החלטה בתיק בש 5323/08

1.         ערר על החלטתו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט א' טננבוים) מיום 7.10.08 בב"ש 1021/0, בה נפסל העורר מלהחזיק ברישיון הנהיגה שלו, עד תום ההליכים המתנהלים נגדו.

2.         כתב האישום שהוגש נגד העורר בתיק העיקרי (ת"ד 002229/08) מייחס לו עבירה של גרימת מוות ברשלנות וכן עבירות על תקנות התעבורה: חוסר זהירות ואי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חצייה (עבירות לפי ס' 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ותקנות 21 ו-67א לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961).

כמתואר בכתב האישום, ביום 4.3.08 סמוך לשעה 10:30, נהג העורר ברכב משא מסוג איסוזו מ"ר 14-692-58 ברחוב רמב"ן בירושלים. בהתקרב העורר לצומת הרחובות רמב"ן ועזה, לא הבחין בהולך רגל, המנוח דוד חריס, יליד 1929, שחצה את הכביש במעבר חציה, מימין לשמאל, תוך שהוא נעזר במקל הליכה. נוסע נוסף שהיה ברכבו של המנוח, אליאור אליאס, הבחין במנוח וצעק לעורר לעצור. רק אז הבחין בו העורר ובלם את הרכב, אולם לא הצליח למנוע את הפגיעה במנוח.

עוד צוין בכתב האישום, כי כתוצאה מהתאונה פונה המנוח לבית החולים כשהוא סובל מנקב בריאה ושמונה צלעות שבורות בבית החזה השמאלי. כמו כן התברר, כי הפגיעות גרמו לדימום פנימי נרחב, דבר שהצריך ניתוח חירום לעצירת הדימום, שבסופו אושפז המנוח במצב קשה, כשהוא מונשם ומורדם. עקב הידרדרות במצבו של המנוח בבית החולים, ובכללה דלקת ריאות משנית ופגיעה בתפקוד הכליות, נפטר המנוח ביום 24.4.08.

3.         סמוך לתום תקופת הפסילה המינהלית (29.7.08) הוגשה בקשה לפסילת העורר מלהחזיק ברישיון נהיגה עד לתום ההליכים נגדו. בהחלטה מפורטת ומנומקת בחן בית משפט קמא את מכלול הטענות שהועלו על-ידי העורר, ודחה אותן אחת לאחת, תוך שהפנה לתיקון 78 לפקודת התעבורה (להלן: "הפקודה"), הקובע כי ככלל ייפסל בעל רישיון מלהחזיק בו, עת הוגש נגדו כתב אישום בעבירה שגרמה לתאונת דרכים בה נהרג אדם, אלא אם כן ישוכנע בית המשפט, מנימוקים שיירשמו, כי אין בנהיגתו של הנאשם משום סיכון לציבור.

4.         בהתייחס לאמור נקבע בהחלטת בית משפט קמא, כי העורר לא הרים הנטל להוכחת אי מסוכנתו, שעה שקיימות ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות לעורר. מה גם שהעורר מסר בהודעתו במשטרה כי לא היה מרוכז בעת שנהג ולא ראה את המנוח עד שהנוסע אליאס הפנה את תשומת לבו לכך. עוד צוין, כי על מסוכנותו של העורר ניתן ללמוד גם מרקעו התעבורתי, הכולל עשרים וחמש הרשעות קודמות, ובכללן הרשעות בעבירות חמורות כגון נסיעה ברמזור אדום, חציית קו הפרדה רצוף וכיו"ב, כמו גם מנסיבות הארוע דנן.

5.         לטענת העורר, היה בנסיבות המקרה דנן להחיל עליו את החריג לסעיף 46ב לפקודה (נשוא תיקון 78 לפקודה), שעה שהתאונה היתה בלתי נמנעת, וכאשר אין קשר סיבתי עובדתי בין התאונה לבין מותו של המנוח. עוד הוא מלין, כי דו"חות בוחן התנועה מטעם המשיבה אינם מדוייקים ואף סותרים זה את זה, ומשכך הוא מבקש לאמץ את הדו"ח שהוגש מטעמו לפיו התאונה היתה בלתי נמנעת מבחינתו, שכן הולך הרגל חצה את הכביש קרוב מדי לרכבו.

עוד לשיטתו, לא נשקפת ממנו כל סכנה תעבורתית, שכן מרבית עבירות התעבורה הן בעברו הרחוק, מה גם שעיקר עבודתו, התקנת מזגנים, דורשת ממנו מידה רבה של נסיעות בכבישים.

6.         דין הערעור להידחות. כפי שעולה מהוראות סעיף 46 ב' לפקודה משהוגש כתב אישום נגד בעל רשיון נהיגה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם, שומה על בית המשפט להורות על פסילתו מהחזיק ברשיון נהיגה עד למתן פסק דין בעניינו.

החריג לכלל הפסילה האמור, בו ניתן לבית המשפט שיקול דעת שלא להורות על פסילה הוא "אם שוכנע, מנימוקים שיפרט, כי אין בנהיגה על-ידי הנאשם משום סכנה לציבור".

ממילא, על העורר נטל השכנוע בדבר אי מסוכנותו כמפורט בסעיף, וכך גם נקבע בפסיקה (ר' בש"פ 9588/07 טרבלסי נ' מדינת ישראל, תק-על 2007(4) 3444 ,3446 (2007)).

7.         במקרה דנן, כפי שצוין בהחלטה, העורר עצמו הודה כי לא היה מרוכז בנהיגתו ולא ראה את המנוח בטרם הופנתה לכך תשומת לבו על ידי נוסע נוסף שהיה ברכב. בכך, בעובדה כי הגם שהמנוח לא נהרג במקום התאונה, פציעותיו היו קשות, ומותו נגרם כתוצאה מסיבוך פציעות אלה, ובעברו התעבורתי הנכבד של העורר, די כדי להצביע על המסוכנות הנובעת ממנו בתחום התעבורתי.

העורר הפנה לפסיקה (החלטה מיום 17.2.08 בתיק תעבורה אשקלון 001030/08 - מדינת ישראל נ' צורפי) בה, לשיטתו, בנסיבות דומות, לא נפסל הנאשם מלהחזיק ברישיון הנהיגה. עיון בפסיקה זו מעלה כי אין הנדון דומה לראייה, שעה שבאותה החלטה לא נשללה ההנחה כי התאונה נגרמה באשמתו של הנהג האחר, שחיבר עגלת ירקות לרכב, מה שהסתיר את אורותיו האחוריים והקשה על ראייתו בשעת חשכה.

לפיכך נדחה הערר.

ניתנה היום, א' בחשון תשס"ט (30 באוקטובר 2008), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקי ההחלטה לב"כ הצדדים.

מותר לפרסום מיום 30.10.08.