החלטה בתיק בש 5012/06

ביום 21/5/06 הוצאו ע"י המשיבה שני צווי הריסה מינהליים, לפי סעיף 238א' לחוק התכנון והבניה תשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק") ביחס לשני מבנים הנמצאים מערבית לדרך מס' 80.

על פי הנטען בבקשה לביטול צו הריסה מנהלי ועיכוב הליכי ביצוע המבקש מחזיק במבנים אלו, אשר נבנו לפני כשנתיים. המבקש פנה למנהל מקרקעי ישראל על מנת לקבל אישור לבניית מבנים אלו אך נאמר לו כי שטח זה מיועד להיות מסופח לתחום השיפוט של העיר כסייפה אולם החלטה סופית בנושא זה טרם ניתנה.

לטענתו, מדובר במבנים המשמשים למגורים, הבנייה כאמור הסתיימה זה מכבר ועל כן עניין זה מהווה עובדה מוגמרת.

הוצאת צו ההריסה נעשה שלא בנקיון כפיים תוך התעלמות בוטה מהעובדות בשטח, מהמו"מ המתנהל עם המנהל ומיעודו של המבנה למגורים.

בעת הוצאת הצו, נסתיימה הבנייה באתר ולא הוגש תצהיר מהנדס כהלכה התומך בהוצאת הצו.

בתגובתה לבקשה טוענת המשיבה, כי המבנים אשר בגינם הוצאו צווי ההריסה, נהרסו כבר ביום 10/5/06 על פי צו הריסה שהוצא כדין. המבקש שב ובנה את אותם המבנים, כאשר אחד מהם נבנה על אותו המקום בדיוק ואילו השני נבנה בסמוך למקום בו עמד המבנה שנהרס.

המבקש עצמו מודה כי למבנים אלו אין היתר בניה כדין. רשויות התכנון והאכיפה פעלו כדין במיוחד לאור העובדה כי מבנים אלו הוקמו מיד לאחר שמבנים קודמים נהרסו.

לא הוכח כל פגם היורד לשורש הסמכות שביסוד צווים אלו ועל כן דין בקשה זו להידחות על הסף.

דיון

עיינתי בבקשה שהוגשה, בתגובת המשיבה שניתנה בכתב שמעתי חקירות הצדדים, טיעוני הצדדים ועיינתי בסיכומים שהוגשו.

סעיף 238א'(ח) לחוק קובע את המסגרת לבחינת תוקפו של צו הריסה מנהלי ולשונו כדלקמן: "לא ייבטל ולא יתלה ביהמ"ש צו הריסה מנהלי אלא אם הוכח לו שהבניה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין, או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת".

ביהמ"ש יכול לבטל או להתלות את צו ההריסה המנהלי בהתקיים אחת מ-2 העילות:

א) הוכח שהבניה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין.

ב) הוכח שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת.

המחוקק הגביל את סמכות התערבות ביהמ"ש בביקורתו על הצו בשני טעמים בלבד, ורק אם מתקיים אחד מבין השניים יפעיל ביהמ"ש את שיקול דעתו, לבטל או להתלות את הצו.

אין חולק כי הבניה שבגינה הוצא צו ההריסה לא בוצעה כדין.  השאלה שנותרה היא האם הוכח שביצוע צו זה אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת.  המבקש טוען כי מבנים אלו הוקמו לפני כשנתיים ולא נהרסו מאז ועד הנה, בניגוד לטענת משיבה כי מבנים אלו נהרסו והוקמו שוב וצו ההריסה הוצא בטרם חלפו 60 יום מסיום הבניה על ידי המבקש.

המבקש תומך דבריו בתצהיר בלבד ואילו המשיבה תומכת דבריה בעדותו של פקח מטעמה המעיד כי המבנים נשוא צו ההריסה הוקמו באותו מקום בו היו מבנים קודמים שנהרסו, לדבריו הוא מכיר את השטח ואין לו ספק כי מדובר באותם מבנים שנהרסו והוקמו מחדש. המשיבה צרפה תמונות התומכות בגרסתה. באחת התמונות ניתן לראות כי מבנה הפח שהוקם, אינו מרוצף ואינו מרוהט. עובדה זו תומכת יותר בטענת המשיבה לפיה מבנה זה הוקם לפני זמן לא רב ומאידך פוגעת בעדות המבקש אשר טוען כי מבנה זה משמש למגורים.

לאור האמור, המבקש לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי אכן מדובר בצו שאינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת, שכן מיום הריסת המבנים הקודמים ועד להוצאת הצוים, טרם חלפו 60 יום.

טענת המבקש כי בצו זה נפלו פגמים מהותיים בכך שלא צורף אליו תצהיר המהנדס, דינה להידחות שכן סעיף 238א לחוק קובע כי יו"ר הוועדה רשאי להוציא צו הריסה רק לאחר שהוגש לו תצהיר מהנדס, כלומר תצהיר המהנדס אמור להיות בפני יושב ראש הוועדה ולא בפני בית משפט או בפני המבקש. בנוסף, גם אם נאמר כי אי הגשת תצהיר אכן מהווה פגם הרי שאין זהו פגם מהותי שיש בו בכדי לפגוע בחוקיות צו זה.

טוען המבקש כי היות ואיזור המבנים אמור להיות מסופח בעתיד לעיר כסייפה, יהא זה צודק לבטל את הצו שכן בעתיד יוכל המבקש לקבל אישור בניה כדין.