החלטה בתיק בש 5897/07

זוהי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, על רקע כתב האישום המייחס לו לכאורה, ביצוע עבירות של תקיפת בת זוג, איומים ותקיפת קטין, בניגוד לסעיף 382 (ב) (1) (2) (ג), 380, 379, 192 לחוק העונשין תשל"ז - 1977.

מכתב האישום עולה כי המשיב ות.א. (להלן: "המתלוננת"), נשואים מזה כארבע שנים ולהם ילד משותף כבן שנה ומתגוררים בבית מספר 47/11 ברהט.

מיוחס למשיב כי במהלך תקופת הנישואין עם המתלוננת, תקף את המתלוננת פעמים רבות, בכך שהכה אותה בידיו ולחץ על צווארה בידו וכן איים עליה שיפגע בה בכך שאמר לה שיהרוג אותה.

עוד מיוחס למשיב כי בתאריך 18/05/05 בביתו, תקף את המתלוננת בכך שהכה אותה בידיו וגרם לה חבלות בבטנה, בחזה ובראשה.

עוד מיוחס למשיב כי בתאריך 23/06/05, בביתו, תקף את המתלוננת, בכך שהכה אותה בראשה ודחף את ראשה לרצפה. כתוצאה ממעשיו, נגרמו למתלוננת נפיחות בשפתיים ובעין ואף נזקקה לטיפול רפואי.

עוד מיוחס למשיב כי בתאריך 04/07/07, סמוך לשעה 09:00, בביתם. המתלוננת פנתה למשיב במקלחת, בשעה שהניקה את בנם הקטין, וביקשה ממנו שילך לסניף הדואר עימה, ויחתום על הפרדת חשבונות. המשיב סרב לבקשתה ובתגובה קילל את המתלוננת ותקף אותה בכך שהכה אותה בפניה באגרוף, המתלוננת נהדפה לעבר הקיר, כשזב דם מאפה והמתלוננת ניגבה את אפה במגבת. המתלוננת הספיקה להניח את בנם מידיה. המשיב הבחין בדם והמשיך לתקוף את המתלוננת ולהכותה בסלון הבית, בכך שסטר לה בפניה, לחץ על צווארה בידו, הפיל אותה על הרצפה, משך בשערה ודחף את ראשה לרצפה, בעט במתלוננת ברגליו והכה אותה במגב.

עוד מיוחס למשיב כי במהלך מעשיו הנ"ל, גם תקף את הקטין, בכך שסטר לו על פניו.

כתוצאה ממעשיו של המשיב, נגרמו למתלוננת חבלות באפה ובאזור הרקה.

ב"כ המבקשת חזר על הבקשה ונימוקיה וטען כי התשתית הראייתית, להוכחת העבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום, נשענת בעיקר על הודעות המתלוננת וכן תיעוד רפואי לחבלות שנגרמו לה. בנוסף, הפנה לעדות אביה של המתלוננת, שבפניו מסרה במספר הזדמנויות המתלוננת, כי המשיב נוהג להכותה.

באשר לעילת המעצר, טען ב"כ המבקשת כי כנגד המשיב קמה עילת מעצר, מכוח 21 (א) (1) (ב) לחוק המעצרים, שכן המשיב מסכן את בטחון הציבור, בכך שהוא תוקף את רעייתו, בהזדמנויות רבות ואף את בנו הקטין. עוד שכן המשיב ביצע מעשי אלימות כלפי בני משפחתו. בנוסף טען ב"כ המבקשת, כי קיים יסוד סביר לחשש כי באם ישוחרר המשיב, ינסה לשבש הליכי משפט ולהתחמק מן הדין, לאור העובדה שהמתלוננת נמנעה מלהתלונן כנגד מעשיו, זמן רב ואף נשלחה על ידי משפחתה, חזרה למשיב, כשברחה מפניו, על רקע אלימות בעבר.

לאור האמור לעיל, עותר ב"כ המבקשת, להורות על מעצרו של המשיב, עד תום ההליכים, הואיל ואין בחלופות המעצר שהוצגו, כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב כלפי המתלוננת בפרט ואין בעובדה  שהמתלוננת חזרה לבית הוריה בצפון (כפר טמרה), כדי לאיין את מסוכנותו הואיל וזכותה של המתלוננת לחזור לבית מגוריה ברהט, ללא חשש.

מנגד ב"כ המשיב, טען להעדר קיומן של ראיות לכאורה, הואיל ולטענתו הראיות נסמכות על עדות המתלוננת בלבד ועיון בהודעותיה מעלה סתירות רבות, לאופן ומיקום התרחשות האירועים המתוארים בכתב האישום. לעניין זה הפנה ב"כ המשיב, לדברי המתלוננת, לפיהם כאשר תקף אותה המשיב, הייתה עם הילד שלה במקלחת, בעוד בכתב האישום, בסעיף 6 לעובדות, צויין כי אירוע האלימות התרחש בסלון הבית.

עוד טען הסנגור, כי המתלוננת בהודעתה מסרה שאין לה בעיות רפואיות ובמקום אחר אמרה שהיא מקבלת זריקות לחיזוק ההריון.

עוד טען הסנגור, כי קיים שוני בין חתימת המתלוננת על כתב ויתור הסודיות הרפואית, לבין חתימתה על הודעותיה במשטרה.

עוד טען הסנגור, כי אין לייחס משקל לעדות אביה של המתלוננת, הואיל ומדובר בעדות שמועה.

בהמשך טען הסנגור, כי היה ובית המשפט יקבע כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר, עדיין ניתן להשיג את מטרת המעצר, באמצעות חלופה, בדמות מעצר בית אצל בן דודו, אבו צראר בסאם, המתגורר בישוב שגב שלום ולחילופין, אצל אחיו אבו צראר מוחמד, המתגורר אף הוא בישוב שגב שלום.

עוד טען הסנגור המלומד, כי מדובר במשיב ללא עבר פלילי ויש בחלופות שהוצגו כדי להשיג את מטרת המעצר, הואיל ומדובר בחלופות הנמצאות בישוב שגב שלום, דהיינו מרחק רב ממקום מגוריה של המתלוננת ברהט, מה גם, המתלוננת עזבה את רהט וחזרה להתגורר בבית הוריה בצפון.

ראיות לכאורה :

עיינתי בחומר החקירה שהונח בפני והגעתי למסקנה כי המבקשת הניחה תשתית ראייתית לכאורית כנדרש, להוכחת העבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום.