החלטה בתיק בש 5870/06

      מבוא

1. כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של מעשה מגונה תוך שימוש בכוח, עבירה לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין תשל"ז-1977, ניסיון למעשה מגונה בכוח, שתי עבירות של כליאת שווא עבירות לפי סעיף 377 רישא לחוק הנ"ל ועבירה של תקיפה עבירה לפי סעיף 379 לחוק  הנ"ל.

2. על פי עובדות כתב האישום מיוחסים למשיב בשני אישומים שונים שני מקרים דומים. לטענת המאשימה בשני תאריכים שונים- 23.11.06 ו-5.12.06 אסף המשיב לרכבו בטרמפיאדה ליד אוניברסיטת חיפה את כל אחת מהמתלוננות, (שני המקרים שונים ואינם קשורים זה בזה). בשני המקרים כלא לכאורה השיב את המתלוננות ברכבו ומנע מהן לרדת תוך עשיית מעשה מגונה באחת ותקיפה וניסיון למעשה מגונה בשנייה.

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים ע"פ סעיף 21(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-1996. המבקשת טוענת כי דפוס התנהגותו של המשיב, מארב לנשים ליד הטרמפיאדה, הצעת טרמפ, כליאתן ברכבו וביצוע מעשה מגונה מצביעים על מסוכנותו וביחד עם עברו הפלילי מצדיקים לטענתה מעצרו של המשיב עד תום ההליכים כנגדו.

       קיום ראיות לכאורה

4. עיקר המחלוקת בין הצדדים הוא בשאלת קיום ראיות לכאורה בתיק זה. סניגורו של המשיב טען באריכות ו"הפך כל אבן" על מנת להצביע על סתירות בין  גרסאות העדים, על פגמים בעימות שנערך בין המשיב לבין המתלוננת ולמעשה קו בולט בטיעונו הינו קנוניה לפיה השוטרים והמתלוננים חברו יחדיו להפליל את המשיב, עד כדי פברוק ראיות ומסירת עדויות שתוכנן הושתל לכאורה על ידי השוטרים או על ידי מי מהמתלוננות. אקדים ואבהיר כי הייתי מצפה כי לקו הגנה מסוג זה יהיה בסיס הגיוני או מניע סביר, מדוע ירצו השוטרים  להפליל דווקא את המשיב בפניי והסבר כזה לא הוצג בפניי.

5. מן הראוי להזכיר את הלכת בית המשפט העליון כפי שנקבעה למשל ע"י כב' הש' רובינשטיין בבש"פ 6432/06 נרסס קגרמניין נ' מדינת ישראל תק-על 2006(3), 3112 בעמ' 3114 "לגוף הדברים בשלב זה, ככלל, אין בית המשפט בוחן את סוגיית המהימנות ואיננו יכול להעריך את המשקל שיינתן לגרסת העדה (בש"פ 2182/95 מדינת ישראל נ' עבד בן תיסיר מהאג'נה, פ"ד מט(2) 227; בש"פ 794/06 עבאס עוואודה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)) התמיהות שהעלה העורר ביחס להודעתה של אינה, מקום בירורן הוא בהליך העיקרי ואינן מאיינות את הראיות לכאורה; המכלול מצביע על פוטנציאל של ראיות כאלה. כידוע בעניין זה יש לבחון "תמונה כוללת באשר לפוטנציאל הראייתי הטמון בחומר החקירה, כלומר, אם קיים סיכוי סביר שמחומר חקירה זה תצמחנה בסוף המשפט ראיות אשר תבססנה את אשמת הנאשם" (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 149-148, הנשיא ברק) עוד נאמר כי "אם מכלול הראיות שבתיק החקירה הוא כזה, שההרשעה או הזיכוי הם אך פונקציה של מידת האמון שהשופט בהליך הפלילי העיקרי ייתן להם, כי אז קיים סיכוי סביר להוכחת האשמה" (שם, עמ' 149)",  (זו גישת בית המשפט העליון גם בפסקי דין שניתנו לאחרונה ר' בש"פ 9159/06 מיום 15.11.06  מפי כב' הש' ג'ובראן).

6. עיון בתיק החקירה מראה כי חומר הראיות הקיים בתיק עומד ברמה הלכאורית המספקת כדי להורות על מעצר עד תום ההליכים באשר לשני האישומים. חשוב לראות כי גם לפני עריכת העימות לגבי משקלו טען הסניגור בהרחבה, זוהה המשיב בוודאות ע"י שתי המתלוננות, (מסמך לג' בתיק האחד ומסמך ה' בתיק האחר). המשיב נמלט מפני השוטרים (ר' הודעות מספר 18 ודו"ח השוטרים מיום 5.12.06)- התנהגות המצביעה על מעורבות במעשי עבירה. המשיב בהודעתו (מסמך 13) לא הכחיש בריחה משוטרים אלא טען " אם בן אדם כזה בורח למשטרה זה לא אומר שהוא קשור לדברים כאלו בכלל"!

7. הוא מסר אליבי שהופרך (ר' התפתלותו בנושא זה בהודעתו-הודעה מס' 19 עמ' 1), על ידו נמצאו סימני פגיעה התואמים גרסת המתלוננת כי נשכה אותו באותה יד (ר' הודעת הגב' רוחנא הודעה מס' 7 שורה אחרונה), המשיב בהודעתו מס' 5 טוען כי הסימנים על ידו "זה מהמטבח מהסכין מהפומפה"!.

8. שתי המתלוננות תארו את התוקף תאור הדומה להפליא את המשיב, עד כדי תאור נקודת חן, גבות מחודדות, פצעי בגרות וכד'.  לכך אוסיף כי עדת ראיה הגב' יסמין עדואן רשמה את 5 ספרות הראשונות של מספר הרכב אליו עלתה המתלוננת-ר' הודעה מס' 9- (ובו ישב מי שתקף אותה), מספר התואם את מספר הרכב בו עשה שימוש המשיב וגם בענין זה כל החצים מופנים לכאורה למשיב.  גם ממצאים שנמצאו בשטח או ברכב מחזקים גרסת המתלוננות. ממצאים כגון מדבקה שהיתה על הדלת כגרסת המתלוננת הגב' חלבי וסרט הדבקה שנמצא ברכבו של המשיב, או נעליה של הגב' רוחנא שנשארו בשטח ואותרו לאחר מכן על ידה ביחד עם השוטרים.

9. לסתירות מסוימות בגרסת המתלוננות ניתן לתת הסבר ולחלקן אולי יינתן הסבר בבוא העת, אך כזכור אנו לא נמצאים בשלב המהימנות ודווקא השיטה הדומה בה פעל המשיב, מיקום איסוף המתלוננות, הארוע וההתנהגות בתוך הרכב כלפי המתלוננות בשיטה מאד דומה מחזקים קיום הראיות לכאורה  שהוצגו כנגדו.

10. באשר לעילת המעצר- תאור המעשה הינו תאור של מעשה אלימות -כליאת שווא וביצוע מעשים מגונים (או נסיון לבצע מעשה כזה) -המהווה מעשה אלימות כהגדרתו בסעיף 21(א)(5) לחוק המעצרים ולכן קמה במקרה זה חזקת מסוכנות סטטוטורית. נסיבות המעשה וסוג הקורבנות מצביע על מסוכנות ויש לראות בכך עילת מעצר. אמנם למשיב אין עבר פלילי מהשנים האחרונות, אך לא אוכל להתעלם מהעובדה כי המשיב הורשע ביום 6.12.90 בבצוע מעשה מגונה בקטין ונשפט בגין כך ל-3 חודשי מאסר וכי בנוסף הוא נשפט בעבר ל-45 חודשי מאסר בפועל בגין עבירות אלימות, לאור האמור לעיל קיימת עילת מעצר של המשיב המצדיקה החזקתו במעצר עד לתום ההליכים נגדו.

11. למרות האמור לעיל- כמצוות המחוקק יש לבחון בכל מקרה קיומה של חלופת מעצר ואפנה לפסק דינו של כב' הש' רובינשטיין בבש"פ 6367/06 מתן מימון נ' מדינת ישראל   תק-על 2006(3), 2196 ובו נקבע כי גם אם מתקיימת מסוכנות "עתה יש לבחון האם "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחרותו של הנאשם, פחותה" (סעיף 21(ב)(1) לחוק).

12. המשיב הציג כחלופת מעצר שהייה בבית גיסו בפיקוחו ובפיקוח אחיו. לאחר שמיעת דברי שני המפקחים התרשמתי כי לא ניתן לסמוך עליהם ואין ביכולתם לאיין מסוכנותו של המשיב. אבהיר כי שני המפקחים עשו רושם כי יהיו מוכנים עבור שחרור  המשיב להגיד כל דבר שיתבקש אך מבלי שהם מבינים את כובד המשימה שלקחו עליהם לעשות. הלחץ לסייע למשיב בכל מחיר מפחית מהאמון שניתן לתת באותם מפקחים.

13. בהתחשב במקום מגורי המתלוננות, במקום מגורי בני משפחתו של המשיב "ובלחץ המשפחתי" המופעל על המפקחים המוצעים לא התרשמתי כי ניתן לתת אמון במשיב עד כדי שחרורו ממעצר, חיזוק לכך הנני מוצא בהתנערותו של המשיב בדיון בפניי מהרשעתו בגין מעשה מגונה בעבר ובעיקר לאור הימלטותו מהשוטרים ומסירת גרסת אליבי שהופרך ולכן הנני סבור כי לא ניתן לאיין מסוכנותו של המשיב כלפי נשים תמימות, אלא רק בהשארתו מאחורי סורג ובריח.

14. בטרם סיום אבהיר כי גם הפתרון של איזוק אלקטורני המוצע ע"י הסנגור אינו פתרון הולם במקרה זה ואפנה לפסק דינה של כב' הש' ברלינר שניתן ביום 25.9.06 בבית המשפט העליון בבש"פ 7442/06 בן זזון נ' מדינת ישראל "באשר לטענתו של הסנגור לענין האפשרות להורות על איזוק אלקטרוני - כיוון שטענה זו שבה ונטענת כל אימת שעומדת על הפרק שאלת שיחרורו בערובה של מי שמעצרו מתבקש, אני רואה להעיר כדלקמן: איזוק אלקטרוני איננו אמצעי קסם ואין בו בפני עצמו כדי לאיין מסוכנות. כל שחרור בערובה, גם כאשר בין יתר התנאים מורה בית המשפט על איזוק אלקטרוני, מבוסס על יסוד של אמון. האיזוק האלקטרוני מספק אמצעי לביקורת, האם הפר הנאזק את תנאי השחרור בערובה. מי שאיננו ראוי לאמון זה מלכתחילה, ספק אם יהיה ראוי לו, בשל קיומה של האפשרות המאוחרת לדעת על הפרת אמון פעם נוספת".

15. התנהגותו של המשיב כפי שתואר לעיל אינה מאפשרת לתת בו אמון ובכלל זה אין מקום לשחרור במסגרת פיקוח של איזוק אלקטרוני.

16. אשר על כן הנני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים בת.פ.  3456/06 של בית המשפט השלום בחיפה.

ניתנה היום י' בטבת, תשס"ז (31 בדצמבר 2006)