

כמו כן, לא ניתן להתעלם מכך שקונה הסם (אורן) שוחרר בהסכמה בביהמ"ש, ומנגד - כנגד המעורב הנוסף, שלומי דרעי, לא הוגש כתב אישום כלל, והוא שוחרר בתחנת המשטרה לאחר שנגבתה ממנו הודעה, ואילו המבקשת בחרה להגיש את כתב האישום כאן - רק כנגד המשיב בלבד.