החלטה בתיק בש 5293/06

בקשת הנאשם לגילוי ראיה חסויה, לפי סעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971.

1.       נגד הנאשם הוגש כתב אישום בו נאמר כי ב-5.9.05, בשעה 1:30, הוא החזיק שלא כדין בסם מסוכן מסוג הרואין, שמשקלו נטו 53.99 גרם (להלן: "הסם").

לנאשם מיוחסת עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) + (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973.

2.       חומר החקירה בתיק נמסר לבא-כוח הנאשם, והסתבר כי הנאשם נעצר בעקבות פעילות משטרתית ברח' גרינבוים ביפו, לרבות תצפית שהוצבה במקום.

נמסרה לסניגור תעודת בדבר ראיות חסויות מטעמי אינטרס ציבורי חשוב, חתומה בידי השר לביטחון פנים (להלן: "תעודת החיסיון"), המתייחסת לזהות המקור, הוא מוסר הידיעה (להלן: "הידיעה") שהביאה לתפיסתו של הנאשם ולתפיסת הסם, לארבע מלים בתוכן הידיעה, וכן, למיקום התצפית אשר שימשה את אנשי המשטרה.

בתעודת החיסיון הורה השר כי הפרטים הללו חסויים, מהטעם שגילויים עלול לסכן את שלומם של בני-אדם, לפגוע בשיתוף הפעולה של הציבור עם המשטרה, וגם לחשוף שיטות עבודה ודרכי פעולה של המשטרה, ולפגוע ביעילות פעולותיה.

3.       הסניגור מבקש להסיר את החיסיון מהראיות החסויות.

          כבר בפתיחת הדיון הודיעה באת כוח המאשימה כי תיאות לחשוף בפני ההגנה את מקום התצפית של איש המשטרה.

בא כוח הנאשם אינו מסתפק בראיה זו, ומבקש לחשוף בפניו את זהות המקור, ואת תוכנה המלא של הידיעה.

4.     היתד אליה קושר בא-כוח הנאשם את עתירתו היא צרכי ההגנה של הנאשם, וזכותו למשפט צודק והוגן:

לטענתו, הראיות בתיק אינן קושרות את הנאשם לסם שנתפס באורח ישיר; שהרי הסם לא היה ברשות הנאשם כשנעצר, ונתפס לאחר שהנאשם עזב את המקום. מאחר שקיימת סתירה משמעותית בין מסמכים שונים בתיק - מסמך אחד מדבר על מידע שעניינו פעילות סמים, ואילו מסמך אחר מדבר על מידע שנושאו אמל"ח, קיימת אפשרות סבירה שהמקור החסוי מעורב בדרך כלשהי בעסקת הסמים, אולי הטמין בעצמו את הסם במקום, ואת המידע מסר כדי לחלץ את עצמו מעסקת הסמים.

האפשרות היחידה שנותרה ביד הנאשם להוכחת ניקיון כפיו, נטען, היא באמצעות אותו מקור, ורק אם תיחשף זהותו, ניתן יהיה להוכיח שנוכחותו של הנאשם במקום הייתה תמימה.

5.       לגישת בא-כוח הנאשם, על פי ההלכה הפסוקה, גובר אינטרס ההגנה של הנאשם על כל אינטרס מוגן אחר, ופוטנציאל ההגנה העומד לנאשם, הגלום בעדותו של המקור גובר על האינטרס הציבורי המוגן בתעודת החיסיון.

בקשת בא כוח הנאשם היא, אפוא, לחשוף בפניו את זהות מוסר הידיעה ולאפשר לו להגן באמצעותו על מרשו.

6.       באת-כוח התביעה מתנגדת לבקשה ככל שהיא נוגעת לזהות המקור ולארבע המלים החסויות בתוכן הידיעה, ומבקשת לדחותה מהטעמים המנויים בתעודת החיסיון, קרי: ההגנה על ביטחונו של מקור, והחשש לפגיעה ביחסי הגומלין שבין הציבור והמשטרה. לגופו של עניין, נאמר לי, כי המידע שהביא לפעילות המשטרתית התייחס לאמל"ח, ולא לסמים. סתירה בין דוחות פעולה, אם קיימת כזאת, יוכל הסניגור לברר במהלך שמיעת הראיות וחקירת העדים.

7.       במסגרת הדיון בבקשה, נתקיים ב-17.10.07 בלשכתי דיון במעמד באת-כוח המאשימה ורכז המודיעין שאחראי לידיעה. מטרת הדיון חשיפת זהות המקור ותוכן הידיעה בפני בית-המשפט.

הוצגה בפניי "הידיעה", ונמסרו לידיעתי פרטים לגבי זהות המקור, הערכת מהימנותו, והסברים באשר לחיוניות שבשמירה על זהותו, כדי שלא לסכן את ביטחונו וחייו.

פרוטוקול שערכתי בכתב-ידי מהדיון בלשכה הוכנס למעטפה סגורה (סומנה באות א' ובראשי תיבות שמי, בצרוף התאריך). המעטפה תישמר בכספת בית המשפט.

8.       המסגרת הנורמטיבית קבועה בסעיף 45 לפקודת הראיות, לפיה, רשאי בית המשפט להיעתר לעתירתו של בעל דין המבקש גילוי ראיה חסויה על פי דין, אם מצא כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש שלא לגלותה.