בפניי בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 15.8.08, במסגרתה הוריתי על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים נגדו.
1. כתב האישום שהוגש כנגד המבקש [ואשתו], מייחס לו עבירה של חטיפה, לפי סעיף 369 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), עבירה של אינוס קטינה לפי סעיף 345(ב)(1) לחוק בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק וכן מספר עבירות של מעשה מגונה בקטינה, לפי סעיף 348(ג) לחוק בנסיבות סעיפים 345(א)(1) ו-(3) לחוק.
כמתואר באישום הראשון, באחד מימי ששי בחודש מאי או יוני 2008, בשעה 14:00 לערך, חזרה הקטינה צ', ילידת 2001, מבית הספר לביתה שבקרית ארבע. בעוד היא פוסעת בשביל המוביל לביתה אחז בה המבקש ולקח אותה בכוח לביתו, שם הכניסה לאחד מחדרי הבית, הפשיט את חצאיתה ותחתוניה והחדיר את אצבעו לאיבר מינה. נוכח צעקותיה ובכיה של צ' נכנסה אשתו של המבקש לחדר, אולם רק אמרה לו דבר מה בשפה זרה וסגרה את הדלת. לאחר זמן, משהמבקש הפסיק את מעשיו, ברחה צ' מן המקום.
באישום השני נטען, כי בסביבות חודש אוקטובר 2007 או בסמוך לו, במספר אירועים שמועדם ומספרם אינו ידוע בדיוק למאשימה, נישק המבקש את הקטינה ר' , ילידת 2004, המתגוררת בשכונת מגוריו של המבקש, נגע באיבר מינה וכן אמר לה לגעת בו עד שהגיע לסיפוקו.
בהחלטה נשוא הבקשה דנן, הוריתי על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים נגדו, בהתייחס לראיות לכאורה שמצאתי לעבירות המיוחסות למבקש, ובראשן עדויות המתלוננות צ' ו-ר' בפני חוקרי הילדים, שנמצאו מפורטות וקוהרנטיות, וכן בהתייחס למסוכנות לכאורה הנשקפת ממנו, והעדר חלופת מעצר שיש בה כדי לאיין מסוכנות זו.
2. בבקשה לעיון חוזר שבפניי עותר המבקש לשחרורו לחלופת מעצר, כך שישהה במעצר בית מלא ב"מוסדות נחלת צבי" , מכון ללימודי היהדות בירושלים. זאת, על רקע ראייה חדשה - הובלה והצבעה שנערכו ביום 2.9.08 למתלוננת צ', במהלכם, כנטען, חזרה בה צ' מגרסתה ביחס למספר פרטים מהותיים שנמסרו בעדותה בפני חוקר הילדים, דבר שלשיטת בא-כוח המבקש עולה כדי "
נדבך נוסף וחשוב בכרסום ראיות התביעה" (סעיף 8 לבקשה).
עוד נטען, כי נוכח מצבו הרפואי הקשה של המבקש, המצריך בין היתר נטילת מספר רב של תרופות, אין בידי שירות בתי הסוהר הכלים המתאימים לטיפול בו. מה גם שהוא מהווה מושא להתנכלות מצד יתר העצורים והאסירים במקום, נוכח סוג העבירות המיוחסות לו.
3. עמדת המשיבה, מנגד, היא כי דין הבקשה להידחות. לטענתה, ככל שבמהלך ההובלה חזרה בה צ' ממספר פרטים שנמסרו בעדותה בפני חוקר הילדים, אין בכך כדי להגיע לסף הכרסום הראייתי המצדיק עיון חוזר בהחלטה, מה גם שבעיקר מדובר בפרטים שאינם בגרעינה הקשה של הגרסה. כגון: השעה בה בוצעו המעשים הנטענים, משך הזמן בו שהתה צ' בחדר בביתו של המבקש, וחלקה המדויק של אשת המבקש במעשים הנטענים.
4. במהלך הדיון שקויים בבקשה, התייצבו ונחקרו שניים מהמפקחים המוצעים על ידי המבקש: מר משה אייזן, מנכ"ל הישיבה, ומר עזרא משה, שכפי שהוברר התנדב ליטול על עצמו את הפיקוח על המבקש בשעות הלילה.
5. לאחר ששמעתי את הצדדים וכן עיינתי בראייה החדשה וביתר הצרופות לבקשה, נחה דעתי כי דינה להידחות.
סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, שעניינו עיון חוזר בהחלטה, קובע כי עצור רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה כאמור "
בענין הנוגע למעצר... אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה".
עיון בראייה החדשה מעלה, כי הגם ש-צ' חזרה בה ממספר פרטים, בהתייחס לעדותה בפני חוקר הילדים, אין מדובר בפרטים מהותיים שבגרעינה הקשה של הגרסה, או בשוני שיש בו כדי לכרסם באופן מהותי במשקלן הלכאורי של הראיות הקיימות.
לכך יוסף, כי נוכחותו של בא-כוח המבקש במהלך ההובלה וההצבעה, שלמרבה הצער לא התמצתה בצפייה בלבד (ראו עמ' 5-6, 9, 17-18 לתמלול), הקשתה על צ' בצורה ניכרת לשחזר המעשים הנטענים. מה גם, שנוכח אופיים של מעשים אלו, הקושי והעדר העקביות בחשיפתם הוא מובן. קל וחומר שעה שמדובר במתלוננת בת שבע שנים בלבד.
טענות נוספות שהועלו בסעיפים 19-24 לבקשה, שעניינן משקלן של ההודעות שמסרו הוריה של צ' במשטרה, אי ביצוע בדיקה גיניקולוגית ל-צ' ועוד, אינן כלל ממין העניין שעה שנסיבות אלו היו מצויות עובר להחלטה בבקשה למעצר עד תום ההליכים ומצאו בה ביטוי.
אף לענין מצבו הרפואי של המערער יש התייחסות בהחלטה בבקשה למעצר עד תום ההליכים. מה גם שמקומן של הטענות בהתייחס לעיכובים בנטילת תרופות, ליחס מיתר האסירים וכיוצא באלה הוא במסגרת עתירת אסיר.
ממילא אין בראיה החדשה או במצבו הרפואי של המבקש כדי להצדיק שינוי ההחלטה לענין מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים נגדו.
6. גם לענין חלופת מעצר קיימת התייחסות בהחלטה שניתנה בבקשה למעצר המבקש עד תום ההליכים נגדו. עם זאת, משהוצעה במסגרת הבקשה לעיון חוזר הצעה ספציפית, שעניינה שהותו של המבקש בישיבת "מוסדות נחלת צבי" בירושלים, בתנאי מעצר בית מלאים, ומשעל פי התרשמותי מעדותו של מנכ"ל הישיבה מר משה אייזן, כללית ערוכה הישיבה ליתן מענה מניח את הדעת לצרכי חלופות מעצר, יש לבדוק אם אמנם מתאימה החלופה האמורה לאיין המסוכנות הנשקפת מהמבקש נוכח עילות המעצר הקיימות נגדו.
בעדותו של מר אייזן צויין על-ידו כי הוא מלמד במסגרת הישיבה
"כתה של 8-10
ילדים" (עמ' 10 לפר' ש' 13). כמו כן, כפי שהוברר, מצויים בשלב זה בישיבה עוד שני עצורים בפיקוח, כשעל כל מפקח, בנוסף לתפקידיו האחרים, לפקח אף עליהם.
בהתייחס לאלו, ומשבעניינו של המבקש לא הוגש תסקיר מעצר אף בשלב הדיון הראשוני, אני מורה כי יוגש תסקיר מעצר בו תהיה התייחסות לחלופה המוצעת, ולסיכויי איון המסוכנות הלכאורית הנובעת מהמבקש במסגרתה.