החלטה בתיק בש 5285/08

1.                בפני בקשה להחזקת המשיב במעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, על פי הקבוע בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה - מעצרים] תשנ"א - 1996 [להלן: "החוק"].

2.                כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירת סחר בסם מסוג קוקאין. העבירה הינה מיום 30.1.08. נטען כי המשיב בשעה 10:30 סחר בצוותא חדא עם אליהו עזריה בכך שמכר לסוכן סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 0.28 גרם תמורת 200 ש"ח.

3.                ברקע הדברים מבצע שערכה המבקשת בבאר שבע באמצעות סוכן משטרתי סמוי, מבצע שלאחריו נעצרו עשרות אנשים החשודים בסחר בסמים. 

4.                נטען בבקשה כי כנגד המשיב קיימות ראיות לכאורה כי ביצע את העבירות המיוחסות לו שהינן ובין היתר:

א.        עדות הסוכן 

ב.         עדות מפעיל הסוכן ודו"ח פעולה

ג.          מוצג הסם ודוחות מז"פ

ד.         דוחות חקירה ופעולה ומזכרים של שוטרים

ה.        צילום

ו.          קשירת המשיב בחקירתו לאירוע

5.                נטען בבקשה כי כנגד המשיב קמה חזקת מסוכנות מכוח סע' 21(א)(1)(ג)(3) לחוק בשל כך שמדובר בסחר בסמים מסוכנים, חזקה אשר נטל הפרכתה רובץ על כתפיו של המשיב. 

ראיות  לכאורה

6.                אין חולק כי תנאי מהותי למתן צו מעצר עד תום ההליכים, שבלעדיו אין, הוא שיש ראיות לכאורה להוכחת האשמה וטיבן של ראיות אלו הוא כזה שיש סיכוי סביר לכך, שאותן ראיות תהפוכנה בסוף ההליך הפלילי לראיות רגילות אשר יבססו את אשמת המשיב מעל לכל ספק סביר.  בשלב זה של הדיון נבחן הכוח הפוטנציאלי ההוכחתי של הראיה (לענין זה: בש"פ 8087/95 זאדה נ. מ"י , פ"ד נ(2), 133, 146).  

7.                עיינתי בתיק החקירה. הבסיס לאישום הינו עדות הסוכן ועדות המפעיל שהינם שוטרים.  מתאר הסוכן בהודעתו מיד לאחר האירוע את השתלשלות הדברים.

8.                הסוכן תודרך ע"י המפעיל לביצוע עסקה עם אחד מיעדי המבצע במרכז גילת אך היעד לא היה. לפתע ניגש אליו אדם כבן 50 ושאל את הסוכן מה הוא צריך. הסוכן השיב "להסתדר", האדם אמר שהוא יסדר אותו במקום שימתין סתם במקום. הסוכן שאל לשמו של האיש והוא השיב, סמי. המשיב יזם נסיעה במונית. הסוכן שילם על הנסיעה. השנים נסעו במונית והגיעו למרכז אורן. כשהגיעו שאל המשיב את הסוכן בדיוק מה הוא צריך והסוכן השיב "אני צריך 1 מלמעלה ב - 150 ש"ח", כאשר ברור לצדדים למה הכוונה. המשיב אמר לסוכן "אין לי בעיה אני אסדר אותך, אם גם אתה תסדר אותי". הסוכן אישר למשיב את הדברים ונתן למשיב 50 ש"ח. השניים נכנסו למרכז אורן ופגשו אדם נוסף (אליהו עזריה), נראה כנרקומן בן 40. המשיב שאלו למיקומו של "גבי". המשיב ביקש את מספר הנייד של "גבי". הסוכן התקשר מהמכשיר שלו והעבירו למשיב. המשיב שוחח עם אותו גבי לגבי רכישת סם. המשיב שלח את עזריה לגבי, אשר חזר לאחר זמן קצר ומסר למשיב שתי יחידות סם. המשיב נתן לעזריה 50 ש"ח והסוכן מסר 150 ש"ח. השניים עזבו את המקום ותוך כדי הליכה המשיב מסר לסוכן את מנת הסם שרכש עבור הסוכן. המשיב והסוכן עלו על מונית לבקשת המשיב שביקש מהסוכן להחזירו למקום ממנו יצאו. המשיב אף הציע לסוכן לסייע לו ככול שיצטרך בעתיד ברכישת סמים.

9.                טוענת ב"כ המשיב להעדר ראיות לכאורה. נטען כי המשיב לא היה יעד של המבצע, וכי לא היה לגביו כל מידעים ולפיהם הוא סוחר סמים.

10.            נטען כי הסוכן הוא שפנה למשיב ולא הפוך. נטען כי אין אישור לטענותיו של הסוכן. כן נטען כי פניית המשיב לסוכן היתה בגדר "אחוות נרקומנים" ולא כסוחר סמים. נטען כי העובדה ולפיה הסוכן מסר למשיב 50 ש"ח לפני תחילת האירוע אינה מעידה דבר על מהות הענין שאינו של סחר אלא של פתיון שטמן הסוכן למשיב.

11.            נטען כי יש סטייה מהותית של הסוכן מתפקידו. נטען כי אין בתיק אישור לרכישת הסם ובכך למעשה יש לכאורה עבירה פלילית של הסוכן.

12.             לענין ההסתמכות על הודעתו של הסוכן המשטרתי, כבר נפסק בבש"פ 1721/99 עקול מוסא נגד מדינת ישראל , דינים עליון, כרך נה 875, כי הודעתו של הסוכן המשטרתי יש בה כדי לשמש תשתית ראייתית מספקת לכאורה להוכחת האשמה של סחר בסמים. בענין זה נאמר שם:

"..באופן פורמלי, עדותו של הסוכן המשטרתי אינה זקוקה לתוספת ראייתית, שכן לא מדובר בשותף לעבירה או בעד מדינה (ראה למשל ע"פ 3026 ,1293/90 אברהם חסן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם))".