החלטה בתיק בש 516/05

1.         בפני בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים כנגדם בתיק פלילי 2001/05.

2.         על פי כתב האישום נטען כי ביום 8.11.04, בסמוך לשעה 03.00, הגיעו המשיבים לקרבת ביתו של ראש המועצה בסאג'ור, מר נאיף איברהים והשליכו לעבר ביתו רימון רסס. באותה עת שהו בבית ראש המועצה ובני ביתו. הרימון התפוצץ בחצר הבית וכתוצאה מהפיצוץ, התנפץ חלון בבית ראש המועצה ונגרמו נזקים לחלונות ולקירות הבית.

            בשל מעשים אלה הואשמו המשיבים בעבירה של היזק בחומר נפיץ, עבירה לפי סעיף 454 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, עבירה של החזקת נשק, עבירה לפי סעיף 144(א) + 29 לחוק העונשין ועבירה של נשיאה והובלת נשק, עבירה לפי סעיף 144(ב) רישא + 29 לחוק העונשין.

3.         המשיבים מסכימים כי אם קיימות ראיות לכאורה כנגדם לביצוע העבירות המיוחסות להם, הרי יש בעבירות אלה כדי להקים עילת מעצר בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996, אלא שטענתם העיקרית היא כי בידי המאשימה אין ראיות לכאורה מספיקות לצורך המעצר. המשיבים מדגישים כי אפילו ימצא ביהמ"ש כי קיימות ראיות לכאורה הרי שעוצמתן מוחלשת  וניתן להסתפק, בשים לב לכלל הנסיבות, בשליחתם לחלופת מעצר ואף הציעו את האפשרות כי יוחזקו במעצרי בית אצל קרובי משפחה.

4.         חומר הראיות במלואו הוצג לעיוני וב"כ הצדדים טענו ופרטו את הטענות.

            מטעוני המאשימה עולה כי אשמתם של המשיבים מבוססת בעיקר על שתי עדויות. מדובר בעדותם של קינן חסן בן חסן ("קינן") ואחיו ראני חסן בן חסן ("ראני").

5.         מחומר הראיות עולה כי בסמוך לאחר זריקת הרימון, נעצרו המשיבים בחשד אשר התבסס בשלב הראשון אך ורק על מידע מודיעיני. המשיבים כפרו בכל הטענות המיוחסות להם. רק לאחר כחודש ימים, ביום 12.12.04, נעצרו קינן וראני בחשד לביצוע העבירה של זריקת הרימון וכן בחשדות נוספים הנוגעים להחזקת נשק.

6.         בחקירתם הראשונית כפרו שני עדים אלו בחשדות שהועלו כנגדם או בידיעה כלשהי לגבי נסיבות זריקת הרימון לבית ראש המועצה. ביום 13.12.04, למחרת המעצר, שינו השניים את גרסתם. קינן סיפר ביום 13.12.04 בעדותו לחוקר חמדאן כי ביום הארוע, בסביבות השעה 02.55, הגיעו לביתו המשיבים ודפקו על החלון. הוא זכר את השעה המדוייקת מאחר ובחדרו מצוי שעון תלוי על הקיר. לדבריו, השניים סיפרו לו כי זרקו את הרימון על ביתו של ראש המועצה וביקשו שיסייע להם. השניים אמרו לו כי הגיעו לביתו כיוון שהוא הבנין הקרוב ביותר לבניין ראש המועצה.            על גירסה זו חזר קינן גם בעדויות מאוחרות יותר שמסר.

7.         למרבה הפלא, ביום 12.12.04, הוכנסו שני מדובבים לתאו של ראני. בשיחה איתם הודה ראני כי הוא בעצמו זרק את הרימון על ביתו של ראש המועצה. במסגרת שיחתו עם המדובבים הוא מספר כי המשיב 1 היה איתו אבל לגרסתו הוא עצמו היה זה שזרק את הרימון. הדברים מופיעים גם בתמליל קלטת שסומנה 171/04 וגם בהודעות המדובבים שסומנו 15 ו-16 בחומר החקירה. במסגרת אותה התוודות של ראני, הוא גם סיפר על החזקת נשק שכלל רימונים נוספים וכדומה.

8.         ביום המחרת חזר בו ראני מן הגרסה ובהודעתו מיום 13.12.04 הוא מכחיש את מעורבותו בזריקת רימון, הוא מסביר כי אמר את הדברים למדובבים רק כהתרברבות ועל מנת "לעשות עליהם רושם". בעדויות מאוחרות יותר סיפר כי המדובבים הציגו עמצם כבני משפחת חרירי ולכן פחד מהם ורצה להרשימם.

9.         גירסתו העדכנית של ראני היתה כי ביום הארוע לא היה בביתו ולא היה כלל בכפר סאג'ור אלא נסע לבקר את אחותו בבית ג'אן. בהודעתו מסר כי היה אצל האחות על מנת להפגש איתה ועם בעלה אשר צפוי היה להאסר למחרת היום. גירסה זו, בדבר התמצאותו של ראני בבית האחות, התבררה כבלתי מדוייקת, שכן אין כל חולק שגזר הדין שעל פיו נשלח גיסו למאסר ניתן רק ביום 29.11.04, כלומר מספר שבועות לאחר הארוע. גם עדויות האחות והגיס אינן מתישבות עם הגירסה. האחות אינה זוכרת מועדים מדוייקים מתי ראני היה בביתה ואילו הגיס בעדותו מיום 13.12.04 סיפר כי הביקור של ראני היה כשבוע או שבוע וחצי לפני כן. כלומר, מספר שבועות לאחר יום זריקת הרימון.

10.        בעימות שנערך בין ראני לבין גיסו עלי אבו עסליה ביום 14.12.04, מדגיש הגיס מפורשות כי בלילה שבין ה-7 ל-8 לנובמבר ראני לא ישן אצלו. כמו כן, בעימות חוזר ראני אומר "הוא לא זוכר מתי הייתי אצלו, הוא לא יודע מתי זרקתי רימון". רק בהמשך העימות ראני חוזר בו ואומר שהוא כלל לא אמר את הדברים שנרשמו מפיו ואין להסיק שהוא מודה בזריקת הרימון.

11.        קינן בחקירתו מיום 23.12.04 חוזר על אותה גירסה, כאשר מתברר שבין החקירה הראשונה לבין מועד זה קינן נעלם למשטרה ולא שיתף פעולה. חשוב לזכור כי בעת שנעצר קינן, נתפסו בביתו כלים לעישון סמים. בעדות זו הוא מדגיש כי לאחר שהמשיבים דפקו על חלון ביתו הוא פתח להם את הדלת ואז הם סיפרו לו על זריקת הרימון. לדבריו, הוא לא הסכים שמישהו יראה אותם נכנסים לביתו ולאחר שנתן להם לשתות הוא ביקש מהם לצאת מהבית ולברוח מביתו דרך היער. בעדותו חזר והדגיש כי הוא משוכנע שהיה בשעה 02.55  ולדבריו "יש בחדרי תלוי על הקיר שעון וכאשר דפקו והתעוררתי בבהלה הדלקתי את האור והסתכלתי בשעון והיה חמישה לשלוש כי המצב היה מוזר".

12.        מדו"ח הפעולה של המשטרה עולה כי הדיווח על הארוע היה רק בשעה 03.27. ראש המועצה עצמו, נאיף איברהים, לא זכר את השעה המדוייקת שבה ארע הפיצוץ אך אחיו, שריף איברהים, סיפר כי בסביבות השעה 03.10 ישב מחוץ לביתו וכעבור מספר דקות שמע את הפיצוץ. אם הדברים נכונים, הרי שלכאורה הפיצוץ ארע לאחר השעה 03.00 ולא לפני השעה 02.55 כפי שלכאורה עולה מגירסתו של קינן.

13.        חשוב עוד לציין כי בעדות שמסר שריף איברהים הוא סיפר כי זמן קצר לפני הפיצוץ הוא ראה מכונית מסוג מזדה לנטיס בצבע אפור נכנסת במהירות מכיוון הכניסה הראשית לכפר ומסתובבת, ובדרכה חזרה שמע את זריקת הרימון ואת הפיצוץ. עד זה הניח שנוסעי הרכב הם אלה שזרקו את הרימון (הודעת העד מיום 8.11.04). דברים אלה חשובים שכן אין חולק שלמי מהמשיבים אין כל מכונית, לא כל שכן מכונית מסוג מזדה בצבע אפור ולא נמצא כל קשר בינם לבין מכונית מסוג זה.

14.        על מנת לחזק את ראיותיהם של האחים קינן וראני חסן מביאה המשיבה עדויות המעידות על מניע שיש למשיבים לפגוע בראש המועצה. לטענתה, זמן קצר לפני הארועים התגלה סכסוך בין המשיב 1 ומשפחתו לבין ראש המועצה, כאשר באחת ההזדמנויות התפרץ המשיב 1 לביתו של ראש המועצה בעת שהוריו היו בשיחה איתו, קילל, צעק ואף איים כי ישרוף את המועצה. לגבי המשיב 2 נטען כי זמן קצר לפני זריקת הרימון, הוא פוטר מעבודתו במועצה.

15.        כפי שציינתי לעיל, המשיבים כפרו בכל החקירות בכל קשר לעבירות המיוחסות להם. שני המשיבים מסרו אליבי דומה, ולפיו שהו בביתם בזמן הארוע. המבקשת מנסה להציג סתירות בין גירסאות האליבי שמסרו המשיבים והגירסאות הנוספות שנמסרו. כך למשל נטען כי יש הבדל בין גירסתו של המשיב 1, אשר טען כי עלה לחדרו על מנת לראות סרט ואילו אשתו סיפרה כי עלה לראות סדרה כלשהי. אין ספק שמדובר בשינויים שוליים לגמרי בגירסאות האליבי.

            לגבי המשיב 2 טוענת המבקשת כי מאחר וחלף זמן מיום הארוע ועד חקירת העדים, ברי כי המשיב שוחח עם בני משפחתו בנוגע לגירסת האליבי ולכן אין לייחס לעדותם של בני המשפחה חשיבות רבה.

16.        המשיבה מוצאת חיזוק לגירסת ראני בכך שראני הודה במהלך החקירה בביצוע עבירות של החזקת נשק. בגין עבירות אלה הועמד ראני לדין ואף הודה. במסגרת החקירה הוא גם מסר היכן נמצאים תרמילי פצצות התאורה, ובבדיקה אכן הסתבר כי התרמילים נמצאים באותו מקום. חשוב לציין כי בהודעתו ראני מוסר פרטים לגבי חומרי נפץ נוספים שלגביהם לא הובאו ראיות נוספות וראני אף לא הצביע בפני החוקרים על חומרי נפץ נוספים שהחזיק. כמו כן הוא הודה במהלך החקירות כי גם סחר בנשק ומכר רימונים אך לאחר מכן חזר בו מגירסת הסחר ובכתב האישום שהוגש כנגדו נמחקה עבירת הסחר.