החלטה בתיק בש 5131/07

מונחת בפניי בקשה להחזר תפוס לפי סעיף 37 לפקודת סדר הדין הפלילי [מעצר וחיפוש] [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן: "הפקודה").

המבקש הינו בעל רישיון להחזקת כלי נשק שונים, וברשותו שבעה כלי נשק. ביום 23/3/07 תפסה המשטרה את כלי הנשק, לאחר שהמבקש נעתר לבקשתה והביאם מכספת ביתו.

הרקע לתפיסת כלי הנשק הוא מכתב שהשאיר המבקש לבת זוגו, מכתב אותו מכנה המבקש בבקשתו "מכתב תודה". בעקבות השארת המכתב, חששה בת הזוג לחייו של המבקש ופנתה למשטרה. המבקש זומן למתן עדות ובעקבותיה נתפסו כלי הנשק כאמור.

טוען המבקש כי המכתב פורש לא נכונה ובהרחבה, וכי מעולם לא הייתה לו כל כוונה לפגוע בעצמו או באחרים. טוען הוא כי העובדה שלא נטל עמו אף לא אחד מכלי הנשק, עת נסע מביתו, מעידה על כך כי לא הייתה לו כל כוונה לפגוע בעצמו.

טוען בא כוחו המלומד של המבקש כי כלי הנשק מוחזקים בידי המשטרה שלא כדין, באשר לא קיימת כל עילה חוקית להמשך החזקתם.

בא כוח המשיבה לא ידע להצביע על מקור הסמכות להחזקת כלי הנשק בנסיבות המקרה הזה, אך מסר כי כלי הנשק נתפסו מתוך חשש אמיתי כי המדובר הוא במכתב שתוכנו צוואה, אשר קיימים בו ביטויים המצביעים על כך כי המבקש עלול לפגוע בעצמו. בדיון שהתקיים ביום 22/7/07 מסר ב"כ המשיבה כי פנה למשרד הפנים בבקשה לבטל רישיונות החזקת הנשק שהוענקו למבקש.

סעיף 13 (ג) לחוק כלי היריה, תש"ט-1949 מסמיך שוטר לתפוס כלי נשק, כאשר קיים יסוד לחשוב כי נעברה עבירה לפי אותו החוק. ברור כי סעיף זה אינו ישים לענייננו, שהרי המבקש לא הוחשד בביצוע עבירה כלשהי על חוק כלי היריה.

סעיף 32 (א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) קובע כדקלמן:

סעיף 34 לפקודה מסדיר את סמכות בית ^-המשפט להורות, לבקשת שוטר או אדם התובע זכות בנכס, מה ייעשה בנכס שנתפס:

. ע ל פי בקשת שוטר שהוסמך לכך על ידי קצין משטרה בדרגת מפקח משנה או בדרגה גבוהה מזו דרך כלל או לענין מסויים (להלן — שוטר מוסמך), או על פי בקשת אדם התובע זכות בחפץ, רשאי בית משפט שלום לצוות כי החפץ יימסר לתובע הזכות או לאדם פלוני, או שינהגו בו אחרת כפי שיורה בית המשפט — הכל בתנאים שייקבעו בצו."

אין ספק כי אי השבת כלי הנשק לידי המבקש יש בה פגיעה בזכות יסוד של המבקש, היא זכות הקניין.

בבש"פ 6686/99 עובדיה נ' מדינת ישראל נד(2) 464, 471 נקבע כי:

"תפיסת חפץ והחזקתו בידי המשטרה, הן במסגרת הוראות חוק העונשין, תשל"ז1977- והן במסגרת הוראות הפקודה, כרוכות בפגיעה בזכות הקניין של הבעלים, המעוגנת כיום בחוק ^- יסוד : כבוד האדם וחירותו. עם זאת, יש שבנסיבות מסוימות נועדה תפיסתו של חפץ לקדם תכליות חשובות וראויות מבחינה חברתית ומשפטית. בין השאר מיועדת התפיסה למנוע מבעליו להשתמש בחפץ לשם ביצוע עבירה; לשלול מבעלי החפץ, זמנית או לצמיתות, חפץ שנעברה בו עבירה; להבטיח כי החפץ יוכל לשמש כראיה בהליך משפטי עתידי; לאפשר את חילוטו של החפץ על ^- ידי בית ^- המשפט - בין השאר - כאלמנט מניעתי או עונשי במצבים המצדיקים זאת ועוד. המחוקק קבע מנגנונים מספר שתכליתם להבטיח ככל שניתן את ההגנה על זכות הבעלים ולמנוע פגיעה שרירותית בה שלא לצורך. כך נקבעה בשני דברי החקיקה הנזכרים הוראה, שלפיה מוסמך שוטר לתפוס חפץ, רק אם יש לו "יסוד סביר להניח" שבחפץ נעברה עבירה או שעומדים לעבור בו עבירה. כן נקבעה מגבלת זמן שבו מותרות שלילתו של החפץ מידי בעליו והחזקתו בידי המשטרה. במקרים מסוימים נדרשת התערבות שיפוטית על ^- ידי צו המתיר את המשך החזקת התפוס. כן רשאי הטוען לזכות בחפץ לבקש מבית ^- המשפט להורות על החזרתו, ובית ^- המשפט מוסמך להורות מה ייעשה בחפץ."

^{קראתי בעיון רב, במהלך הדיון שהתקיים בפניי, את המכתב שהשאיר המבקש בטרם עזב את ביתו. מפאת צנעתו של המבקש לא אחזור על הדברים שנאמרו שם, אולם שוכנעתי כי חששה של המשיבה לא היה אותה העת חשש שווא. מצויים במכתב ביטויים אשר, גם מבלי שתינתן להם פרשנות רחבה, כפי שטען ב"כ המבקש כי כך עשתה המשטרה, מצביעים על כך שהמבקש העלה בדעתו את האפשרות כי ייטול את נפשו בכפו. אמנם לא כתב המבקש כי הוא עומד לעשות כן מיידית, אולם עולה מן המכתב כי אחת האפשרויות לטפל במצבו היא פגיעה בעצמו.}

^{אין בית המשפט מצוי בנבכי נפשו של אדם במצבים כגון אלה, אולם אין בליבי ספק כי חששה של המשטרה היה חשש מוצדק.}

^{כידוע, העבירה של ניסיון להתאבדות נמחקה לפני שנים רבות מספר החוקים של מדינת ישראל. על כן, לא ניתן לומר כי התקיימה העילה שבסעיף 32(א) לפקודה, דהיינו, כי המבקש עומד לבצע עבירה בכלי הנשק. ב"כ המשיבה הודיע כי המבקש לא נחקר בחשד לביצוע עבירה.}