עו"ד גושן :

שוחחתי עם עו"ד פיינבלט והוא טען כי לא קיבל זימון לישיבת היום.

ביהמ"ש מוסר לי כעת כי בהתאם לתרשומת שמחשב ביהמ"ש אכן היתה מסירה.

ביקשתי הסכמתו למתן ההחלטה בהעדרו בהתאם לבקשת ביהמ"ש, הסנגור הסכים למתן ההחלטה בהעדרו וביקש שתשלח אליו בדואר. עוד מסר לי הסנגור כי במידה וביהמ"ש ידחה את הבקשה הוא מכריז אלה עדיי ומבקשים לקבוע כי הסיכומים יוגשו בכתב.

החלטה

בפני בקשה לגילוי ראיה לפי סעיפים 45 ו- 46 לפקודת הראיות.

על פי הבקשה מתבקש בית המשפט לחייב את המשיבה לגלות זהות המקור של הדו"ח המודיעיני והסודי נ/6 "ב", דו"ח של מודיע משטרתי שבסופו נאמר כי "הריב על כך שלכלכו על הבחורה של חסן- על עפיפה".

בפתח הדיון הגישה התובעת תעודת חיסיון מטעם אינטרס ציבורי, חתומה על ידי הרשות המוסמכת.

 לדעת הסנגור ראיה זו חשובה להגנת המבקש וחיונית עד מאוד ויש בה פוטנציאל ראייתי שעשוי לעורר ספק באשמת המבקש.

אדגיש כי הצדדים סיימו להביא את ראיותיהם, למעט, המחלוקת דנן. היה וביהמ"ש ייעתר לבקשה, הסנגור הצהיר כי בכוונתו לזמן אותו עד מטעמו.

המבקש מואשם בתקיפת המתלונן ופציעתו בסכין, אך הוא טען להגנה עצמית ואף הגיש מטעמו תלונה במשטרה על הפרשה. מייד לאחר התרחשותה, הוא התייצב במשטרה באותו ערב, כשאליו מצטרפת אשתו, גב' עפיפה, שמסרה עדות במשטרה וגם העידה בפני, מטעם המבקש.

אינני מתכוון בשלב זה לבחון את הגרסאות שהובאו בפני, אך אעיר כי הן עדי התביעה והן המבקש מסרו כי לא היתה כל הכרות בין האחד למשנהו לפני האירוע נשוא כתב האישום.

ב"כ המדינה גרסה כי על ביהמ"ש לבחון תחילה באם הראיה חיונית להגנת המבקש, במצב זה הוא יתיר גילוי הראיה, אולם באם הערך של הראיה להגנת המבקש, הוא שולי, הרי שברור הוא שבקשה מעין זו דינה להידחות.

דיון והכרעה :

לא בכדי נמנע המחוקק מלהגדיר את המונח "חומר חקירה" (ראו למשל: בש"פ 1355/98 בן ארי נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ג (2), 1, 6-5. למרות זאת על ביהמ"ש לבחון תחילה באם חומר מודיעיני נשוא הבקשה, הוא חומר חקירה, ולאחר מכן יבחן אם הוא מהווה ראיה קבילה ובאם התשובה לכך חיובית, יבחן ביהמ"ש באם הראיה הזו רלוואנטית וחיונית להגנת המבקש ועל מהות וחשיבות הראיה כבר נאמר:

" ברור שכל ראיה, העשויה להיות רלוואנטית לשאלות העומדות להכרעה במשפט, במישרין או בעקיפין, בין שהיא תומכת בגרסת התביעה ובין שהיא לכאורה עומדת בסתירה לה, ובין שהיא נראית ניטראלית לגבי השאלות השנויות במחלוקת, חייבת להיכלל ב'חומר החקירה' העומד לעיון הסנגוריה" (בג"צ 1885/91 צוברי נ' פרקליטות מחוז תל-אביב, פ"ד מה (3), 630, 664-633."

 ובעניין החובה למסור חומר חקירה לסנגוריה, נאמר כי:

" ניתן להגדיר את הנוסחה ביחס לחובה למסור "חומר חקירה" כך: בהתנגשות חזיתית, כאשר על כפות המאזניים מונחים זה מול זה זכותו של הנאשם למשפט הוגן אל מול ההגנה על פרטיותם של העדים, משקלה של זכות הנאשם למשפט הוגן יכריע את הכף, ודינם של השיקולים הנוגדים לסגת. אולם, כאשר זכותו של הנאשם להתגונן אינה נפגעת, או כשהאפשרות שהיא תיפגע היא רחוקה ובלתי משמעותית, יש לתת משקל הולם לזכויותיהם של עדים וקורבנות העבירה ולאינטרס הציבורי בקיום הליכי משפט, באכיפת החוק ובחשיפת עבירות.