החלטה בתיק בש 4982/05

1.         זו בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 869/05. כתב האישום כלל שני אישומים. האישומים מייחסים למשיב ביצוע שתי עבירות מעשי סדום ומספר מעשים מגונים במתלוננת.

2.         על פי כתב האישום, המתלוננת, ילידת 1979, סובלת מפיגור שכלי קל, והיא משולבת בתוכנית "עבודה נתמכת" באחד המרכזים של שיקום תעסוקתי לאנשים עם צרכים מיוחדים. במסגרת תוכנית זו, החל מנובמבר 2004, החלה המתלוננת לעבוד במפעל שבצפון ירושלים. המשיב עבד באותו מפעל בחצי השנה שקדמה להגשת כתב האישום בתפקיד של אחראי על המכונה עליה עבדה המתלוננת. במסגרת תפקידו הוא נתן לה הנחיות. 

3.         המקרה הראשון של מעשה סדום בוצע בסביבות אוגוסט 2005, עת קרא המשיב למתלוננת לעלות לגלריה במפעל, מקום בו מאופסנים קרטונים לקיפול, המאפשרים מחבוא מפני אנשים אחרים. המשיב הוריד את מכנסיה של המתלוננת ובעודם עומדים, החדיר המשיב את איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת.

המקרה השני אירע בבוקר של יום 19.9.05. כאשר עלתה המתלוננת לגלריה עלה המשיב אחריה וקרא לה לבוא. הוא משך את מכנסיה ותחתוניה כלפי מטה, עמד מאחורי המתלוננת, פתח את רוכסן מכנסיו והחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת. המשיב מישש את החזה של המתלוננת מתחת לחולצתה. בשני המקרים, לאחר שהמתלוננת עזבה את המקום, המשיב אונן עד הגיעו לסיפוקו המיני.

            באשר למעשים המגונים, במספר הזדמנויות נגע המשיב בישבנה ובאיבר מינה של המתלוננת מעל לבגדים וזאת לשם גירויו או סיפוקו המיני.

4.         באת כוח המבקשת נימקה את הבקשה בכך שהמשיב מסוכן לציבור כולו. הוא עשה את מעשי סדום פעמיים ביודעו שהמתלוננת לוקה בשכלה, ובמצבו קיים חשש להימלטות מאימת הדין. בנוסף, העבירות בוצעו לאור יום במקום העבודה, דבר המלמד על תעוזה ואי התחשבות בכל גורם מרתיע.

5.         באת כוחו של המשיב חלקה על קיומן של ראיות לכאורה שיש בהן כדי להרשיע את המשיב בעבירות של מעשי סדום. לדידה, חומר הראיות יכול לכל היותר להיות רלוונטי למעשים המגונים. אין כל ראיה שהמשיב החדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת. המשיב מודה שהוריד את מכנסי המתלוננת, וכי ניסה להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה, אך לא הצליח לעשות זאת. לטענתה, המתלוננת מאשרת את הדברים, ולמעשה התיאור שהיא נותנת תואם את התיאור שהמשיב נותן. האישור הרפואי גם מאשר שלא היתה כל חדירה, ולא נמצא כל סימן של זרע או סימנים פיזיים. לא ניכרו במתלוננת סימני זעזוע. מכאן, היא ביקשה לשחרר את המשיב בערובה ובהפקדה כספית בכפר בה הוא מתגורר, הנמצא בגדה המערבית, או בכל אזור שיש בו נוכחות של כוחות הביטחון הישראלים. בכך, ניתן לדעתה לנטרל את מסוכנותו של המשיב מבלי לשלול את חירותו.

6.         אם כן, אין חולק כי חומר הראיות לכאורה יש בו כדי לבסס סיכוי סביר להרשעת המשיב בעבירות של מעשים מגונים, בעיקר בכל הנוגע לנגיעות בחזה של המתלוננת ובאיברים אחרים. השאלה היא האם יש בחומר האמור כדי להצביע על אפשרות סבירה להרשעתו במעשי סדום? לצורך כך נפנה, בין היתר, להודעות המתלוננת והמשיב.

בתחילת הודעתו של המשיב מיום 19.9.05 (שעה 16:46)אישר המשיב כי הוא ביצע במתלוננת מעשה סדום. בהמשך הוא מסביר שלא הצליח לבצע את המעשה. הוא אומר שלאחר שהוריד למתלוננת את המכנסיים "קצת": " ... ניסיתי להחדיר את איבר מיני לתחת שלה אבל לא הצלחתי כי המכנסיים לא ירדו עד הסוף .." (גיליון 2, ש' 11). הוא מציין, שלא הצליח להגיע לסיפוק מיני והגיע לפורקן מיני בכוחות עצמו, עובדה שהנה מוסכמת גם כן, לאור הודעת המתלוננת. הוא התבקש להגיב לדברי המתלוננת כי היא הרגישה את איבר מינו בפי הטבעת שלה. הוא השיב: " איך אני יצליח [כך במקור] להחדיר את איבר המין שלי אם אמרתי לך שהמכנסיים שלה לא ירדו עד הסוף" (שם, ש' 40). הוא תיאר בפני החוקר כי הוא הוריד למתלוננת את מכנסיה "עד לירך".

באשר למקרה השני של מעשה סדום, הכחיש המשיב את המעשה. הוא ציין: " אז אני הורדתי לה את המכנסיים יותר למטה מאשר הפעם הזאת והוצאתי את איבר המין שלי ושפשפתי את הישבן שלה מאחורה, לאחר מכן היא התלבשה.." (גיליון 3, ש' 71). בהמשך הוא מדגיש: " לא הכנסתי אותו רק מששתי לה את הישבן עם האיבר מין שלי" (גיליון 4, ש' 90). בשני המקרים שניהם היו במצב של עמידה, והוא תיאר בערך את אותו מצב של הורדת המכנסיים.

באשר להודעת המתלוננת מיום 19.9.05 במרפאת נשים שערי צדק, היא אומרת שהמשיב קרא לה לעלות לגלריה, והיא הלכה אליו ליד הקרטונים. היא הוסיפה:

" הוא עמד מאחורי, הוריד את המכנסיים שלי רק שליש מהם, הוא משך את המכנסיים מהגומי, אין כפתורים, משך גם את התחתון והוריד אותו עד לפה (מצביעה על אזור מפשעה תחתון). הוא פתח את החגורה שלו אני לא הסתובבתי את [איבר] המין שלו הכניס מאחורה, כאילו ממש אחורה הוא הכניס את המין שלו לישבן שלי, הרגשתי שזה בפנים ממש, אחר כך הוא הוציא את זה ובידיים שלו נגע לי בחזה מתחת לחולצה צבט כזה את החזה בשתי הידיים. אני הרמתי את המכנסיים שלי.." (גיליון 1, ש'  6-15).

המתלוננת פנתה מיד, לאחר המעשה השני, לאחראי ששמו שי. באשר להרגשתה ציינה המתלוננת "הרגשתי קצת שכאב" (שם, ש' 28). המתלוננת גם ציינה שהיתה פעם נוספת (הראשונה) שהמשיב עשה לה את זה: "גם שם הוריד את המכנסיים שלי ואת התחתונים רק עד החצי והכניס את האיבר מין שלו לאותו מקום מאחורה לישבן" (גיליון 2, מש' 8).

במסמך הרפואי צוין כי אין סימני חבלה בפות, אין שריטות או חתכים, אין סימני זרע. אזור פי הטבעת נראה תקין ללא חבלות נראות לעין.

8.         לאחר שעיינתי בראיות שיש בידי המבקשת, אין חולק כי קיימות ראיות לכאורה שיש בהן כדי להרשיע את המשיב בעבירות של מעשה מגונה. באשר למעשי סדום, גם אם אין ראיות המאשרות שאיבר מינו של המשיב חדר לפי הטבעת של המתלוננת, נראה לי שהמשיב עשה את כל שלאל ידו, בעיקר בפעם השנייה, לבצע את זממו ולהחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת. אין ספק שהמשיב הנו מסוכן. הוא ניסה לבצע מעשה סדום, זאת היתה כוונתו העיקרית, בכך באה לידי ביטוי מסוכנותו. אי הצלחתו בכך נבעה לא בשל חרטתו או התעוררות מצפונו אלא מסיבות אחרות, ככל הנראה מחוסר ניסיונו.

            בנוסף לכך, תעוזתו לבצע את מעשי הסדום או ניסיונו לבצעם באור יום במקום העבודה, יש בה כדי להצביע על מסוכנותו ועל כך שאין הוא נותן כל משקל לכך שאחרים יראו את מה שהוא עושה. חומרה נוספת נובעת מכך, שהוא ידע שהמתלוננת לוקה בשכלה, אך לא נרתע מלנצל עובדה זו לטובת רצונותיו האפלים.

            שקלתי אם ניתן לרסן את מסוכנותו של המשיב על ידי חלופה למעצר, במקום להשיבו מאחורי סורג ובריח, אך הגעתי למסקנה שאין מקום במקרה זה לחלופה. משכך, יש להיעתר לבקשה ולעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, וכך אני מורה.

ניתנה היום כ"ג בתשרי, תשס"ו (26 באוקטובר 2005) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.