החלטה בתיק בש 5251/07

בפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

כתב האישום מייחס למשיב עבירות של קשירת קשר לפשע, סחיטה באיומים, והחזקת סם לצריכה עצמית.

בתמצית ועל פי כתב האישום, פנה המשיב למתלונן, לאחר שקשר קשר עם קטין, ודרש ממנו הפקדת כספים בקנטינה של בית הסוהר, לאחר שיתחיל המשיב לרצות עונש מאסר אותו הוא עומד לרצות בקרוב. נטען כי המשיב אמר למתלונן כי הוא צריך לתת כסף למתלונן, שכן הארוע שבגינו ייכנס המשיב לבית הסוהר, ארע בעסקו של המתלונן. משסרב המתלונן לדרישה הכספית, איים עליו המשיב כי ישרוף לו את העסק ויפגע בו ובמשפחתו.

ב"כ המשיב הודתה בקיומן של ראיות לכאורה, אך טענה כי הראיות חלשות הן.

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, ולאחר שעיינתי היטב בתיק החקירה, באתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת עבירת הקשר והסחיטה באיומים. עוד סבור אני לא קיים כרסום ממשי בראיות המאשימה, כטענת ב"כ המשיב.

טענה ב"כ המשיב כי אין ראיות לאיומים. אדחה טענה זו. האיום עולה בעליל מעדותו של המתלונן, ובמרומז קיים איום באחת משיחות הטלפון שהוקלטו ע"י המשטרה לאחר פניות המתלונן אליה, כאשר אמר המשיב "אתה עושה טעות על טעות".

טענה הסנגורית המלומדת כי מהשיחות שהוקלטו עולה שהמשיב בסך הכל, עמד על כך שהמתלונן יקיים את התחייבותו לשלם כסף למשיב בתקופת מאסרו של האחרון, וכי אין כאן סחיטה באיומים. אומר כי  למקרא עדות המתלונן במשטרה ותמלילי השיחות שהוקלטו, יקשה עלי לקבל טענה זו, ולכאורה הרושם שנוצר הוא כי אכן, כטענת המאשימה, הסכים המתלונן למעשה הסחיטה, בשל הפחד מהמשיב, וכי אין המדובר הוא בהסכמה מרצון גרידא, בבחינת עזרה לחבר.

נכון הדבר כי המשטרה לא בקשה לקבל פלטי שיחות של הטלפונים הסלולאריים של המשיב והמתלונן. אולם, נוכח תוכן תמלילי השיחות, הכרסום שבכך הוא מינימלי. הוא הדין לגבי אי ביצוע עימות בין המשיב למתלונן.

לא אוכל להסכים עם טענות ב"כ המשיב כי מתמלילי השיחות עולה שלא היתה סחיטה באיומים. ההיפך הוא הנכון. התמלילים מצביעים לכאורה על קיומן של שיחות קודמות בין המשיב למתלונן בדבר הסיבה לכך שעל המתלונן לשלם כסף למשיב. גרסת המשיב באותן השיחות היא כי אביו של המתלונן הוא שהביא אנשים לעסקו של המתלונן, כאשר בעקבות כך התפתחה תגרה שבגינה הורשע המשיב ועומד להיכנס לבית הסהר. התמלילים מחזקים לכאורה את עדות המתלונן בדבר הקשר והסחיטה באיומים, ולא מחלישים ואתה.

 עוד אוסיף כי קיימות ראיות לכאורה לעבירת החזקת סם לצריכה עצמית.

כן שוכנעתי כי בנסיבות העניין, קיימת עילת מעצר נגד המשיב. למשיב, למרות גילו הצעיר, הרשעות בעבירות אלימות, הוא ריצה עונש מאסר של שנתיים בהיותו קטין. המשיב הורשע ביום 31.5.07 בעבירות של החזקת סכין ופציעה בנסיבות מחמירות. על פי עסקת הטיעון, סביר ביותר להניח כי הנאשם ירצה עונש מאסר. אציין ואדגיש שעונש מאסר זה, הוא העילה לסחיטה באיומים לכאורה, נשוא הבקשה שבפניי.

נכון הדבר כי בעבירות של סחיטה באיומים לא קמה עילת מעצר סטטוטורית בשל חזקה שבדין. ראה למשל בש"פ 6232/04 אברג'ל נ' מ"י ובש"פ 1764/06 מ"י נ' אבוחצירה. אולם, עלה בידי המבקשת לשכנעני כי המשיב מסוכן לציבור בנסיבות העניין, ולכן קמה עילת מעצר.

שקלתי את בקשתו של ב"כ המשיב לשחרר את מרשו לחלופת מעצר, בבית אמו או דודתו של המשיב.

בנסיבות העניין, נוכח עברו הפלילי של המשיב, המצביע על כך כי אין לתת בו אמון, ונוכח הרקע לביצוע לכאורה של עבירות הקשר והסחיטה באיומים, אני סבור שלא די בבני משפחה, ויהי רצונם העז לעזור למשיב באשר יהיה, כדי לנטרל את מסוכנותו של המשיב. בהתייחסותי לנסיבות העניין כוונתי בעיקר לכך שעוד לא יבשה הדיו על הכרעת הדין של כב' השופט זלוצ'ובר מיום 31.5.07, והינה חמישה ימים לאחר מכן, מנסה לכאורה המשיב לארגן לעצמו תנאי מאסר נוחים יותר ע"י מימון "חשבון קנטינה" ע"י המתלונן, ביודעו  כי לאחר הטיעונים לעונש שנקבעו בפני כב' השופט זלוצ'ובר ליום 11.7.07, הוא יישלח למאסר. המשיב הראה בהתנהגות זו שאין מרות בית המשפט והדין עליו, ולכן סבור אני כי אין ליתן במשיב זה אמון, שלא יסכן את הציבור כאשר ישהה במעצר בית אצל בן משפחה.

אוסיף כי בנסיבות העניין, גם חשש לשיבוש מהלכי משפט קיים מן המשיב, חשש שלא ינוטרל בחלופה המוצעת.

לאור האמור לעיל, אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

ניתנה היום ד' בתמוז, תשס"ז (20 ביוני 2007) במעמד הצדדים.