החלטה בתיק בש 5704/04

1.       לפני בקשת מעצר לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996 (להלן - "חוק המעצרים"): המבקשת (המאשימה) עותרת לעצור את המשיבים (הנאשמים) עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם במסגרת תיק פלילי 3193/04.

2.       האישום

א.      בכתב האישום נטען כי ביום 28.11.04 או בסמוך למועד זה, קשרו הנאשמים קשר עם וודיע אבו רקייק (להלן - "וודיע") ועם אנשים נוספים לבצע עסקה של מכירת 1 ק"ג סם מסוכן מסוג הרואין לאדם המכונה "ווליד" שהינו שוטר אשר פעל במסגרת תפקידו (להלן - "הסמוי").

ב.       המאשימה טענה כי במועד הנ"ל, בשעה 19:00 לערך, לאחר תיאום טלפוני מוקדם עם הסמוי, הגיעו הנאשמים ברכב מסוג הונדה אקורד (להלן - "ההונדה") ועמם הגיעו וודיע ואדם נוסף שזהותו אינה ידועה למאשימה (להלן - "האחר") ברכב מסוג מיצובישי פג'רו (להלן - "הפג'רו") סמוך ליער ורד ("עירון") שבאיזור צומת ברקאי, במטרה לבצע את העיסקה האמורה.

ג.       המאשימה הוסיפה וטענה כי הנאשמים פגשו במקום את הסמוי ואת השוטר חסיין עמאר (להלן - "השוטר") שהיה עמו. הנאשמים מסרו לסמוי ולשוטר שתי אריזות אשר הכילו סם מסוכן מסוג הרואין במשקל נטו 960.68 גרם והמתינו לקבל את הכסף בתמורה לסם. בשלב זה נעצרו הנאשמים על ידי המשטרה.

ד.       המאשימה טענה כי במעשיהם האמורים קשרו הנאשמים קשר לבצע פשע ובמסגרת הקשר ולשם קידום מטרתו, ובהיותם שותפים לביצוע העבירות, החזיקו סם מסוכן מסוג הרואין במשקל נטו 960.68 גרם שלא לצריכה עצמית, סחרו בסם מסוכן או עשו בו עיסקה אחרת או סיפקו אותו, והכל ללא היתר כדין.

          הנאשמים הואשמו בביצוע עבירות של קשר לפשע, לפי סעיף 499 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן - "החוק"); החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי הסעיפים 7(א) + 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג - 1973  (להלן - "הפקודה") + סעיף 29 לחוק; ומסחר והספקה של סם מסוכן, לפי הסעיפים 13 + 19א לפקודה + סעיף 29 לחוק.

3.       טענות המבקשת

א.      המבקשת, באמצעות באת כוחה המלומדת עו"ד גב' עילית אפשטיין, טענה כי בידיה ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים בעבירות המיוחסות להם. ראיות אלה מכילות את ההודעות ודו"חות הפעולה של שני השוטרים אשר קבלו את הסמים מידי המשיבים, את הסמים שנתפסו ואשר חוות דעת של מז"פ קובעת כי מדובר בסם מסוכן מסוג הרואין במשקל כאמור לעיל. בנוסף לכך, הנאשמים נעצרו בזירת ביצוע העבירה, מיד לאחר שמסרו את הסם המסוכן לידי שני השוטרים.

ב.       המבקשת טענה כי למשיבים עבר פלילי והמשיב מס' 2 ביצע את העבירות המיוחסות לו בעת שתלוי ועומד נגדו  מאסר על תנאי בר הפעלה למשך 12 חודשים.

ג.       המבקשת טענה כי העבירות המיוחסות למשיבים הן עבירות חמורות וכי "קיים יסוד סביר לחשש שהמשיבים יסכנו את בטחונו של אדם ואת בטחון הציבור וכן כי שחרורם יביא לשיבוש הליכי משפט, להעלמת רכוש, להשפעה על עדים או לפגיעה בראיות בדרך אחרת". המבקשת הדגישה כי שותפיהם של המשיבים לביצוע העבירות טרם נמצאו והמשיבים אינם משתפים פעולה עם המשטרה.

ד.       במהלך הדיון בבקשה סקרה באת כח המבקשת את חומר הראיות שבידיה והפנתה את בית המשפט להלכה הפסוקה של בית המשפט העליון.

          עו"ד אפשטיין הוסיפה וציינה כי בנוסף לכל האמור לעיל, המשיב מס' 2 נהג בזמן פסילה.

          באת כח המבקשת מסרה את חומר הראיות עצמו לעיון בית המשפט.

4.       טענות המשיב 1 (הנאשם 1)

א.      בא כוחו המלומד של המשיב מס' 1, עו"ד אמיר אזרייק, טען שעניינו של התיק הנדון הוא באדם אחד בלבד, וודיע, שטרם נתפס על ידי המשטרה . הסניגור טען שכל חומר הראיות מצביע אך ורק על וודיע.

ב.       הסניגור טען שהסמוי, בהודעותיו, מזכיר את וודיע למעלה מ - 50 פעמים.

ג.       הסניגור טען כי באותן שתי שורות שהסמוי מזכיר את המשיב 1 "יש שם סתירות. בעדות הראשונה הוא טוען שהנאשם 1 פתח את תא המטען והוא מסר לו את השקית ובעדות השניה הוא אומר שהוא פתח את תא המטען ואמר לו זה החומר".

ד.       הסניגור טען כי המשיב 1 נתן עדות מלאה ומפורטת גם על האדם הנוסף שביחס אליו טענה המאשימה, אבראהים. לדברי הסניגור, המשיב 1 ציין בהודעתו במשטרה כי הוא מכיר אדם בשם אבראהים.