החלטה בתיק בש 536/05

בענין מתי חילואני, ת"ז 029731502

עניינה של בקשה זו שבפני בבקשת המבקש מס' 1, מתי חילוואני, להורות לשחררו ממעצר בו הוא נתון כבר למעלה משנה.

למען הסדר יצוין כי הבקשה הוגשה על-ידי שני מבקשים, ואולם מבקש מס' 2 הודיע לבית המשפט באמצעות בא-כוחו, כי הוא חוזר בו מהבקשה, תוך שמירה על זכויותיו להגישה שוב בהמשך. בנסיבות אלו, ניתנת החלטה זו בעניינו של מבקש מס' 1 בלבד.

הרקע להגשת הבקשה הוא בתמצית כדלקמן. המבקש נעצר במסגרת של פרשיה בה הוגשו שני כתבי אישום הכוללים סדרה של מעשי רצח ונסיון לרצח. הנאשם המשותף לכל הפרשיות הנ"ל הוא דוד אטיאס והואשמו עוד בפרשיות שונות במסגרת אותו כתב אישום נאשמים שונים. כל הנאשמים נעצרו בשלב הראשון עד לתום ההליכים. בהמשך, שוחרר בהסכמה אחד הנאשמים.

מעצריהם של כל הנאשמים בפרשה הוארכו מספר פעמים ע"י בית המשפט העליון. לאחרונה ביום 3/1/05 נדון עניינם של ארבעה מבין הנאשמים בפרשה בבית המשפט העליון וזאת במסגרת בקשה שישית להארכת מעצרם מעבר ל- 9 חודשים, דיון שהתקיים בהתאם להוראות סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"). בהחלטה שניתנה ביום 3/1/05 על-ידי כב' השופטת א. חיות, הורה בית המשפט העליון על הארכת מעצרם לשלושה חודשים נוספים, של שלושה מבין הנאשמים אשר עניינם הובא בפניו במסגרת אותו דיון. יחד עם זאת, ובכל הנוגע לאחד הנאשמים, אבי טובול, הורה בית המשפט העליון לשחררו בתנאים מגבילים. בית המשפט העליון נימק את האבחנה בנוגע לאבי טובול במילים הבאות:

"שונה מאלה עניינו של משיב 3(אבי טובול. ר.ש.). אמנם גם משיב זה מעורב לכאורה במעשה רצח, העבירה החמורה ביותר שבספר החוקים. יחד עם זאת, חלקו בפרשות נשוא כתב האישום מוגבל לאישום אחד, ומעורבותו באותו מעשה אינה מרכזית כמו של האחרים. לא אכחד כי אילולא היה ברור שהמשפט עתיד להמשך עוד זמן רב, לא הייתי סבורה כי יש להורות על שחרורו של משיב זה. אולם העובדה כי כבר עתה הוא נתון במעצר במשך שנתיים וסיומה של תקופה זו אינו קרוב, מצדיקה לדעתי שחרורו ובלבד שיקבעו לכך תנאים הולמים וביניהם: הרחקתו לחלופה שאינה קרובה למקום מגוריו; "מעצר בית" מלא; פיקוח מהימן ורצוף; התייצבות יומית בתחנת המשטרה הסמוכה למקום שהותו; תנאים כספיים ממשיים ביותר; וצו עיכוב יציאה מהארץ."

בהמשך להחלטת בית המשפט העליון, קבע בית משפט זה את תנאי השחרור, הכל בהתאם להנחיית בית המשפט העליון. לאחר שאושרו כל התנאים שנדרשו (כתובת מעצר בית, בטוחות כספיות, זהות מפקחים וכדומה), הורה בית משפט זה ביום 20/1/05 על שחרורו של אבי טובול. יצוין כי על החלטה זו לא ביקשה הפרקליטות לערער.

המבקש מס' 1, אשר לא היה צד להליך שהתקיים בפני כב' השופטת חיות, עתיד לסיים תקופת מעצר של שלושה חודשים אשר נקבעה לו בדיון קודם לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, בעוד כשלושים יום. בא-כוחו פנה לבית המשפט וטען כי למעשה חלקו של מתי חילוואני בפרשיה פחות אף מזה של הנאשם אבי טובול, ככל שהדבר נוגע לכתב האישום. בנסיבות אלו, ובשים לב להחלטה שניתנה בעניינו של טובול, מבקש הוא כי בית המשפט יעיין שוב בענין מעצרו של המבקש ויורה על שחרורו בתנאים, זאת כדי למנוע הפלייה בינו ובין אבי טובול אשר שוחרר כאמור לעיל. לטענת הסנגור, יש להורות על שחרורו לאלתר, בתנאים, וזאת מאחר וחלקו בפרשה פחות ובכל מקרה אינו עולה על זה של טובול, ובנסיבות אלו ועל פי המדיניות הנהוגה, אין מקום להמשיך ולהחזיקו במעצר.

התביעה מתנגדת. לטענתה, מעורבותו של חילוואני במעשה הרצח של רביבו, הפרשה בה הוא מואשם, עולה על חלקו של טובול בפרשה המיוחסת לו. מעבר לכך, מציינת הפרקליטות כי טובול נעצר בשלב הראשון של המעצרים, קרוב לשנה לפני מועד מעצרו של חילוואני. בנסיבות אלו, וכאשר משך המעצר היה הגורם העיקרי להחלטת כב' השופטת חיות להורות על שחרורו, טוענת הפרקליטות כי אין מקום בשלב זה, בו עצור המבקש מס' 1 תקופה של שנה אחת "בלבד", להורות על שחרורו.

אינני רואה אבחנה של ממש בין חלקו של חילוואני וחלקו של טובול, כפי שמתואר בכתבי האישום. שניהם סייעו למבצע העיקרי בביצוע עבירת רצח. שניהם היו בכלי הרכב אשר הובילו את אטיאס לביצוע מעשה הרצח. חילוואני נהג את הרכב לצורך ביצוע רצח רביבו וטובול היה ברכב לצורך ביצוע רצח גבאי. גם אם אחד מהם אולי אקטיבי יותר מהשני, הרי שמדובר באבחנה שהיא שולית. שניהם מעורבים באותה מידה בביצוע העבירה שהיא החמורה שבספר החוקים. שניהם פעלו במסגרת של ארגון פשיעה ושניהם סייעו בפועל לאותו מבצע עיקרי. מכאן שאין בין השניים אבחנה של ממש.

סבור אני גם כי העובדה שחילוואני נעצר בשלב מאוחר יותר, אינה צריכה להיות המרכזית לענין זה. העילה לשחרור בעניינו של טובול היא המשכות ההליכים הצפויה. מובן כי בית המשפט הביא בחשבון את העובדה שהוא כבר עצור תקופה ממושכת, ואולם העיקר הוא העתיד. אין צורך בבואו של בית המשפט לדון בבקשה במסגרת פרשה זו, להגיע למצב בו המבקש צובר מינימום של חודשי מעצר וזאת כתנאי לשחרורו. העיקר הוא התפתחות הדיון בתיק העיקרי והצפי למשך הזמן עד שיסתיים. בענין זה אין מקום לאבחנה בין חילוואני ובין טובול והצפי בנוגע להמשכות הדיון, בהקשר לשניהם, זהה.

אין גם הבדל גדול בעברם הפלילי של טובול וחילוואני ולמעשה ניתן לומר שבעיקרם של דברים מדובר בנאשמים שתפקידם בפרשה דומה, הרקע האישי דומה, ובהתאם גם הדין שיחול עליהם ראוי לו שיהיה דומה, וזאת כדי למנוע הפליה בין נאשמים.

אשר על כן, אני נעתר לבקשה ומורה כדלקמן:

1.         אני מורה לשחרר את המבקש מתי חילוואני ממעצר בתנאים של הרחקה לחלופה שאינה קרובה למקום מגוריו; "מעצר בית" מלא; פיקוח מהימן ורצוף; התייצבות יומית בתחנת המשטרה הסמוכה למקום שהותו; תנאים כספיים ממשיים ביותר; וצו עיכוב יציאה מהארץ.

2.         בכל הנוגע לכתובת בה ישהה - אני מורה כי המבקש ישהה במעצר בית מלא בכתובת שתהיה דרומית לקו נתניה כפר-סבא.

3.         המבקש יהיה במעצר בית מלא ואולם יותר לו לצאת את הבית בו ישהה, בכתובת שתאושר על-ידי בית המשפט, למשך שעתיים ביום, בין השעה 10:00 לשעה 12:00, ובפרק זמן זה יהיה עליו להתייצב בתחנת המשטרה הקרובה לכתובת שתאושר ככתובת מגורים בתנאי מעצר בית, כדי לחתום לאישור התייצבותו.

4.         בכל עת ישהו עם המבקש בדירה הנ"ל, וכן בעת בה יצא את הדירה, שני מפקחים שיהיו ללא עבר פלילי, שיתחייבו לפקח עליו ולדווח למשטרה על כל  הפרה של תנאי השחרור, ושיסכימו לחתום על התחייבות עצמית על סך 5,000 ש"ח להבטחת מילוי תפקידם. במובן זה שאם יפרו את חובת הפיקוח יהיה עליהם לשלם סכום זה לאוצר המדינה.

5.         המבקש יפקיד בקופת בית המשפט סך של 50,000 ש"ח במזומן וכן ערבות עצמית של שני ערבים צד ג', שכל אחד מהם יערוב בסכום של 20,000 ש"ח, להבטחת קיום תנאי השחרור על-ידי חילוואני. כל ערב שיוצע יהיה אדם ללא עבר פלילי ויהיה עליו להוכיח לבית המשפט כי יש לו הכנסה קבועה בסכום העולה על 5,000 ש"ח נטו בחודש.

6.         ניתן בזאת צו לעיכוב יציאתו של המבקש מהארץ.