החלטה בתיק בש 4945/08

1.         בפניי שתי בקשות לעיון חוזר בהחלטת בית משפט זה (כב' השופט צ' זילברטל) מיום 12.5.08, במסגרתה שוחרר המבקש למעצר בית בתנאים, וכן עוכבה יציאתו מן הארץ.

2.         בכתב האישום [המתוקן ברביעית] שהוגש כנגד המבקש ושלושה אחרים, מיוחסים למבקש מספר רב של עבירות שעניינן תקיפת קטין, לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ועבירות של התעללות בקטין, לפי סעיף 368ג לחוק [סך-הכל שני אישומים].

כמתואר בכתב האישום, במועד ובמקום שאינם ידועים למאשימה, הכה המבקש יחד עם הנאשמים האחרים את הקטין ש', יליד 1994, לאחר שהלה סיפר לאמו כי הוא הוכה על ידם (אישום מספר 12).

באישום נוסף נטען, כי במועדים שאינם ידועים למאשימה, בעת ששהה בישיבה ברחוב שרי ישראל בירושלים, נהג המבקש, במספר רב של מקרים, להכות את ש' בכל חלקי גופו באמצעות אגרופיו וידיו וכמו כן סטר לש' בפניו מספר פעמים רב (אישום מספר 20).

3.         עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המבקש עד תום ההליכים נגדו. לאחר קבלת תסקיר מעצר ניתנה ההחלטה כאמור, בה הורה בית המשפט, כי המבקש ייעצר עד לתום ההליכים, אף כי ניתן יהיה לשחררו, בכפוף למתן ערבויות ולהפקדה, למעצר בית מלא בפיקוח מי מבני משפחתו. כן נאסר על המבקש לצאת מן הארץ.

בהתייחס לנושא היציאה לתפילות נקבע בהחלטה: " בשלב זה איני רואה לנכון לאפשר למשיב לצאת לתפילות, והנושא ייבחן, אם תוגש בקשה מתאימה לאחר זמן, שיתברר באיזו מידה מסתגל המשיב ומסתגלים המפקחים למעצר הבית".

4.         בבקשה לעיון חוזר שבפניי עותר המבקש, כי יתאפשר לו לצאת לתפילות וכן לשיעורי תורה בלווית אחד המפקחים. זאת, כנטען, בשל הקושי ההולך וגובר לקיים פעילויות אלו בביתו. עוד צוין בבקשה, כי פרק הזמן הארוך במסגרתו עתיד המשפט להתנהל מחד, ומאידך תסקיר המעצר החיובי בעניינו, כמו גם העדר עבר פלילי כלשהו, מטים את הכף לטובת קבלת הבקשה.

בהתייחס לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ צוין, כי מטרת היציאה היא השתטחות על קברו של רבי נחמן בעיר אומן שבאוקראינה, וזאת לפרק זמן שמיום 28.9.08 ועד ליום 10.10.08. כנטען אין יציאתו מן הארץ של המבקש מהווה סיכון גבוה לשיבוש הליכי משפט. עוד נטען, כי נוכח חלקו המינורי של המבקש בפרשה אין אף חשש להימלטות מן הדין, שעה שאף אם יורשע בדינו ספק אם ייגזר עליו עונש מאסר בפועל.

5.         ביום 31.7.08 הורה בית משפט זה (כב' השופטת ג' כנפי-שטייניץ) על עריכת תסקיר מעצר משלים בעניינו של המבקש. תסקיר כאמור אכן הוגש, ובו צוין כי המבקש " עובר תהליך ראשוני לזיהוי הבעייתיות בהתנהגותו". [בהתייחס לכך הומלץ כי יתאפשר למבקש לצאת מביתו " לכל צורך ובפרט לתפילות ושיעורי תורה בבית הכנסת הסמוך לביתם"].

6.         במסגרת הדיון שנערך בפניי ביום 13.8.08 הביע ב"כ המשיבה הסכמתו כי יתאפשר למשיב לצאת מביתו לתפילות, הגם שנטען כי אין מקום להיעתר לבקשה ככל שהיא מתייחסת להשתתפות בשיעורי תורה, הן מאחר שניתן לקיים שיעורים בביתו של המשיב, וזאת בניגוד לתפילה הדורשת מניין מתפללים, והן מאחר שהמעשים המיוחסים למשיב בוצעו בחלקם במסגרת מקום המתקרא "ישיבה".

בהתייחס לבקשה לביטול צו עיכוב היציאה נטען על ידי ב"כ המשיבה, כי אין די בזמן שחלף בין מועד מתן ההחלטה שהשינוי בה מתבקש לבין הבקשה דנן, וכי שינוי מהותי של תנאי ההחלטה בשלב זה עלול להפר את האיזון ולסכן את הציבור. עוד לטענת המשיבה, צרכיו הרוחניים של המבקש - ככל שקיימים - יכולים בשלב זה לבוא על סיפוקם במסגרת האפשרות לצאת לתפילות מדי יום.

מנגד טען בא כוח המבקש, כי במכלול נסיבות הענין, ובהן חלקו המועט לכאורה של המבקש באישומים נשוא כתב האישום והימשכותו הצפויה של ההליך, כמו גם התקדמותו בתהליכי השיקום כעולה מהתסקיר והעובדה כי גם היציאה לצורך שיעורי התורה תיעשה בלווית אביו (שהוסמך כמפקח על שהייתו של המבקש במעצר הבית), יש מקום להעתר לבקשה.

לענין ביטול צו היציאה הפנה ב"כ המבקש להחלטה בבש"פ 5851/00 רבינוביץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 666 (2000) (להלן: "ענין רבינוביץ"), ממנה עולה, לשיטתו, כי יש לצמצם את הפגיעה בחירותו של המבקש ככל שניתן אף במסגרת מעצר הבית בו הוא שוהה. בהתייחס לכך טען, כי משהמבקש נוסע לאומן כבר מספר שנים, נוכח האפשרות להעמיד ערבויות מתאימות בעת נסיעתו, ומכלול נסיבות הענין כמפורט לעיל, הבקשה מידתית וראויה להתקבל.

ד   י   ו   ן

7.         לענין יציאה לתפילות - משמוסכם על המשיבה כי למבקש יתאפשר לצאת ממעצר הבית בו הוא שרוי לצורך תפילות היום (שחרית, מנחה וערבית) בבית הכנסת הסמוך לבית הוריו בעיר ראשון לציון, אני נעתרת לבקשה, ובלבד שהמבקש ילווה על ידי אביו משעת היציאה לתפילות ועד חזרתו לבית הוריו, מיד עם סיומן.

8.         לענין השתתפות בשיעורי תורה - אמנם, כטענת המבקש, המעשים המיוחסים לו בכתב האישום פחותים בחומרתם מהמעשים המיוחסים ליתר הנאשמים. דא עקא, שמדובר בנחמה פורתא בלבד, שעה שהמעשים המיוחסים ליתר הנאשמים מעלים מסכת התעללות מזוויעה במספר רב של קטינים - הקטן ביניהם יליד 2004 - ובכללה הכאתם בחפצים שונים, שריפתם, כליאתם ומעשים אכזריים אחרים שהדעת אינה סובלת. בהתייחס לאלו "מחווירים" אמנם המעשים המיוחסים למבקש, אולם אין בכך כדי למעט מהחומרה הטמונה בהם כשלעצמם. ממילא, משבשונה מיתר הנאשמים שנשלחו למעצר עד תום ההליכים נשלח המבקש אך למעצר בית, די בכך כדי להצביע על המשקל שניתן לשוני במעשים המיוחסים לו לעומת המעשים האחרים נשוא כתב האישום.

לכך יוסף, כי כטענת המאשימה, חלק ניכר מהעבירות שיוחסו למבקש, בוצעו לכאורה במסגרת מקום שהתקרא "ישיבה" ובמסגרת של "לימוד תורה". בכך, ובחומרת העבירות המיוחסות למבקש - תקיפת קטין והתעללות , יש כדי להטות את הכף כנגד הבקשה.

נוכח האמור, בהתייחס לכך כי בין החלטת המעצר לבין הגשת הבקשה דנן חלפו כשלושה חודשים בלבד, העובדה כי גם בתסקיר שירות המבחן דובר על " תהליך ראשוני לזיהוי הבעייתיות בהתנהגותו [של המבקש - ח'ב']", הא ותו לא, ולכך שבניגוד לתפילות הדורשות מספר מסוים של אנשים, ניתן אכן לקיים שיעורי תורה בבית אף ללא נוכחות אנשים נוספים, כך שהפגיעה בחירותו של המבקש אינה גדולה, הבקשה נדחית.

9.         בהתייחס לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ - עיון בהחלטה בענין רבינוביץ אליה הפנה בא-כוח המבקש מעלה כי אין הנדון דומה לראיה, שעה ששם דובר על צו עיכוב יציאה שהוצא טרם הגשת כתב אישום, והבקשה לביטולו הוגשה בעקבות טיפולים רפואיים להם נזקקה אשתו של העורר בגין מחלה קשה. מכל מקום נקבע שם, כי ככל שכמות הראיות נגד אדם רבה יותר והוא נמצא בשלב שלאחר התגבשות ראיות לכאורה לכתב אישום, גובר הצורך לנקיטת אמצעים למניעת הימלטות מן הדין (שם, בעמ' 670). נוכח האמור, בהתחשב במכלול השיקולים כמפורט לעיל, בעובדה כי חומרת העבירות המיוחסות למבקש מקימה חשש מסתבר להימלטות מן הדין, ובהעדר טעם מיוחד ודחוף ליציאה מישראל, כגון טיפול רפואי, הבקשה נדחית.