החלטה בתיק בש 4949/06

ביום 5.10.06 ניתנה על ידי, לבקשת המשיבה (בבקשה הנוכחית) ובהעדר המבקש (בבקשה הנוכחית) החלטה המורה למבקש ולכל מי שמנוי בסעיף 208 לחוק התכנון והבניה, להמנע מביצוע כל פעולות בניה בחלקה 7 בגוש 12158 (להלן: "המקרקעין") ולהפסיקן וכן מונעת ממנו המשכן של פעולות בניה במקרקעין הנ"ל (להלן: "ההחלטה").

בבקשה הנוכחית, עותר המבקש לבטל את ההחלטה הנ"ל בטענה כי אינו הבעלים של המקרקעין הנ"ל וכי אין לו כל קשר למקרקעין ולבניה. כן עתר להאריך המועד להגשת הבקשה הנוכחית.

המשיבה מתנגדת לקבלת הבקשה על כל חלופותיה.

מן הנתונים שבאו בפני בית המשפט עולה כי בתאריך 5.10.06, בשעות הצהריים, הגיע מפקח הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מר יובל ליפשיץ, למשרדי המבקש ומסר לפקידה בשם וופא את החלטת בית המשפט הנ"ל.

בתצהירו של המבקש ואף בעדותו בבית המשפט לענין קבלת ההחלטה הנ"ל, הינו מאשר כי כשבועיים לאחר 5.10.06 נודע לו מ"סייף עלי", שבדיעבד התברר כי הינו אביו, על הוצאת הצו כנגדו. המבקש גרס בתצהירו כי היה נתון באותה תקופה ב "לחץ עבודה, במצב משפחתי וחברתי קשה ומלחיץ במיוחד וכתוצאה מכך נאלצתי ולא בשליטתי ולא בכוונתי ולא בידיעתי להתעכב בהגשת בקשות ובמיוחד בקשה זו" (סעיף 6 לתצהירו).

בנסיבות אלה, עתר המבקש להאריך לו המועד להגשת הבקשה.

הנני נענית לבקשה להארכת המועד, ככל שהינה נדרשת, וזאת עד ליום הגשתה בפועל לבית המשפט, כאשר, לקביעתי, ראוי הוא כי תינתן למבקש אפשרות להעלות טענותיו בפני בית המשפט.

לגופו של ענין, הנני דוחה את הטענות כי לא הוכח שהמבקש הינו אחד מן המנויים בסעיף 208 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965 וכי אין לו כל קשר וזיקה לפעולות הבניה נשוא הבקשה.

מר יובל ליפשיץ, הוא המפקח, העיד כי בתאריכים 26.9.06 ו - 1.10.06 הגיע למקרקעין הנ"ל ומצא כי מתבצעות במקום עבודות בניה של מבנה מגורים וכאשר עד למועד ביקוריו במקרקעין כבר בוצעו עבודות בניה של קורות קשר ובנית קונסטרוקציה מתכת ועץ ליציקות בטון.

לתצהיר שהוגש כתמיכה לבקשה למתן צו הפסקת העבודה צורפו תצלומים של מצב הבניה במקרקעין הנ"ל.

לדברי המפקח, אתר הבניה נמצא על קרקע חקלאית מוכרזת בתכנית ג' 400 ובתצהירו הינו מפרט כי המקרקעין מצויים בתחום תכנית ע.נ./ 124 ערערה  וייעודם הינו חלקאי.

כן העיד ואף הצהיר כי העבודות במקרקעין נעשו ללא היתר בניה כדין ואף מבלי שהוגשה כלל בקשה להיתר.

הנני קובעת, על סמך דברי עדותו והאמור בתצהירו שלא נסתרו כלל, כי אכן ענייננו בעבודות בניה הצורכות היתר, כי העבודות בוצעו בקרקע חקלאית וכי לא ניתן לגביהן היתר כדין.

מר יובל ליפשיץ העיד כי מידי פעם, בהגיעו לאתר הבניה שבמקרקעין הנ"ל, נפוצו העובדים בו לכל עבר אך באחד מן הביקורים פגש בעובד ושאל מיהו מעבידו.

אותו העובד מסר למפקח תוכניות עבודה שבהן מופיע שמו של המשיב כמזמין העבודה.

המפקח תפס את התוכניות ואלה הוגשו לבית המשפט וסומנו בש/1 ו-בש/2.

מעיון בתוכניות אלה עולה אכן כי המבקש הינו "מזמין" תוכניות העבודה.

במהלך עדותו תיאר המפקח את האופן שבו איתר את המבקש וכיצד זה גבה מאביו של המבקש את הודעתו, שהוגשה לבית המשפט וסומנה בש/3.

בהודעה זו טען אביו של המבקש כי הינו בונה את המבנה עבור בנו בהא וכי הינו מודע לכך שהבניה מתבצעת שלא כדין אך אין לו ברירה.